ידוע שהספרה שמונה היא מ'על הטבע', כך גם בשמונת ימי החנוכה יורד לעולם - אור חדש שהוא - מ'על הטבע'!
כל חלום או משאלה - כל 'חושך' יכול להפוך ל'אור' וישועה - בימי החנוכה!
מקובל מהבעש"ט הקדוש, שבכל ימי החנוכה:
מתגלה ה'אור הגנוז' והוא אורו של מלך המשיח, שיאיר במהרה בימינו, אמן! (בני יששכר מאמרי כסלו).
בכח ימים אלו, להביא לאדם 'אור' גדול, שיכול להאיר כל מקום 'חשוך' – מעל הטבע! ולאדם יש אפשרות - לקבל ולשאוב בימים אלו מה'אור' שיורד לעולם.
כיצד נמשוך את ה'אור' שיפעל עבורנו ישועות? צריך להתבונן ולהודות!
ואם קשה לי להודות? אפסיד את הניסים וה'אור' שגנוז בימים אלו? יש פתרון!
יש לנו על מי לסמוך - התענוג שבהודיה
ההודיה פועלת לאדם ישועות, אם יתחיל לעשות זאת בחנוכה, יפתח עבורו פתח להודיה וישועה לכל השנה...
ההודיה מביאה להכנעה, ולביטול "כוחי ועוצם ידי" שניסו היוונים להחדיר בעם ישראל, וגורמת להרים עיניים, להתפלל ולבקש מה' יתברך כל מה שחסר.
הביטול לה' יתברך הוא – תענוג! מי ש'נכנס' לזה יודע, שאין - תענוג גדול מלהיות "כגמול עלי אימו".להתבטל לה' יתברך – לגמרי! ולהרגיש:
אין לי כלום – מעצמי! הכל זה רק ה'! הוא דאג ודואג וידאג לי - תמיד!
אומר רבי נחמן, שההודיה היא זה השעשוע של העולם הבא, שאז נגלה:
ש'הכל אלוקות – ואלוקות זה הכל'!
'אין שום מציאות בעולם – חוץ מה' יתברך'!
האם יש לאדם קושי להודות?
אם נודה על האמת - קשה להודות!
האדם מסוגל להכיר תודה ולהודות, למישהו שעזר לו, אבל, לא למישהו שעזר לו במשהו מהותי, שגורם לו להרגיש שנותר 'חייב'.
לרוב, קל לאדם להודות לאדם שנתן לו שרות, והוא שילם בעדו.
דווקא, למי שהכי קרוב אלינו – הכי קשה לנו להודות.
מדוע זה כך? למה קשה לנו להודות לה' יתברך? או לבני הבית – פלא פלאים!
הקושי להודות לבני הבית ולקב"ה, נובע מכך שאמירת ה'תודה' דורשת – הכנעה! ואפילו – הכנעה גדולה!
האם ה'ביטול' והכנעה – מבטל אותי?
למילה "הודאה" – יש שני משמעויות, מלשון: 'תודה', ו'מודה על האמת'.
ה'תודה' היא: פעולה של הכנעה, והודאה על האמת - למי שהיטיב עימי.
נודה על האמת: קצת קשה לומר בבוקר ברכות השחר - בכוונת הלב באמת!
לא קל להרגיש תלותי ומוגבל, בכל בוקר להודות מחדש על שהצלחתי להתרומם מהמיטה? שפקחתי עיניים? בכל בוקר להודות על שיש לי מה ללבוש?
קצת לא נעים... עד כדי כך אני תלותי, וחסר שליטה על חיי?
התודה הופכת את האדם - ל'אסיר'
אדם ש'מודה', מרגיש שהוא נותר 'חייב' למי שהיטיב עימו, וקשה לאדם להכיר בעובדה, שהוא חייב את חייו - למישהו אחר!
אמירת התודה הופכת את האדם - ל'אסיר תודה'!
שאני אהיה 'אסיר'? כי מישהו עשה לי טובה? לא רוצה!
ולכן, האדם מעדיף להתעלם שנעשתה לו טובה רצינית! וכך, הוא מרגיש שבטחונו ו'כבודו' העצמי לא נפגעו, וחש שליטה ועצמאות על חייו.
מתנת ההודיה – 'דמי חנוכה'
זה הזמן – לקבל 'דמי – חנוכה', את – הכח להודות, וזאת הבשורה והמתנה של ימי החנוכה.
בחנוכה טמון ה'מפתח' לשינוי, שמאפשר לבטל את המחשבה וההרגשה, שפעולת ההודיה, מוכיחה על - השפלה...
"וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל" – האדם יכול להתחיל להודות, גם אם לא התחיל לעשות זאת - עד היום.
ימי החנוכה, הם – 'חינוך מחודש' – אבל, שווה!
בימים אלו אנו מקבלים חינוך להודיה והכנעה, וכך, ניתן להרגיש איך ה' יתברך נמצא: איתך עמך ואצלך – בכל מקום ומצב! ויכול למלא לאדם כל חסר, בכל רגע ומצב.
התענוג להרגיש 'מענטש' - ולהודות
ההודיה היא פעולה שמרוממת את הנפש, ומיטיבה איתה. היא מטהרת ומנקה את הלב והנשמה. אדם שמודה לקב"ה מקבל – כח ועוצמה מה'אין סוף'!
כל אדם שלמד להודות יעיד, שאין תענוג יותר גדול – מלהודות עם מי שמיטיב עימו, כי זה 'מבריק' את הלב והנשמה – בדוק!
כשהאדם מודה, הוא קולט שמלך העולם משגיח עליו, ז"א, הוא בן מלך. כך, שכל מה שקורה איתו הוא הטוב האמיתי, אף אם הוא מכוסה, ולכן - אין מאושר ממנו!
ברגע הראשון, לא נאה לאדם להיות – מוגבל! ולהודות!
ברגע השני, הוא מבין שטוב להיות - מוגבל! ולהודות!
כי מי שדואג ואחראי עליו - אין לו שום מוגבלות! רק להלל להודות!
טוב להודות למלך העולם, שהוא בלתי מוגבל ו'אין' סוף', ולהיות תלותי ומוגבל בו.
וכך, מתחזקת הידיעה וההרגשה שהקב"ה בטובו ורחמנותו, משגיח על האדם בהשגחה פרטית, ורק רוצה להיטיב עימו, ולתת לו הכל - בחסד ובמתנת חינם.
קשה להודות – מה עושים?
הכרת הבעיה, היא – חצי פתרון! האדם יכול לומר לעצמו:
'עד היום היה לי קשה להודות! ואפילו לא הייתי מסוגל - להודות בכך!'
'להודות - לא משפיל אותי, אלא, מרים ומרומם את הטוב שבי'.
'האם עושה לי טוב שמודים לי? כמובן!' אז, אולי גם אני אתחיל להודות?
חנוכה, הוא מלשון: חנוכת הבית, והוא הזמן להתחדש – ולהתחיל הכל מחדש.
'בזמן הזה' – הקב"ה יעשה לאדם ניסים, כי ימים הללו נקבעו לדורות – ולעולמים!
האם שווה להתחיל להודות – בלי הרגשת הלב?
עצה בדוקה ומנוסה! מי שעד היום לא הצליח להודות:
שיקח פסק זמן לשבת במקום שקט לחשוב, קיבלתי בחיי כל מיני 'מתנות' שמשמחות אותי, ועושות לי את החיים טובים וקלים, מה המתנות שקיבלתי?
האם אני מוכן לוותר על כמה מה'מתנות' הללו? האם כולם קיבלו את כל מה שיש לי? האם אני רוצה, שכל הטוב שבחיי - ישאר?
אם אתה לא מוכן לוותר על ה'מתנות' של חייך, תתחיל להודות עליהם.
ואפילו, תתחיל להודות – בלי הרגשה אמיתית, 'בלי כוונת הלב'!
פתאום, נפתח לאדם משהו חדש...
חנוכה הוא – חג ההלל והודיה – והמילים מאירות...
יש בכוחו לחולל שינוי בכל אחד, וגם אם הוא לא ירגיש את השינוי ברגע זה... הזרע נטמן באדמה...
הכנת ה'כלי' לאור – מושך לאדם ישועות
אדם שמאמין בסגולתם של ימים אלו, רוצה ומשתוקק לקבל את אורם והשפעתם:
בונה 'כלי' שיכיל וימשוך עליו, עוד 'מתנות' שיוכל להלל ולהודות עליהם כל השנה.
אורו הגודל של חנוכה יאיר את נשמתו, וירים אותו לדרגה יותר גבוהה ונפלאה.
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו... להודות ולהלל..."
שנזכה לקבל את ה'אור הגנוז' שמאיר בימי החנוכה:
"כי אתה תאיר נרי ה' – יגיה חשכי", ונתחדש ונאיר בו כל השנה, אמן!