אאא

1:

פרשת וישב מתחילה בקורות יעקב ובניו.

יעקב סוף סוף מגיע אל המנוחה והנחלה ומתיישב בחברון עיר אבותיו.

באותה תקופה יוסף בן שבע עשרה שנים ומתחבר יותר לבני השפחות, בלהה וזלפה.

עם שאר אחיו בני לאה, יוסף פחות מתחבר כי רואה בהם לטענתו פגמים בהתנהגות ואף מדווח עליהם לאביו.

יעקב אוהב את יוסף יותר מכל אחיו כיוון שנולד לו לעת זיקנתו והיה דומה לו מאד בקלסתר פניו.

יוסף גם היה חכם במיוחד וזכה ללמוד מיעקב את מה שיעקב למד בבית מדרשם של שם ועבר וכך הם בעצם נהיו חברותא על בסיס קבוע.

ידוע הדבר שיש קשר חזק מאד בין אנשים שלומדים חברותא על בסיס קבוע ובמיוחד שמדובר באב ובנו.

וזאת היתה כנראה הסיבה העיקרית בסופו של דבר לקשר המיוחד והאהבה הגדולה של יעקב לבנו יוסף.

בפרשת ויחי כתוב שכשמגיעים האחים לבשר ליעקב שעוד יוסף חי, הוא מסרב להאמין.

אך מילה אחת שהוא שומע מהם גורמת לו להאמין שאכן יוסף חי ואף גורמת לשמחה ולשכינה לחזור לשרות עליו.

וכך כתוב בפרשת ויגש: (פרק מ״ה פסוק כ״ז) ״וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם״.

ה״עגלות״ היא מילת קוד שמסבירה לנו איזה מסר מיוחד שלח יוסף לאביו כדי להוכיח לו שהוא אכן יוסף ועודנו חי.

ה״עגלות״ הם רמז לסוגיית ״עגלה ערופה״ בהם עסקו יעקב ויוסף בטרם חטפו אותו אחיו.

יוסף בוחר לשלוח ליעקב את הדבר שהכי מקשר בינהם, דבר חשוב שהוא מעל הזמן, ששיכחה אינה יכולה לשלוט בו, ומהו? סוגייה בלימוד התורה הקדושה.

בנימה אישית וברוח הדברים הרשו לי לתת לכם עצה חשובה במיוחד.

אל תוותרו על זמן איכות של לימוד תורה עם אביכם ואף פעם לא מאוחר מידי.

לימוד תורה עם אבא הוא דבר שאי אפשר להעריך מרוב חשיבותו ועוצמתו שגורם לקשר ואהבה חזקה, קשר רוחני שמעל הזמן ומעל הטבע, קשר שלעולם לא ישכח, האמינו לי, מנסיון.

2:

יעקב עושה ליוסף, בנוסף לכתונת הרגילה שיש לו ולאחיו ,גם כתונת פסים מיוחדת מצמר משובח עם ריקמה צבעונית שאורכה עד קצה הידיים והרגליים.

מעשה זה בנוסף על ה״הלשנות״ של יוסף גורמת לאחים לשנוא אותו ולהתרחק ממנו.

כתוב בגמרא שכשאנו חולמים חלום שמתרחש בזמן שלקראת סוף שנת הלילה, חלום שמסעיר אותנו במיוחד כשאנחנו מתעוררים, פתרונו טמון בהסבר שניתן לנו עליו על ידי אחרים.

יוסף חולם את ״חלום האלומים״ הידוע וכדי לקבל את פתרונו הוא ניגש לאחים ומספר להם אודותיו, אחיו שמרגישים את ההתנשאות שלו עליהם מפרשים לו את החלום תוך כדי שנוזפים בו על זה שגם בחלומותיו הוא מנסה לשלוט בהם ואין הם מוכנים בשום פנים למציאות כזאת מצד אחיהם הקטן והמתנשא, ״המלך תמלך עלינו אם משול תמשול בנו? ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו״.

נשאלת השאלה מדוע מספרת לנו התורה שהכתנת היתה עם פסים? מה כל כך חשוב לנו המידע הזה על צורת הכתונת? ישנם מספר תשובות על שאלה זאת ואחת מהן היא שבמילה ״פסים״ טמון העתיד של יוסף.

האות פ׳ מרמזת על שמונים שנה שעתיד למלוך יוסף במצרים והמשך המילה ״סים״ היא בגימטריה מאה ועשר, לרמוז לנו מה יהיו שנות חייו של יוסף.

3:

״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״

המפרשים שואלים מדוע האריכות הזאת? הרי יודעים אנו שיצחק גר שם ולא יצא מעולם מארץ ישראל? אז אם זה ארץ מגורי אביו אז ברור שזה בארץ כנען.

ועוד, אם נלך קצת אחורה לפרשת ״וישלח״ כבר כתוב ״ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון״, אז מדוע שוב לכתוב לנו את המידע הזה?

ומתרצים שיעקב בא לישב במנוחה כי עד עכשיו שלוותו לא היתה שלמה בגלל שתי מצוות חשובות שלא היה יכול לקיימם אבל עשיו אחיו כן יכול, מצוות כיבוד אב ומצוות ישוב ארץ ישראל.

ועכשיו כשהגיע לביתו של אביו בארץ ישראל סוף סוף יוכל לזכות לקיימם.

ולכן כתוב ״בארץ מגורי אביו״ - על כיבוד אב, ו״בארץ כנען״ - ישיבת ארץ ישראל.

רש״י הקדוש אומר ״ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף״, יעקב מגיע סוף סוף למקומו הקבוע ומבקש לחיות בשלווה, ראה את זה הקב״ה ושלח לו את הצרה עם יוסף.

ונשאלת השאלה, מה מפריע לקב״ה שהוא רוצה לשבת בשלווה? מה גרוע בזה? ועוד אחרי כל התלאות, הצרות והנדודים שעבר יעקב.

ועוד קשה, בפרשת ויחי כתוב ״ויחי יעקב בארץ מצריים שבע עשרה שנה״, וחז״ל אומרים שבשנים אלו הוא הרגיש מעין עולם הבא, ומדוע שם לא הפריע לקב״ה שהוא יושב ברוגע ובמנוחה? מדוע שם לא שלח לו הקב״ה צרה כלשהיא?

וצריך להבין גם על איזה שלווה מדובר, לכאורה יעקב רוצה לשבת בשקט וללמוד תורה, ואם כן מה הבעיה עם זה?

רבנו אפריים מבעלי התוספות ואחריו עוד מפרשים מתרצים ש״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״ במקום שהיה אביו גר רצה הוא להתישב.

יצחק הרגיש כגר בארץ ישראל ככתוב ״בארץ מגורי אביו״, ויעקב ביקש לשבת שם כתושב ולא כגר.

ועל זה הקפיד הקב״ה.

הרי ארץ ישראל שייכת עדיין לכנעני והפריזי ואסור היה ליעקב לשבת שם כתושב אלא כגר.

הרי הקב״ה אמר במפורש בברית בין הבתרים ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, וממתי מתחילים לספור את הארבע מאות שנה? מלידתו של יצחק.

ואפילו שיצחק נמצא בארץ ישראל, אבל עדיין לא הגיע הזמן לשבת שם כתושב אלא כגר, וזאת היתה הטענה של הקב״ה ליעקב, ואתה רוצה להיות פה תושב ולבטל את מה שגזרתי ״ידוע תדע שגר יהיה זרעך״? חייך שאני מגרה בך את הדוב.

ולכן על שבע עשרה השנים שחי יעקב במעין עולם הבא במצרים לא הקפיד הקב״ה, כי שם במצרים חי יעקב כגר,
מכאן רואים שהבעיה היא לא בשלווה, אלא שרוצים לשבת כתושב במקום שנגזר להיות כגר.

4:

״אלו תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה״.

וזהו? מה עם שאר הילדים? ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון דן נפתלי גד אשר יוסף ובנימין??
הם לא תולדות יעקב?

ומסביר רבנו בחיי שביוסף הצדיק היה את כל המידות הטובות שהיו אצל כל השבטים יחד, בכורה נבואה מלכות חכמה ושאר מידות טובות.

וזאת הסיבה שעיקר תולדות יעקב הוא יוסף.

ר׳ יונתן איבשיץ וגם החיד״א מביאים עוד תירוץ מעניין.

יוסף היה מושלם כי מי היתה אמו? גם רחל וגם לאה.

רחל אמנם ילדה אותו, אבל חלק מהעיבור היה אצל לאה.

כתוב ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״

הגמרא במסכת ברכות אומרת שכשהתעברה לאה היתה בטוחה שיש לה בן זכר שביעי.

דבר זה גרם לה להתפלל חזק לקב״ה שיחליף לה את מין העובר מזכר לנקבה.

ומדוע? לאה לא רצתה שרחל תתבזה בזה שיהיה לה רק ילד אחד ואפילו לשפחות יש שני ילדים לכל אחד.

אם כן לאה התפללה והקב״ה את תפילתה והחליף את מין העובר לנקבה ומזה נולדה דינה.

לפי זה ליוסף היתה שלמות, שכן ירש את תכונותיהם המיוחדות גם של לאה וגם של רחל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

5:

ימי החנוכה הם ימים מיוחדים, ימים של אור, ימים בהם הציל אותנו הקב״ה משמד רוחני שאם היה קורה ספק אם היינו יוצאים ממנו.

מובא בשם הרב קוק זצ״ל מסר מאד חשוב שכדאי לכולנו לישם אותו על בסיס קבוע.

״צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר, וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו״.

במסר מדהים זה כלולים כמה עצות טובות וחשובות לחיים.

קודם כל צריכים אנו לדעת שאין אדם שאין לו את המיוחדות שלו ולא משנה מי הוא, וגם אם נראה לנו לכאורה שמישהו מסוים אינו חשוב, טועים אנו ובגדול.

כי לכל אחד נתן הקב״ה נר מיוחד משלו.

ממשיך הרב קוק שאין זה מספיק לדעת שיש לנו נר מיוחד משלנו, אלא צריכים אנו לחפש אותו כדי להבין את ערכו ויחודו של נר זה, ואחרי שנמצא אותו עלינו לטפח אותו כדי להאיר את עצמנו ואת שאר העולם.


שבת וחנוכה מוארים לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי