הוי אבא יעקב, כמה שאתה חסר. הגעגועים לא מפסיקים אף פעם ונראה שבימים טרופים אלו הם רק מתגברים. לאור כל המחלוקות וגל ההסתה שמאיים להטביע את החברה הישראלית, הגדולה שלך בחיבור בין כל המגזרים נזכרת בעוצמה ובהערצה. בנית כרבה של רמת השרון סטטוס קוו נדיר של אהבת ישראל וקבלת האחר בעיר שנחשבת לאחת החילוניות והשמאלניות ביותר בארץ והכל בשיא הענווה והפשטות.
שנת שמיטה מתקרבת ואני נזכרת בסיפור שלנו על ספר השמיטה המפורסם מלפני קרוב ל 14 שנה. חיכיתי לך בביתך עם הרבנית מינה זצ"ל. הייתי מוטרדת מכך שכמסורתית בעלת תשובה, נתקלתי לראשונה במצווה שמעולם לא הכרתי והספרים שקראתי לא היו מובנים מספיק. רק רציתי ממך המלצה לספר ברור ומובן. לא ידעתי שאקבל ממך הרבה יותר.
כשהגעת ושמעת מה הבעיה מיד שלפת ספר ירוק ממדף הספרים והראית לי אותו. הצבעת על הדף הראשון עם הפרטים מהיכן להזמין כזה ספר וברוב נדיבותך הצעת שאקח בינתיים את הספר שלך עד שאקבל מההוצאה את הספר שאזמין. למראה ההפתעה הגדולה בפניה של הרבנית מיד אמרתי שאם זה הספר שלך אז אסתדר ואחכה אבל התעקשת שאקח את שלך. ברגישותך הרבה שאלת אחר כך אם אני נוהגת לקרוא ספרים על סטנדר או שולחן. כשהשבתי בשלילה אמרת שאכן נשים רבות לא לומדות מסטנדר ו/או שולחן ולכן כדאי שאציין במפורש במעמד ההזמנה שאני רוצה את הספר שבגודל קטן יותר. לא רק דאגת שאדע איזה ספר להזמין אלא אפילו חשבת על הגדול שבו יהיה לי הכי נוח לקרוא.
בשבת הקרובה לאותו יום הבנתי למה הרבנית כ"כ הופתעה מהספר שנתת לי. אחד הנכדים ניגש לבעלי ושאל בסקרנות איך הגיע הספר לידי. רק ממנו גילינו שזה היה הספר שכ"כ אהבת לקום בשבילו מוקדם יותר ביום השבת כדי לעיין בו לפני ההליכה לבית הכנסת. הנכד כ"כ התפלא לשמוע איך מרצונך ככה ויתרת עליו רק כדי שאוכל ללמוד בשלווה על קיום המצווה שכ"כ הטרידה אותי.
בעלי מיד הלך לשאול אולי בכ"ז נחזיר את הספר שהרי זה הספר שהרב נוהג ללמוד בו בקביעות מדי שב. היית בצער כ"כ גדול מכך שסיפרו לנו על כך והתעקשת שיש לך ספרים אחרים ושאתה עומד על כך שעד שלא יגיע הספר מההזמנה אתה לא מוכן לקבל את שלך בחזרה.
כהגיע הספר שלי והחזרנו לך את שלך, ראו כמה אתה שמח לקבל אותו בחזרה וגם אז לא שכחת להתעניין באיזה גודל הגיע הספר שהזמנתי ואם אכן נוח לי יותר עם הגודל הקטן. החיוך שאנו כ"כ מתגעגעים אליו האיר את כל פניך כאילו קיבלת בשורה טובה במיוחד.
הוי אבא יעקב כמה שאתה חסר עם הענווה שלך, הפשטות שלך...אתה שגם נצרבת בכאב היתמות מגיל צעיר, הרגשת מיד את הצורך שלי באבא יותר מהצורך ברב וכ"כ כ"כ הקטנת את עצמך כדי שארגיש נוח לפנות אליך בכל שאלה. רק אחרי יותר משנתיים להיכרותנו התחלתי לגלות את קצה הקצה של גדולתך. היה זה במהלך ברית לנכדך בקרית ספר. הייתי עם הרבנית מינה זצ"ל על גג עזרת הנשים של ביה"כ יחד עם עוד בנות משפחתי. ראיתי מלמעלה אותך ואת אחיך הענק הרב גרשון שיאריך ימיו בטוב, הולכים לכיוון הבית לסעודת הברית. ילדי תלמוד התורה ראו אתכם הולכים ומיד נעמדו לשיר לכבודה של תורה. ראיתי אותם שרים לכבודכם ופניתי בהפתעה לרבנית על כך שמזהים אותך. בתמימות מופתעת שאלתי אותה "הרבנית, יכול להיות שהרב שלנו מפורסם? יכול להיות שמכירים אותו גם מחוץ לרמת השרון?" בנות המשפחה נחלקו בין אלו שנעצו בי מבט המום לבין אלו שהתאפקו לא לפרוץ בצחוק. אך הרבנית זצ"ל שידעה היטב למה שאלתי את ששאלתי, ענתה בעדינות וצניעות: "הרב שלנו די מוכר בעולם התורה."...
הוי אבא יעקב, כמה נדירה הענווה הזאת, הרגישות הכ"כ גדולה שלך לכל צרכי הפרט גם אם זה על חשבון צרכיך שלך. אתה שם למעלה קרוב כ"כ לכיסא הכבוד ואני הקטנה נמצאת כאן ומתגעגעת, מתגעגעת כל כך....
בבקשה אבא יעקב, כמו שכ"כ דאגת לנו בחייך, תמשיך לדאוג לנו ולהתפלל עלינו ולבטל גזרות רעות וקשות מעל כל בית ישראל.
ולואי ונזכה לעשות לך נחת במרומים וללכת לאורך האדיר והנדיר.