אפשר להחריש ולהעלים עין, אבל אנחנו חייבים להסתכל למציאות בעיניים.
המציאות העגומה של אותן מאות נשים שחיו חיים של סבל כאב ופחד, שכל מי ששמע דחף אותם לשים לזה סוף. "אם לא בשבילך בשביל הילדים" אמרו להן, אבל כשהן עשו את ההחלטה הנכונה הן נשארו לבד.
לבד בשבת ובחג, לבד מול אתגרי החיים ולבד עם כאב הילדים שמרגישים שונים.
הם חיים בתוכנו בשכונה ובמוסדות אבל הם חיים בסוגריים ובבדידות קשה
אמהות גרושות עם ילדים נאלצות להתמודד בו זמנית בחזיתות רבות; חברתיות, כלכליות, חינוכיות, נפשיות ועוד. ילדיהן חווים אף הם קשיים כמותם לא חווים ילדים "רגילים".
ארגון אם הבנים מספק הן לאימהות והן לילדים הללו את המעטפת המלאה שתהפוך את ההתמודדות שלהם לפשוטה ואפשרית יותר.
באם הבנים אנחנו מטפלים בקרוב ל500 אימהות לילדים שנאלצו לפרק את הבית ומצאו את עצמן ללא תמיכה מהמשפחה ומהקהילה. נשים שנאלצו כמוצא אחרון לקחת את ילדיהן ולפתוח פרק חדש בחיים, ומוצאות את עצמן לבד מול כל העולם.
בלי הכנסה יציבה (פעמים רבות אפילו בלי מזונות), בלי מעטפת משפחתית וקהילתית, בלי אוזן קשבת ובלי כתף תומכת.
ועם ילדים.
ילדים שנאלצים להתמודד עם קטלוג וקשיים, בלי מישהו שיבין אותם, שיכוון אותם, שיהיה שם בשבילם כמו הילדים האחרים בכתה ובבית הכנסת.
אם הבנים נמצא שם בשבילם. אנחנו תומכים באימהות כלכלית וחברתית, מלווים את הילדים בכל האספקטים החינוכיים והפסיכולוגים הנדרשים כדי שהמקום שבו הם נמצאים יהיה מקום של צמיחה (ושיקום?) ולא מדרון לעבר אזורי הדמדומים בחברה.
אם הבנים מספק למשפחות הללו מענה בדמות משפחה תומכת
על מנת להמשיך ולתת מענה למשפחות הרבות בהן אנו מטפלים, אנחנו זקוקים לשותפות שלך.
זה לא קמפיין גיוועלד. זו לא זעקת הצילו. זו פניה מלב אל לב. בקשה כנה לסייע לנשים וילדים בסיטואציה מורכבת סיטואציה שהם לא יוכלו לצלוח בלי שנושיט להם יד. בלי שנפתח עבורם את הלב.
בואו נושיט יד ונפתח את הלב כדי להעניק להם הווה יציב ועתיד מבטיח.