אאא

השבוע אנחנו מתחילים את תקופת "ימי השובבים", בספרים הקדושים תקופה זו מצויינת כימים של תיקון עצמי, של התחדשות והתעלות. ההסבר לכך הוא מפני שפרשיות השבועות הללו שראשי התיבות שלהם  הוא "שובבים", (החל מפרשת שמות ועד פרשת משפטים), עוסקות ביצירתו ובבניינו של העם היהודי, הוא עוסק בשעבוד בני ישראל במצריים, יציאתם ממצרים, קבלת התורה ועד הקמת המשכן. הפרשיות הבאות הינם תמצית התהוות עם ישראל לעם. יש בפרשות הללו לקחים מאלפים לדמותו של העם היהודי – עם הנצח.

בפרשת השבוע מספרת התורה על שפרה ופועה, המיילדות של עם ישראל, שקיבלו פקודה חד משמעית מפרעה מלך מצריים. "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה". יועציו של פרעה חזו בכוכבים שמנהיגם של עם ישראל יהיה יהודי וממין זכר. הוא הורה למיילדות להרוג כל בן זכר שיוולד לעם היהודי. על ידי כך קיווה פרעה שאותו שעשוי להיות המנהיג שיוציא את בני ישראל משעבוד מצריים, יומת בעודו בן יומו.

מה הייתה עושה כל מיילדת שהייתה מקבלת כזו פקודה? קשה לדעת. כיצד ניתן לשקר את פרעה? כיצד ניתן מצד אחד להחיות את הילדים, ומאידך לא לעורר את חשדו של המלך? כאן מלמדות אותנו שפרה ופועה, המיילדות העבריות, לקח חשוב על אחריות ומסירות שבאה כאן לידי ביטוי ב"חשיבה מחוץ לקופסא".

כאשר פרעה מגלה שבניהם של הנשים היהודיות לא מתו, הוא קורא להם לסדר. וכך מספרת התורה: "וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". המיילדות סיפרו לפרעה, שהנשים היהודיות אינם מזמינות כלל את המיילדות בטרם הם יולדות אלא "מסתדרות לבד". תשובה פשוטה ומוחצת. שפרה ופועה לא גמגמו, הם לא התפתלו בדבריהם. שאלת שאלה – קיבלת תשובה.

שואלים המפרשים, כיצד האמין להם פרעה? האם הוא קיבל את תשובתם הלכאורה מגוחכת בלי היסוס? האם הוא לא חשב לרגע כיצד דווקא כאשר הוא מזמין אותם אליו לשיחה, לפתע הנשים היהודיות מתחילות ללדת לבד?

יש לכך תשובות רבות. אחת התשובות עוסקת ב"כוחה של הסתה". מהות שיעבוד מצריים היה הפחד של העם המצרי ופרעה בראשם, מהשתלטות היהודים על ארץ מצרים. פרעה הסית את כל העם, שהיהודים שונים מהעם המצרי. למרות שהיהודים היו חלק אינטגרלי מההווי המצרי וממוקדי הכוח והשלטון, למרות שיוסף הציל את הכלכלה המצרית ואת העם המצרי מאבדון, למרות שיעקב בירך את הנילוס שהשקה את מצריים, עדיין מנסה פרעה לשכנע את העם המצרי שהיהודים הם לא כמו המצרים. הם שונים ומוזרים. "ברגע שתהיה להם אפשרות, הם ילחמו בנו ויעיפו אותנו מכאן".

כוח ההסתה הזו חלחלה בעם המצרי. היהודים שונים. הם אינם שווי זכויות. ועל כן המיילדות העבריות, בתשובתם לפרעה מוסיפות את המשפט "כי לא כנשים המצריות העבריות". הנשים העבריות שונות מהנשים המצריות. פרעה היה שקוע עמוק בתוך ההסתה, עד שהוא עצמו האמין לשטות שהוא בדה. הרי אם היה מסיר לרגע את האמונה ב"גולם" שהוא עצמו יצר, הוא היה מבין שאין באמת הבדל בין הנשים העבריות לנשים המצריות. אך כוח ההסתה היה גדול מכל דבר אחר.

בימים אלו, כאשר מערכת הבחירות כבר עומדת לפתחינו, דווקא כאשר ישנו חשש משימוש בסיסמאות כאלו ואחרות העלולות ליצור פילוג ושיסוי בין חלקי העם, חובתנו לגלות אחריות ומסירות לאחדות עם ישראל. דווקא בגלל שכוחה של הסתה גדול ועצום, עלינו לחשוב ולהתאמץ למצוא את הדרך לאחדות ולשלום, ולפעמים הדרך תהיה דווקא ב"חשיבה מחוץ לקופסא", ברעיונות יצירתיים כאלו ואחרים, במטרה להגיע אל המטרה המשותפת והחשובה כל כך דווקא בתקופה זו שאנו קוראים וחווים בפרשיות השבוע את תהליך היווצרותו של כלל ישראל, החל משיעבוד מצרים, ועד היציאה המיוחלת לחירות, וקבלת התורה במעמד הר סיני, בסימן "כאיש אחד בלב אחד" – יחד שבטי ישראל!

שבת שלום ומבורך