אתחיל מהסוף, אין באופק פתרון ריאלי לקונפליקט הפוליטי שיותיר את נתניהו בתפקידו הנוכחי. הקוסם יצטרך לשלוף שפן אדיר ממדים על מנת להימלט מקורי העכביש שטוו לו אויביו בשקדנות ובמסירות, כרגע לא נראה כי קיים שפן כזה בחיקו. באזורינו הטעון, תמיד יכולה להתרגש ח"ו קטסטרופה ביטחונית או אחרת שתצדיק חבירה לממשלת חירום דוגמת זו של הקורונה, אבל כרגע היא איננה. והמבוי סתום.
כמות הפסילות ההדדיות הבלתי נגמרת מסבכת את הפקעת הפוליטית עוד יותר, גוש-אנטי ביבי לא יישב עם ביבי, סמוטריץ' לא ישען על ערבים, סער לא ישב תחת לפיד, בנט לא ייתן לו רוטציה, ובשורה התחתונה ממשלה יציבה לא תהיה כל עוד נתניהו בזירה, או בבחירות חמישיות, הזויות לכל הדעות.
גם בנט יודע שהמלכתו האפשרית בראש גוש אנטי-ביבי, תהיה אך ורק לשם הורדת נתניהו מהכיסא, השנאה העמוקה לנתניהו לא תעלם מן העולם ביום בו השמאל יצליח במשימתו -שלא לומר במזימתו- כל מנהיג ימין אחר יזכה לאותה כמות איבה ואותו ניסיון להדיחו מתפקידו בכל דרך, משפטית או תקשורתית, שני המעוזים האחרונים בהם נותר לאליטה הישנה והמתוסכלת רוב מוחלט. מבחינת השמאל היתרון היחיד של כל מועמד ימין אחר הוא היעדרו של החוסן הפוליטי הנדיר בו ניחן נתניהו.
כאב הראש של השמאל ושל הרוב הציוני
השמאל מודאג הוא יודע שעמדותיו כיום במיעוט, הדמוגרפיה פועלת לרעתו, והמצב רק ילך ויחמיר. כפשרה, ממליך עליו השמאל אנשי מרכז ישראלי מתון כדוגמת יאיר לפיד, לפיד אולי ליברל בדעותיו, אך מגדיר עצמו כשמרן מבחינה כלכלית ומדינית. כך גם גנץ וכך גם מרבית המגזר הכללי בישראל.
אם נגענו במגזר הכללי-ציוני בישראל, בפלונטר הפוליטי הנוכחי נחשפה דמותו האמיתית של המרכז הישראלי-ציוני והחשש האדיר שלו מפני ממשלה הנתמכת בקולות הערבים. לו היה המגזר הכללי מוכן להקים ממשלה על קולותיהם של הערבים, הייתה קמה כאן ממשלה בשתי דקות.
מתברר שהחזון הציוני המקורי, מדינה גם יהודית -כלומר בעלת שלטון יהודי- וגם דמוקרטית -כלומר כפופה להכרעת הרוב- איננו עולה בקנה אחד עם המציאות. התחושה של המרכז הציוני היא, שאם "חלילה" שלטונם יתבסס על "לא יהודים", הרי שהדבר מסכן את יהדותה של המדינה, קרי, שלטון יהודי עצמאי.
רק הפלגים הקיצוניים ביותר בשמאל בדרך כלל הפוסט-ציונים, אלו שכבר ויתרו על יהדותה של המדינה ומסתפקים בהיותה דמוקרטית בלבד, הם אלו אשר מוכנים לממשלה יהודית-ערבית משותפת. הם יחד עם חלק מהנציגים הפוליטים החרדים הוותיקים שמלכתחילה עניינם עם יהדותה של המדינה הוא טכני במהותו, ואיננו נובע מתאוות "שלטון יהודי עצמאי".
המוצא המכובד האחרון
כיוון שזו תמונת המצב, נדמה כי הברירות הניצבות בפני נתניהו הן, או הקמת ממשלה בלעדיו תוך שהוא נאלץ להמשיך את מאבקו הפוליטי והמשפטי כיו"ר אופוזיציה מובס מושפל ותשוש. או התמודדות לנשיאות בתנאים משופרים, מהלך שיעצור את משפטו מתוקף החסינות המוענקת לנשיא בעת מילוי תפקידו, ויאפשר לו להמשיך ולהוביל תהליכים מדיניים בין לאומיים.
בתום שבע שנות נשיאותו, יוכל להתחדש משפטו, אך סביר להניח שרמת הלהיטות להרשיע בעבירות מפוקפקות נשיא לשעבר שעברו הפוליטי מאחוריו תהיה פחותה בהרבה, וההליכים יסגרו בדרך של עסקה כזו או אחרת.
התקוממות נגד הרעיון של נתניהו כנשיא, כבר נשמעת בפאתי השמאל הרעיוני "והערכי" אך סביר להניח שההיגיון הפוליטי של הגורמים המעורבים בבחירתו והמעוניינים בסילוקו, יגבר על אותם קולות טהרנים.
גם לליכודניקים או ביביסטים מושבעים אזל הכוח מהמלחמות האינסופיות, כל עוד נתניהו שומר על כבודו הפוליטי ומבצע את המהלך מיוזמתו, סביר להניח כי תשוחרר אנחת רווחה. הם רק ידרשו לוודא שאת מקומו תופס איש ימין מובהק, ושהשמאל לא מנצל את פרישתו של נתניהו לביצוע מחטף.
אפשרויות נוספות העומדות על הפרק, כגון בחירות חמישיות, או ממשלות זמניות בתצורות שונות, בראשותו של גנץ או בנט, גם הן אפשריות. אך אינן מספקות מענה אמיתי לפתרון הפלונטר, לולא הן באות יחד עם חוק המיועד להרחקתו של נתניהו עקב אישומיו, חוק שהסיכויים להעביר אותו אינם גבוהים. וממילא אין לאף אחד מן הצדדים שהתרחישים הללו יתממשו.
כך שכל הסימנים מעידים כי סופו הפוליטי -הבלתי יאמן- של נתניהו מתקרב בצעדי ענק, יהיה זה איפה המוצא המוכבד האחרון, עבור האיש ששירת את מדינת ישראל -במיטב יכולותיו וחסרונותיו- שנים ארוכות וטובות, אין ספק כי בחלוף השנים האיש ייזכר בעיקר לטובה, אל דאגה, הנוסטלגיה תמיד מנצחת.
טורי דעה קודמים