אברך חסידי צעיר, הוא בעיני ישראלים רבים 'גיבור האירוע' - הפן החיובי שהזדקר מתוך זוועות אסון מירון - לאחר שתועד מציל חיים מתוך ערימת הגופות ב'שביל המוות' המפורסם, בעודו תלוי בין שמים וארץ, אחוז ברגלו בלבד בדלת של חדרון מעל הזירה הקשה.
מדובר ביואל שלזינגר, תושב ביתר עילית, שלראשונה נעמד היום (שני) מול מצלמה, ושחזר חלק מהרגעים הדרמטיים: "הכנסתי את הרגל שלי לתוך החדר, ונעלתי אותה. הדלת הייתה על הברך - בה עדיין יש לי שטף דם מאוד חזק, מרוב הלחץ. פשוט שלחתי את כל הגוף שלי כמו נחש למטה. הראש שלי והידיים היו למטה".
"זה התחיל, כשאבא אחד זרק לי את השטריימל שלו, ואליו לא הצלחתי להגיע בגלל הגובה. הבנתי שאם לשטריימל לא הצלחתי להגיע, בוודאי שאל הילד לא אצליח. אז פשוט באינסטינקט של שנייה - ואני מכיר עצמי ויודע שיכול לעשות את זה, ובאמת עשיתי שרירים חזקים ברגל הזאת בזמן הזה - העפת את עצמי כמו נחש למטה, כל הגוף שלי".
"תפסתי את הילד. לא הגעתי מתחת לכף היד, רק אליה הצלחתי להגיע, ופשוט העפתי אותו לתוך החדר. ליטפתי אותו קצת והוא בכה ואמרתי טוב שהוא בוכה, הוא חי. עוד שנייה היה מת כי איפה שהיה, מטר לפני זה נפל הראשון. הוא שכב כבר עשר דקות, כיסו אותו ואחרי זה עשו לו שוב החייאה. הילד היה שם ועוד דקה היה מת. החזרתי אותו והוא נרדם".
"כשחזרתי, ראיתי שאנשים לא זזים, ונופלים אחד על השני. אמרתי 'אין כובעים, אין עניינים', כולם על הרצפה וכולם לא מבינים מה קורה פה בכלל, ממשיכים לרדת. אז לקחתי בקבוקים קטנים כאלה ופשוט זילפתי עליהם. היה כל כך צפוף שאף אחד לא היה יכול להרים יד".
"הייתי בגובה שלושה וחצי מטר, וכל הזמן צרחתי מלמעלה: חבר'ה, יש פה פיגוע! תלכו אחורה! חלק מאלה ששמעו את הצעקות שלי, התקשרו אלי, אמרו ששמעו אותי ובזכותי הלכו אחורה וניצלו. אני לא יודע איך שמעו, כי אני לא הרגשתי ששומעים אותי. הרגשתי בתאי הגזים, זה מה שהרגשתי".
"צרחתי להם ללכת. אני הייתי למעלה, בחדר שהתפללתי בו, וראיתי מה שקורה. ולמטה גם ביקשו ממני מים. אבל מאוד נזהרתי. רק לחבר'ה שהיו מול הפנים שלי יכולתי לעזור, אלה שלא מתו בסוף, וכן לאלה מהחלק העליון. אבל לאלה שהיו בחלק התחתון, כבר לא יכולתי. הגב שלהם היה לכיווני".
"מי שפשט את היד שלו, זרקתי לו בקבוק מים לתוך היד. בעזרת השם, הקב"ה עזר לי 'לצלוף' להם בקבוקים ישר לתוך הידיים. כל הזמן צרחתי עליהם ללכת משם. בהתחלה לא רציתי להשפריץ מים למטה, כדי שלא ייהרסו להם הכובעים...".
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון - לחצו כאן
רואים אותך בתמונה עם רגל מחוץ לחלון. לא יכולת ליפול? נשאל שלזינגר בראיון שהעניק ל'ישראל היום', והשיב: "בעזרת השם לא. יש לי גמישות, ובזכותה כן הצלתי ילד אחד. אם הייתה לי תמונה איך שאני מציל את הילד, הייתי משלם עליה הרבה מאוד כסף, עשרות אלפי שקלים. זה היה 'ילד 'חלאק'ה', בן למשפחת סלומון".
כשעומת עם העובדה כי הפך לגיבור, בה"א הידיעה, בכל הרשתות החברתיות, אמר האברך הצעיר לכתב 'ישראל היום' חנני בלייך: "לא תאמין לי, אבל לא ראיתי כלום. לא ראיתי את התמונות האלה. אבל כולם התקשרו, אמרו לי".
צפו בדבריו
0 תגובות