יהודה משי זהב: "תחשבו על רגע יציאת הנשמה"

"אני לא מצליח להבין", פתח משי זהב את דבריו, הבוערים בו לאחרונה: "אני לא מצליח להבין את הזלזול הזה בחיי אדם, זה לא רק זלזול כל אחד בחיים של עצמו, זה גם בחיים של אחרים. הרי הסברתי, אם עכשיו אני לוקח לורד אדום, עושה פס על היד, יהיה פס אדום. נכון? הרי ברור כשמש שמי שנגוע בווירוס, נוגע במישהו אחר, הוא מעביר לו את זה.... הוא מדביק אותו.

"ברור כשמש שמי שנגוע בווירוס יכול להביא אותו למצב של מוות. אני את ההורים שלי איבדתי, אתם עוד יכולים, שכל אחד יחשוב לרגע...".

לדבריו: "הייתי בשלושה מקרים של אירועים של יציאות נשמה, כן? של אחי ושל שני ההורים שלי. הרי זה המעמד הכי מחריד הכי קשה, הכי כואב. אתה מסתכל על המדדים, אתה רואה את הסטורציה יורדת, יורדת, יורדת. אתה רואה הנשימות עולות מ-20 נשימות לדקה ל-30, ל-40, ואתה רואה את ההתאמצות שלהם, ואחר כך אתה רואה את הפס...

"שכל אחד יחשוב לעצמו, אתה אומר דברי פרידה, אתה שר.. שכל אחד יחשוב לעצמו בגלל רגע אחד של חוסר תשומת לב או חוסר השגחה, יעמוד ככה במצב הזה של יקיריו. לא צריך יותר מזה כלום, הכמויות של הדמעות שיורדות שם".

משי זהב התייחס להפרות בשולי החברה החרדית ואמר: "אתה מסתכל ואתה רואה ואתה אומר מה קורה, מה קורה לציבור שלנו? כמו שאמרת, אמנם בשוליים אבל זה משליך על הכל.

"אנחנו הרי אמורים להיות אמונים על 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' יותר מכל אדם אחר. הרי שקורה חס ושלום אצלנו משהו, רצים לרופא הכי טוב, לפרופסור הכי טוב, לרב פירר, הופכים את העולם. ופתאום אנחנו שצריכים 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ו-'לא תעמוד על דם רעך', 'ואהבת לרעך כמוך', 'ישראל ערבים זה לזה', כל הדברים... ואנחנו מזלזלים?".

יו"ר זק"א המשיך בדבריו הנוקבים: "ואני מסתכל בתקשורת ואני רואה את המנהיגים שלנו, ראשי ערים וחברי מועצה מתפלספים עם הכתב, או עם השדרן, "למה בלפור ולמה חוף הים, ולמה בהר הבית, ולמה באום אל פאחם", מה אכפת לנו מאחרים? אם מישהו יקפוץ מהגג גם אתה תקפוץ מהגג? אם מישהו יקפוץ לפסי הרכבת, אתה גם תקפוץ לפסי הרכבת?".

משי זהב הוסיף: "עמדתי במרפסת של ההורים שלי, במשך שלוש פעמי שבעה, ואתה מסתכל ורואה שאין בניין שאין עליו מודעת אבל. אין בניין . אני זוכר את המודעות של אבא שלי הדביקו את זה בערב, בבוקר הם כבר לא היו, היו שמות אחרים. כמו סרט נע, כל שעתיים שמות מתחלפים, ואתם לא מבינים את זה? הרי אין בית שאין שם מת. אין מגזר, חצר, קהילה, שאין שם מת. אתה יודע, אנחנו בזק"א יש לנו רשת של גמ"ח של ציוד לאבלים.

"בירושלים מספר לי הבחור שמנהל את הגמח, קוראים לו יורביץ', הוא אמר לי 'יש לי 380 כסאות, כולם בחוץ. זאת אומרת ש380 אנשים יושבים שבעה רק על הכיסאות של זק"א, כן? הרי יש עוד גמ"חים. אנשים שמורידים ים של דמעות...".