אאא

1:

סיפור מגילת רות החל בתקופה שלפני תקופת המלכים הלוא היא תקופת השופטים, בשנת אלפיים שבע מאות שמונים ושבע שנים מבריאת העולם, (לפני אלפיים תשע מאות תשעים וארבע שנים) ומסתיים כמאה שנים לאחר מכן בדיוק כשנולד דוד המלך.

סיפור המגילה נכתב על ידי שמואל הנביא ונכלל בין כתבי הקודש שבתנ״ך.

״ויהי בימי שפוט השופטים..״, ימים בהם הנאשמים בדין לעגו ושפטו את שופטיהם שהיו בעצמם מושחתים כנראה, סיטואציה שיכולה ללמד אותנו מה היה מצבו הרוחני של עם ישראל מהקטן שבעם ועד גדול שופטיו, ימים בהם חסרה הנהגה גשמית ורוחנית כאחד.

חז״ל אומרים שההתנהגות המושחתת של אותו דור הביאה עליו תקופת רעב בארץ ישראל.

הרעב היה גם רעב גשמי של אוכל, יוקר המחיה היה מטורף והקשה על מרבית העם לקנות אוכל וגם רעב רוחני, שום דמות שעליה אפשר היה לסמוך בשעה קשה זאת.

בדיוק בתקופה קשה זאת בחר אלימלך שהיה מגדולי הדור ומפרנסיה לקחת את אשתו וילדיו ולברוח מהארץ.

עם ישראל היה זקוק לו רוחנית וגשמית כיוון שהיה מגדולי הדור ועשיר מופלג ויכול היה לפרנס את כל עניי האזור, אך אלימלך בחר לברוח מארץ ישראל.

חז״ל אומרים שאלימלך עבר על שלוש עבירות ובהמשך נענש עליהן קשות.

האחת, שהיה צר עין ונמנע מלעזור לעניי עירו.

השניה, שעזב את ארץ ישראל ומעשה זה הוא איסור מוחלט אלא אם יש אחת משלושת הסיבות בגינם מותר לעזוב את ארץ ישראל, כדי ללמוד תורה, להתחתן ולצורכי בריאות.

חטאו השלישי היה שמכח מעמדו כאחד מגדולי שופטי הדור היה עליו להוכיח את עם ישראל, אך במקום זאת בחר אלימלך לברוח מהאחריות ולעבור עם משפחתו לשדות מואב.

כך ברחו להם אלימלך, אשתו נעמי ובניו מחלון וכליון.

כשהגיעו לשדות מואב התחילו לאבד את כל רכושם, בכך אותת להם הקב״ה שעליהם לחזור בתשובה אך הם לא השכילו להבין את הרמז.

לא עברו ימים רבים ומת אלימלך בגין חטאיו.

נשארו נעמי וילדיה מחלון וכליון שנשאו להן לנשים שתי אחיות בנות עגלון מלך מואב, רות ועורפה, מהם לא נולדו להם ילדים.

לאחר כעשר שנים מתו גם מחלון וכליון וחז״ל אומרים שהם מתו כיוון שלקחו גויות לנשים.

וכך נשארה נעמי לבד עם כלותיה.

2:

רק כששמעה שהסתיים הרעב בארץ החליטה נעמי לחזור חזרה לארץ ישראל.

ישנן שלוש דעות איך היא שמעה על זה, או ברוח הקודש, או מרוכלים שהגיעו מארץ ישראל ודעה שלישית שהיה זה מלאך ה׳ שבא לבשר לה שנגמר הרעב והיא יכולה לחזור לארץ.

לכאורה קשה לפי שתי הדעות הראשונות, מדוע בחרה דווקא בעיתוי זה? מדוע לא קודם? מילא סיבת עזיבתם בגלל הרעב מובנת, אבל חזרתה? הרי היא ענייה ואין לה מה לחשוש שתצטרך לתת כסף לעניים והרי היתה יכולה לחזור קודם, כשעדיין תקופת רעב בארץ.

חשבתי לתרץ שהעיתוי של חזרתה מסביר רטרואקטיבית את הסיבה האמיתית לעזיבתה מה שיגרום להקטנת העונש המגיע לה על עזיבת ארץ ישראל.

הרי עזיבתם היתה מורכבת מכמה סיבות, קמצנות, בריחה מאחריות והרצון להמנע מלהוכיח את העם.

כשראתה נעמי את העונש הכבד שקיבל בעלה, פחדה שגם היא דינה למיתה.

כנראה שנעמי טענה שלה יש רק עבירה אחת משלושת העבירות שהיו לאלימלך.

על מה שברחו מלתת צדקה גם היא ראויה להענש כי גם היא שייכת במצווה זו, הרי היתה מופקדת על ענייני האוכל בבית ומצווה עליה לתת מאוכל זה למי שאין לו.

אבל על הטענה שאסור לעזוב את ארץ ישראל, הרי לא היתה לה ברירה כיוון שמחויבת היא ללכת אחרי בעלה.

וגם הטענה שאלימלך נמנע מלהוכיח את עם ישראל לא קשורה אליה כי אין זה תפקידה.

ולכן בחרה בסיום הרעב כדי להגיד לקב״ה שרק על זה מגיע לה עונש.

ולפי זה יכול להיות שמי שסובר שמלאך ה׳ בישר לה, באותו עניין העביר לה מסר שרק על זה היא אמורה להענש.

עוד חשבתי לתרץ, שהיא הענישה את עצמה במידה כנגד מידה.

אם היתה חוזרת בתקופת רעב בהיותה ענייה, היתה צריכה לבקש מאחרים אוכל שלא מגיע לה לקבל, הרי היא לא עזרה לעניים אחרים שהיו ברעב אז גם לה לא מגיע.

ואפשר גם להסביר בפשטות שפחדה שלא יהיה לה אוכל ולא יהיה מי שירחם עליה וחיכתה שיגמר הרעב ויהיה לה יותר קל למצוא אוכל.

3:

נעמי באה להפרד מכלותיה ומפצירה בהן להשאר בבית אביהן.

ערפה אכן מחליטה לבסוף להפנות עורף לנעמי, חזרה למואב, שם לא קיבלו אותה בגלל שהתחתנה עם מישהו מעם ישראל ומעשה זה נחשב כבגידה.

בלית ברירה הלכה לארץ פלשתים ושם הפקירה גופה לכל דורש ומזה התעברה והולידה את גוליית.

אך רות מתעקשת להדבק בעם ישראל, במנהגיו ושלל מצוותיו, היא מאד התחברה למנהגים שראתה בביתה בעודה נשואה למחלון.

וכך יוצאות לדרך ארוכה נעמי עם רות.

בהגיען לבית לחם בחרו להכנס לעיר מהכניסה האחורית כדי שלא יתקלו ביושבי העיר שיתחילו לשאול אותן שאלות.

באותו יום מתה אשתו של בועז וכל העיר היתה בבית הקברות שהיה בצד האחורי של העיר, כך יצא שכל התושבים ראו את נעמי ורות, ובמעמד זה סיפרה נעמי לכולם את קורותיה.

כששמעה נעמי שבועז התאלמן, ביקשה מרות שתתלבש יפה ותלך לישון בלילה בשדהו של בועז שם הוא גם ישן במטרה להתחתן איתו, ואכן כך עשתה רות, נרדמה בשדה צמוד לבועז.

נשאלת השאלה מדוע בחרה נעמי בדרך לא שגרתית זאת כדי לשדך את רות לבועז? מדוע לא לחכות לאור יום כדי לעשות את זה בצורה יותר מכובדת?

ראיתי לא מזמן הסבר מאד מיוחד.

סידר הקב״ה שיצירתו של מלך המשיח תעשה בחמישה שלבים שנראים לכאורה רחוקים מהקדושה.

את יצירתו של מלך המשיח חייבים לעשות עם הטעיות ובלבולים גדולים כדי שהסטרא אחרא לא יחבל בו.

אם המשיח היה נוצר בדרכים קדושות רגילות, היה הסטרא אחרא עושה את כל מה שהוא יכול כדי לחבל ביצירתו.

לכן בחר הקב״ה בסיטואציות הזויות שרחוקות מהקדושה מרחק שמים וארץ, סיטואציות שלא יעלה על דעת הסטרא אחרא לחקור אחריהן כדי לחבל בהן.

תחילת היווצרותו היתה על ידי החיבור של לוט עם אחת מבנותיו, משם נולד מואב, מהמקום האחרון שהסטרא אחרא היה מעלה בדעתו.

נמשיך הלאה, סיפור יהודה ותמר כשישבה על צומת דרכים וסובב ה׳ שיפגוש אותה יהודה ויהיה איתה.
ממפגש זה נולדו התאומים פרץ וזרח.

בועז היה מצאצאיו של פרץ.

וכעת כמגיע החיבור של בועז ורות, דואגת רות לעשות אותו גם בדרך לא רגילה שתהיה כביכול לא קדושה כדי להרחיק את מי שעלול להזיק לשידוך זה ממנו עתיד לצאת מלך המשיח.

גם סיפור לידתו של דוד המלך היה נראה כביכול רחוק מהקדושה, כולם חשבו שהוא ממזר כיון שהיו בטוחים שאמו הרתה ממישהו אחר ולא מבעלה ישי, מה שהיה כמובן טעות שהרי דוד היה בנו של ישי.

אם כן גם במקרה זה כנראה לא ראה הסטרא אחרא צורך להתערב.

מזה נבין שהדרך החמישית שאותה עדיין לא זכינו לראות, גם היא תעשה בדרך מיוחדת ומפתיעה במהירה בימנו אמן.

4:

כשרצה בועז לקחת את רות לאשה, היה עליו לבדוק משהו חשוב מאד.

ידועה ההלכה שעמוני ומואבי לא יבואו בקהל ה׳.

אך האם הדין נאמר דווקא בעמוני ומואבי, אבל בעמונית ומואבית אין איסור ולפי זה יהיה מותר לבועז לקחת את רות לאשה, או שהדין חל גם על עמונית ומואבית וממילא יהיה אסור לבועז להתחתן עם רות.

בועז שידע ברוח הקודש שעומד לצאת מהם מישהו חשוב שימלוך על עם ישראל, אסף את כל הסנהדרין וביחד פסקו את ההלכה הידועה ״עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית״ ומייד התחתן עם רות.

בועז ורות היו נשואים יום אחד, יום חשוב במיוחד.

באותו לילה התעברה רות, ומייד לאחר מכן מת בועז.

רוב העם הבינו שמזה שמת בועז כנראה שהיה אסור לו להתחתן עם רות המואביה, וממילא יצא שבכמה דורות חשבו רבים מישראל שעובד נולד באיסור וממילא גם ישי וגם דוד, עד שבא שמואל והמליכו למלך ורק אז הבינו רוב העם את טעותם הגדולה.

אם חשבנו שההלכה של ״עמוני ולא עמונית..״ נפסקה לפני נישואי בועז ורות, מסתבר שמקור הלכה זו הוא זמן רב לפני כן באוהלו של אברהם.

כשהגיעו שלושת המלאכים לאוהלו של אברהם שאל אחד מהם את אברהם ״איה שרה אשתך״, ענה לו אברהם שהיא באוהל.

לכאורה קשה, מדוע המלאך שהיה ממונה על הצלתו של לוט אמור לעשות תחנת ביניים אצל אברהם?

מדוע לא נסע המלאך ישר לסדום?

ועוד, מדוע הוא שואל היכן היא שרה?

אלא שבטרם הלך המלאך להציל את לוט הוא רצה לבדוק האם יש טעם בהצלתו, האם אכן ראויים דוד המלך והמשיח לצאת ממנו או שמא לא.

כל סיבת המצווה ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳״ היא בגלל שלא קיבלו את פני ישראל בלחם ומים.

אבל מה עם נשות עמון ומואב? האם גם עליהן יש תביעה זו? האם דרכם של נשים לצאת אל הגברים עם לחם ומים??

אם אכן דרכם בכך, אז יש תביעה גם על הנשים וממילא גם הן אסורות לבוא בקהל ה׳.

אבל אם אין דרכם לצאת לקבל פניהם של אורחים, לא תהיה תביעה עליהן מדוע לא יצאו לקבל את פני עם ישראל בלחם ומים, וממילא אין צריכים להוקיע אותן מקהל ה׳.

ובדיוק את זה הגיע המלאך לבדוק בטרם הלך להציל את לוט.

אם היתה שרה יוצאת לקראתו, ממילא מובן שדרכן של נשים לצאת לקראת אורחים, וממילא יש קפידא ואיסור לבוא בקהל גם על נשות עמון ומואב וממילא אין צורך להציל את לוט כיוון שבעתיד יהיה אסור לבועז להתחתן עם רות.

אך אם לא תצא שרה לקראת המלאך, מזה נלמד שאין דרכן של נשים לצאת לקראת אורחים, וממילא אין תביעה על נשות עמון ומואב, וממילא יהיה מותר לבועז להתחתן עם רות, לפי זה אכן ראוי המלאך לצאת להציל את לוט שממנו עתידה לצאת רות שממנה יבוא המשיח.

ואכן לשאלתו של המלאך ״היכן שרה אשתך״ ענה לו אברהם שהיא באוהל כי זאת היא דרך הצניעות.

ממילא בזכות תשובה זאת ניצל לוט ונולד דוד המלך.

5:

לשאלה מדוע נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות, ישנן הרבה תשובות, והנה שתיים מהן.

האחת, כידוע שרות היא הסבתא רבה של דוד המלך, שנולד וגם נפטר בחג השבועות ולכבודו קוראים ביום זה את מגילה זו.

יש עוד הסבר, שמה של רות טרם התגיירה היה גילית, ויש שאומרים ששורש של שם זה הוא מואבי, גם ערפה קראה לבנה גוליית שזהו שם עם אותו שורש.

זוהי ההזדמנות לדעת פרט מעניין, דוד וגוליית היו בעצם סוג של קרובי משפחה, מעין בני דודים.

דוד יצא מרות, וגוליית מאחותה עורפה.

ובכן כשהתגיירה, שינתה את שמה מגילת לרות.

ולמה דווקא רות?

רות בגמטריה שש מאות ושש.

כשהייתה גויה, היתה מחויבת גילית בשבע מצוות בני נח וכשהתגיירה, שמחה לקבל את שש מאות ושש המצוות הנוספות שיש לכל יהודי על הגוי, אם כן קראה לעצמה רות כדי לציין בגימטריה של שמה החדש את שש מאות ושש המצוות החדשות שקיבלה על עצמה.

אם כן, מה יותר מתאים מלקרוא בחג מתן תורה את מגילת רות שמסמלת תרי״ג מצוות הכתובות בתורה.

שואלים חז״ל, אם הכותרת של מגילת רות זה שממנה יצא דוד המלך, מדוע צריכים את כל המגילה? מה כל כך חשוב בכל הסיפור הזה לפרטי פרטיו? היה צריך רק לכתוב שדוד המלך יצא מרות.

עונים חז״ל שמגילת רות היא לא סתם סיפור, היא סיפור מאד חשוב שמכל פסוק ועניין ממנו אפשר וצריך ללמוד המון דברים.

את כל דיני הגיור למשל לומדים מהדו שיח בין נעמי לרות, אילו שאלות בדיוק צריכים להפנות למי שרוצה להתגייר, אפילו את הדין שצריך לדחות את הגר שלוש פעמים לפני שמגיירים אותו לומדים מזה שכתוב בשלושה פסוקים את המילה ״שובנה״.

פרק א׳ פסוק ח׳ כתוב: ״ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמא״

בפסוק י״א כתוב: ״ותאמר נעמי שובנה בנותי, למה תלכנה עמי״ ומייד בפסוק י״ב שוב כתוב: ״שובנה בנותי לּכנה כי זקנתי מהיות לאיש״.

שלוש פעמים צריכים לדחות את הבא להתגייר.

ועוד אין ספור עניינים חשובים שאפשר ללמוד מכל פסוק ופסוק.

6:

כדאי לשים לב שכל הפסוקים במגילת רות מתחילים באות וי״ו (ויהי בימי שפוט השופטים.., ושם האיש אלימלך.., וימת אלימלך.., וישאו להם נשים.. וכו׳) חוץ משמונה פסוקים בלבד.

וחז״ל מסבירים שזה בא להורות שרות המואביה דבקה בבני ברית ״והתחברה״ - בוי״ו החיבור - לעם ישראל, אומה ששומרת על הברית שניתן לשמונה ימים וזאת הסיבה שכל מגילת רות כתובה בוי״ו החיבור חוץ משמונה פסוקים (פרק א׳ פסוק ט׳: יתן ה׳ לכם, פסוק י״ב: שובנה בנותי לכן, פסוק י״ג: הלהן תשׂברנה, פסוק י״ז: באשר תמותי אמות, פסוק כ״א: אני מלאה הלכתי, פרק ב׳ פסוק ט׳: עינייך בשדה אשר יקצורון, פסוק י״ב: ישלם ה׳ פועלך, פסוק י״ג: ליני הלילה).

רות זכתה לאריכות ימים וזכתה לשבת ליד שלמה המלך.

7:

נמצאים אנו בימים מאוד מאתגרים, רבים המקומות בהם חשים היהודים סכנת חיים ולפעמים קצרה יד המשטרה להושיע ראו ערך העיר לוד וערים נוספות.

קבוצות של נערים שאכפת להם מאחיהם הנצורים יצאו מכל הארץ במטרה לעזור, להגן ולפעמים אף לייצר הרתעה קשה בבחינת הקם להורגך השכם להורגו ובבחינת יד תחת יד וכו׳.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כדאי לדעת שעם ישראל שרד אלפי שנים וכנגד כל הסיכויים לא בגלל כוחו הפיזי, אלא בגלל כוחו הרוחני, שמירת המצוות, לימוד התורה וריבוי התפילות, שם נמצא כוחנו, זאת הזירה בה אנו יכולים לנצח.

גבול דק עובר בין עזרה בהגנה על אחינו היהודים לבין העתקת דפוסי התנהגות של צאצאיו של ישמעאל.

בגבול דק זה תלוי כוחנו והסייעתא דשמיא שכולנו זקוקים לה.

אתם רוצים לשמור ולהגן על אחינו היהודים, תתפלאו, אפשר לעשות זאת מהבית על ידי לימוד תורה, צדקה ומעשי חסד.
כל דף גמרא ומעשה חסד יעילים הם לחוסנו של עם ישראל כמו עשרות נערים חמושי אבנים ולומים.

אחים יקרים, את המלחמה ננצח בעזרת ה׳ בעיקר על ידי שימוש בכלי נשק רוחניים, כמה שיותר תורה ומעשים טובים.
זכרו שדקה של נחת רוח לקב״ה חזקה יותר מכל צבאות העולם.

 

שבת שלום וחג שמח לכולם,
עמירן דביר (דבורקין) הלוי