בין נתניהו לסער

לאן נעלמה השפיות?! // אלי דן

שני ראיונות פורסמו השבוע, יונית לוי מראיינת את נתניהו בחדשות 12 - וישי כהן מראיין את גדעון סער ב'אולפן כיכר השבת'; איזה ראיון היה מרשים יותר בעיני הכותב? (טור דעה)

אלי דן | כיכר השבת |
נתניהו מול סער (צילום: צילומסך 'חדשות 12', חיים גולדברג - כיכר השבת)

נתניהו קוסם על כך אין חולק, אבל כמו כל קוסם הוא עוסק באחיזת עיניים, בזמן שעיניך ממוקדות בתפוח שבידו הוא יגנוב את שעונך. סער לעומתו מתראיין בצורה אפורה למדי, איטית, עונה לשאלה שנשאל ולא בועט בה למגרש היריב.

מי שיאזין לשני הראיונות יתקשה למצוא הבדלים מבחינת עמדות מדיניות ופוליטיות בין נתניהו לסער, שניהם ימין מתון יחסית, שניהם פוליטיקאים מנוסים, ועם זאת שונים כל כך בהתנהלותם האישית והתקשורתית.

בודקי העובדות באתרי החדשות השונים נהנו למנות את כמות העובדות הלא מדויקות אותן הציג אמש נתניהו, האזנה עקבית ויבשה ללא היקסמות, חושפת די מהר את כל התמרונים וההתפתלויות המילוליות של נתניהו. לעומת זאת, בודקי העובדות יתקשו לעשות דבר דומה לראיון של סער.

אז למה צריך לאחז עיניים? למה לזרות חול בעיני הציבור? למה לפעול בשיטות שיווקיות להטמעת מסרים? האם קהל המאזינים של נתניהו לא מספיק אינטליגנט בשביל להבין את המסרים ללא כל הטריקים והשטיקים? למה ראיון שאמור להביא לידיעת הציבור את עמדותיהם של נבחריו אמור להפוך לזירת התגוששות מאיימת בין עיתונאי למרואיין, למופע קרקסי עם גימיקים כמו נה נה נה.

מה שאובד בדרך הוא האמון, היושרה, וההגינות. כמו גם ערכי היהדות הבסיסיים ביותר, מדבר שקר תרחק, איסור הונאת ואונאת דברים, הוצאת שם רע, ועוד. אכן, כמעט כל פוליטיקאי ואיש תקשורת חוטא בזה, אבל נתניהו הפך את זה לשיטה, לאמנות, ולכתחילה.

אמנם אני לא אמור להחמיא לעמיתי למערכת העיתונאי ישי כהן, אבל אסתפק בלציין את העובדה שהוא מהווה דוגמא מצוינת לכך שניתן לשאול שאלות קשות בצורה לא מתריסה. מילה טובה כמובן מגיעה גם ליונית לוי שהשתדלה להישאר עניינית, במגבלות האפשר מול החלוץ הטוב בעולם.

אז אולי לצד ההישגים האדירים (והכישלונות פה ושם) של נתניהו בשנות שלטונו הממושכות, שווה לזכור גם את הנזק לשיח הציבורי שהגישה השיווקית הכאילו-אמריקאית שהביא איתו גרמה לשיח הציבורי, יחד עם הציניות חסרת הגבולות.

אכן, לציבור החרדי עליו נתניהו (מסיבות פוליטיות) הגן אמש בצורה הטובה ביותר, ואיתו כרת נתניהו ברית פוליטית איתנה, נוח וקל להזדהות ולהתרשם מהאיש ויכולותיו הפנומנליות, אבל לא פחות חשוב לזכור, שהתנהלותו האישית והפוליטית רחוקה מכל ערך רוחני ויהודי עליו חונכנו. היכולת הזאת להבחין בין המעלות והחסרונות של של נתניהו, לא פשוטה כלל, ובכלל השיח היום דיכוטומי מאוד, בעדו ונגדו, כך גם היה לנו קשה לעשות את ההבחנה הזאת מול הנשיא לשעבר טראמפ, מאותן הסיבות בדיוק.

האם אי אפשר אחרת? האם האלטרנטיבה היחידה לקסם של נתניהו היא חוסר הכריזמה של סער? אני סבור שמנחם בגין ז"ל שהשבוע מלאו 29 שנה לפטירתו, הוכיח שאפשר אחרת.

אז אולי "ביבי טוב ליהודים", אבל ליהדות -אם תרצו ליידישקייט- הרבה פחות.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר