לפני כמה חודשים, יצרה איתי קשר אישה צעירה על סף התמוטטות נפשית. היא חיפשה מענה מידי. בפגישה הראשונה שלנו, התברר כי במהלך השנים האחרונות היא עברה טיפולים אצל כמה סוגים של פסיכותרפיסטים, ואלו לא רק שלא עזרו לה כי אם גרמו לה לקשיים נוספים. המטופלת לא הייתה מסוגלת להגדיר מה בדיוק היו הבעיות היסודיות עם הפסיכותרפיסטים הללו, אך תיארה בצבע את הכאב הרגשי שחוותה במהלך ולאחר הפגישות הללו. כשתיארה את העבודה של המטפלים הקודמים שלה, נדהמתי מכמות המשגים שהתבצעו בטיפוליה הקודמים, שכללו אבחוני-שווא, חציית גבולות והפרות הקוד האתי. כתוצאה מ"טיפולים" קודמים אלו, רוב העבודה הראשונית שלנו הייתה לנסות ולהתגבר על הטראומה שחוותה המטופלת שלי מהפסיכותרפיסטים הללו. רק אז הצלחנו להתמקד בבעיות המקוריות שלה.
במהלך השנים האחרונות, מגמה מסוכנת החלה להתפתח בקהילה שלנו, כאשר אנשים בעלי כוונות טובות להם נאמר בעבר שהם "טובים בלהקשיב", בחרו בקריירה של יעוץ בתחום בריאות הנפש. במקום ללמוד ולרכוש את ההשכלה הנורמלית בתחום בריאות הנפש, הם בוחרים במספר סוגים של תכניות ובתוך שנה או שנתיים במקרה הטוב, או כמה חודשים במקרה הרע, הם מקבלים דיפלומה או תואר ומתחילים להציע שירותים פסיכולוגיים כפסיכותרפיסטים להמונים.
מגוון התכניות הללו מדהים בגודלו. מקורס קצר או תכנית בשיטת הCBT או תרכובת אחרת מ"מרכז" המעניק דיפלומה, דרך תואר ב"טיפול רגשי" ועד מסלול לימודים אינטרנטי מטעם מספר אוניברסיטאות ברחבי העולם או אפילו תואר במשהו שנקרא "סוציולוגיה קלינית". המכנה המשותף של כל התכניות הללו על סוגיהן השונים הוא שהן חסרות מרכיבים חיוניים, של הכשרה אקדמית אמתית הנוגעת במורכבות הנפש האנושית. פסיכולוגים עוברים הכשרה של שש שנים מינימום, שלש שנים כסטודנט בתואר ראשון ואחר מכן עוד שלוש שנים לפחות כסטודנט בתואר שני. מעבר לקורסים במדעי המוח, סטטיסטיקה, שיטות מחקר קליניות, פסיכולוגיה התפתחותית, טכניקות תרפיה, תיאוריות בתרפיה, תיאוריות באישיות, פסיכופתולוגיה, אבחון והערכה ואתיקה וחוק בפסיכולוגיה, התכניות הללו מציעות אימון אינטנסיבי ופיקוח על ידי פסיכולוגים מנוסים. לאחר שמוענק התואר, הפסיכולוגים החדשים נדרשים להמשיך את ההשכלה שלהם בהתמחויות, בתהליך הנמשך לפחות ארבע שנים.
הסיבה שהתרבות הפייק-פסיכולוגיים הללו היא אפשרית באופן חוקי, היא שלמרות שאינך מורשה לקרוא לעצמך פסיכולוג ללא קבלת רישיון לעסוק בפסיכולוגיה מטעם המדינה, אתה מורשה לקרוא לעצמך "פסיכותרפיסט" ללא שום פיקוח. לכן, בוגרי כל התכניות והתארים הללו לסוגיהם, מתייחסים לעצמם כ"פסיכותרפיסטים" ומורשים לטפל במטופלים המתמודדים עם ממחלות הנפש הקשות ביותר.
לרוע המזל, בדרך כלל המטופלים הללו אינם מודעים לכך ש"הפסיכותרפיסטים" שלהם חסרי הכשרה בסיסית בפסיכולוגיה. במקרים מסוימים, המטפלים הללו מסתירים בכוונה את חוסר האימון שלהם מהמטופלים שלהם. לי אישית היה עניין עם אחת מה"מכונים" הללו שהייתה לה קליניקה צמודה, וחלק ממדיניות התכנית הייתה להסתיר מהמטופלים את העובדה ש"לפסיכותרפיסטים" העובדים במרפאה אין שום הכשרה פורמלית.
לא פעם ראיתי כיצד אנשים המבקשים טיפול מ"פסיכותרפיסטים" כאלה, מקבלים אבחון-שגוי, טיפול-שגוי, וחווים באופן תדיר הפרות גבולות ואתיקה חמורות. לדוגמה, צפיתי באבחון שגוי של מחשבות אובדניות, אשר הוגדרו בטעות כ"התנהגות טיפוסית של מתבגרים". צפיתי במקרים בהם "פסיכותרפיסטים" הופכים לחברים של המטופלים שלהם ומקיימים יחסים עימם מחוץ למסגרת הטיפולית. חציית הגבולות הובילה את המטופל לפתח תלות לא בריאה אשר התפתחה לראשיתה של בעיה פסיכולוגית. ראיתי מקרה בו "פסיכותרפיסטית" התרגזה כל כך ממשהו שהמטופלת אמרה במהלך הטיפול, עד שהיא עקבה אחרי המטופלת עד למגרש החניה וצעקה עליה בפומבי. במקרה אחר, כה מרתיח, אחד מ"הפסיכותרפיסטים" הללו ייעץ למשפחה בשכונה לא להסכים לשידוך פוטנציאלי ממשפחה מסוימת, בהתבסס על מידע ש"הפסיכותרפיסט" קיבל בטיפול שביצע למשפחה ההיא. איני טוען כי מקרים מסוג זה אינם יכולים לקרות עם פסיכולוגיים מיומנים. אמנם, ההסתברות של מקרים כאלה להתרחש עם פסיכולוגיים מיומנים מצומצמת באופן משמעותי כיוון שהמיקוד האינטנסיבי באתיקה וחוק הוא חלק משמעותי מן ההכשרה האקדמית.
בנוסף לנזק, אנשים אשר מתאכזבים או ניזוקים מ"פסיכותרפיסטים" כאלה מוותרים על טיפול אחר, ולעתים קרובות אינם פוגשים פסיכולוג אמיתי על מנת להתמודד עם בעיותיהם. לאחרונה, בכמה מקרי התאבדות טראגיים בקהילה שלנו היו מעורבים מטופלים על ידי "פסיכותרפיסטים" מסוגים שונים אלה.
מחלת נפש היא בעיה רצינית הגורמת נזק משמעותי למטופלים ולבני משפחותיהם. לאורך מאה שנים של מחקר קליני בבריאות הנפש התפתחו טיפולים ברורים ונתמכים מדעית עבור מגוון מחלות נפש. הידיעה כיצד לאבחן ולטפל באנשים באופן מקצועי ואתי, דורשת רמת הכשרה המקבילה ללימודי רפואה. הזמינות הרחבה של "פסיכותרפיסטים", אשר אינם מוכשרים-דיים, הינה סכנה בריאותית ציבורית.
בהתחשב במגוון ההכשרות הקיימות בבריאות הנפש, הצרכן הממוצע עשוי לאבד כיוון במהלך חיפוש השירותים. לכן קיימות ועדות מדינה בתחום בריאות הנפש. הועדות הללו בוחנות את ההכשרה של המקצוענים הפוטנציאליים בתחום בריאות הנפש, ומעניקות אישור לתאימות ההכשרה. אדם המבקש שירותי בריאות נפש זקוק לפחות לוודא כי הפסיכולוג הינו מורשה לספק שירותים במישור המקצועי והאתי על ידי המדינה.
כקהילה, עלינו למצוא דרכים לסייע לאלו הזקוקים לשירותי בריאות הנפש. עלינו להגביר את המודעות לסכנות הנשקפות מפסאודו-מומחים. יתר על כן עלינו לעודד את אלו המחפשים קריירה בתחום בריאות הנפש להימנע מקיצורי דרך ולרכוש לעצמם השכלה והכשרה אמתיות במטרה לסייע באמת לסובלים, בדרכים מקצועיות, אתיות ומשמעותיות.
הכותב, הרב ד"ר אבידן מילבסקי, אוניברסיטת אריאל בשומרון והמכון לבריאות הנפש בית שמש.