אאא

אחד המוצגים המזעזעים ביותר במוזיאון מרתף השואה שבהר ציון הם אהילי תאורה העשויים מקלף ספר תורה. כמו רבים מהמוצגים במוזיאון שהובאו על ידי הניצולים, בדרך כלל סיפור הרקע אינו ידוע. כך היה גם עד ליום בו פגשתי את בנימין במוזיאון והוא סיפר לי את סיפורם של האהילים הנחשף פה לראשונה.

בנימין קאודרס (פרטי)
בנימין קאודרס (פרטי)
הגדלה

בנימין קאודרס בן ה-85 נולד במילאנו שבצפון איטליה, עם פרוץ המלחמה, משפחתו של בנימין בן ה-4 טרם חשה את הסכנה תחת השלטון האיטלקי-פשיסטי בן בריתו של הנאצים.

מי שהרגיש באותו השלב את אימי המלחמה היו שכניו של בנימין, משפחת באואר, שנמלטה מגרמניה מוקדם יותר מפני המשטר הנאצי, באותה שעה היו האיטלקים סובלניים כלפי קליטת מהגרים יהודים, אך בשלב מאוחר יותר החלו האיטלקים לרכז אזרחים זרים ולהגלות אותם למחנות ריכוז באיטליה.

משפחת באואר שחששה מהגלייתו של אבי המשפחה למחנה ריכוז הסתירה אותו במרתף סודי, אבי המשפחה -יהודי חרד לדבר ה'- התעקש לקיים תפילה במניין באותו מרתף, ואביו של בנימין השתתף בתפילות באופן קבוע.

ביום הכיפורים של שנת ה'תש"ד עת התקיימה תפילה חשאית במקום מחבואו של באואר, פשטו הנאצים לפתע על הרחוב בו התקיימה התפילה, והחלו לנסות לאתר את מיקומה, ככל הנראה בעקבות הלשנה. למרבה הנס תושביו הנוצרים של הרחוב שידעו על ה"פעילות האסורה" התאספו וניצבו כחיץ בין הגרמנים ובין מקום המסתור, תוך שהם מכחישים את קיומם של היהודים באזור, הנאצים הנבוכים הסיקו כי מדובר בטעות והלכו לדרכם.

אהילי תאורה מספר תורה, מרתף השואה (צילום: חיים גולדברג)
אהילי תאורה מספר תורה, מרתף השואה (צילום: חיים גולדברג)
הגדלה

משפחת באואר המפוחדת הבינה כי ניסים מסוג זה אינם מתרחשים בכל יום, ונמלטה על נפשה לשוויץ תוך שהיא משאירה מאחור את רכושה ואת ספר התורה ששימש לתפילות המחתרתיות. בהיעדרה של המשפחה נפרץ הבית ותכולתו נעלמה.  

שנת ה'תש"ד 1943 הייתה השנה בה פלשו הנאצים לצפון איטליה, באקציה שנערכה ברומא ובערים נוספות, נתפסו אלפי יהודים והועברו למחנות השמדה. לאור הסכנה המידית ליהודים נמלטה גם משפחתו של בנימין לשוויץ שם שהתה עד תום המלחמה.

עם שובה משפחת קאודרס לאיטליה חידשו שרידי קהילת מילאנו את אורח החיים שחרב. השנים חלפו בנימין כבר נער בן 16 ואביו לוקח אותו לטיול באלפים האיטלקיים, בעוד השניים מטיילים בהר מונטה-רוזה -השני בגובהו באירופה- סערת ברקים איומה החלה להשתולל, בניסיון להימלט מן הסערה המאיימת מצאו עצמם הנער ואביו באכסניה מאולתרת, רטובים עד לשם עצמותיהם.

לאחר שהתאוששו מעט יצא בנימין לחדר האוכל של האכסניה, להפתעתו, מגלה בנימין בתקרת החדר אהילים עשויים קלף עם אותיות עבריות, הוא רץ לאביו בבהלה ואמר לו "תראה מה עשו למגילת אסתר" הנער לא האמין כי ניתן לעשות כך לספר הקדוש ביותר בעולם. אביו שהגיע בריצה הזדעזע מהמראה, אך במבט מעמיק יותר אמר לו אביו, "נדמה לי כי אני מכיר את ספר התורה הזה, הכתב דומה לכתב של ספר התורה שנעלם מביתה של משפחת באואר". הזיהוי לא היה ודאי אבל עורר אמוציות.

מכאן ואילך החל משא ומתן ממושך ומייגע מול הנהלת המלון, רק כעבור שנתיים של מאמצים כבירים הצליח בנימין קאודרס להשיג אישור לקבל את האהילים לרשותו תמורת "בקשיש" הגון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

משהגיעו האהילים לרשותו לא ידע בנימין מה דינם, האם הם טעונים גניזה או שניתן לשמור אותם. בביקור של קרוב משפחה מישראל, המליץ לו הקרוב -ר' צבי קליין שעבד במשרד הדתות כרמ"ד בני ישיבות- להעביר את האהילים למרתף השואה שנפתח זמן קצר קודם לכן כאתר זיכרון והנצחה לקדושי השואה.

וכך, קרוב לשבעים שנה, נחים האהילים בתצוגת מרתף השואה יחד עם חפצים נוספים שנעשו בתקופת השואה מגווילי ספר תורה. התצוגה חשובה במיוחד מכיוון שהיא מספרת ללא מילים את מלחמתם של הנאצים בתורת ישראל, באמונה ובמוסר היהודי.

אכן, הניסיון להשפיל ולרמוס את תורת ישראל כשל, ועולם התורה פרח ושגשג, אך פשעי הנאצים ועוזריהם חקוקים בדם לדיראון עולם.

יהי זכר ששת מיליון הקדושים נצור בזיכרוננו עד לעמידתם בקץ הימים.   

  • גילוי נאות: כותב השורות מתנדב במוזיאון "מרתף השואה"