אאא

סיפור למוצ"ש – שבת יארצייט רבי נחמן מהורדנקא

מי שענה לשואלי מטר – הוא יעננו

השבת היה היארצייט של רבי נחמן מהורדנקא שהיה אחד התלמידים הכי מקורבים לבעל שם טוב הקדוש, במהלך השנים, הוא ביקש את רשות של הבעל שם טוב הקדוש לעלות לארץ ישראל, אך, נדחתה בקשתו.

הבעל שם טוב הקודש מוסר את כוונת הגשמים לרבי נחמן:

בשנת תק"כ, לפני שנפטר הבעל שם טוב הקדוש, הוא קרא לתלמידו רבי נחמן מהורדנקא, וציווה עליו שילמד לפניו את המאמר מזוהר הקדוש פר' חוקת המתחיל את הנושא "משם בארה".

כשסיים רבי נחמן לקרוא את המאמר, אמר לו הבעל שם טוב הקדוש תזכור היטב ללמד מאמר זה לעת תפילת הגשמים, שהוא מפתח גדול שיפתחו לך שערי שמים לתפילתך.

ומסר לו כוונות שיכון, וכן ציווה עליו, שעליו להשתמש בכוונות אלו רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ.

עלית רבי נחמן מהורדנקא לארץ ישראל:

באחת הפעמים שהגיע רבי נחמן מהורדנקא לציונו של הבעל שם טוב הקדוש, וביקש את רשותו לעלות לארץ ישראל, וקיבל את הסכמתו.

רבי נחמן עלה לא"י ועלו עימו עוד כמה חלוצים חסידים ואנשי מעשה, ויסדו ביחד שכונה בטבריה.

רבי נחמן לא מצא מנוח וניחומים על פטירת רבו, והיה נוהג בכל יום לטייל לבדו ומקטרתו בפיו, בין ההרים הצופים לים הכנרת בעיר טבריה.

אנשי טבריה לא הבינו, מה הוא מחפש על ההרים, ולמה הוא מטייל שם, ויש שחשבו שמא דעתו אינה שלמה ח"ו.

הם לא ידעו שהוא עוסק בעבודת רבו הבעל שם טוב הקדוש, שערך התבודדות ועסק בעבודת ה' בין הרי הקרפטים בין קיטוב לקוסוב, ורצה לתקן בין ההרים מה שתיקן רבו בהרי הגולה, והיה בכל פעם נמס ליבו כשהיה נזכר כמה השתדלות עשה רבו כדי לעלות לארץ ישראל, אבל, מהשמים עיכבוהו.

פעם אחת בשנת בצורת קשה, גזר הפחה מושל הגליל על היהודים שיתפללו על גשמים, ולא נענו.

ובקשו מכל הצדיקים הנסתרים שבעיר שיתפללו, ותשובתם הייתה, שרק רבי נחמן מהורדנקא יכול להתפלל, ויענו אותו מן השמים, ורבני העיר בקשו מרבי נחמן שיתפלל ודחה אותם.

רבני העיר איימו על רבי נחמן להחרים אותו, אם לא יתפלל, וברגע שנזכר רבי נחמן מהורדנקא שעבר על הבעל שם טוב הקדוש דבר דומה, וגם נזכר,  בכוונות שלימד אותו רבו.

רבי נחמן אסף 'מנין' חסידים, לקח את הזוהר הקודש וסידורים, ועלה על ההר שהיה רגיל לטייל בו עד שהגיע למערה שטמון בה רבי חיא, המשקיפה על הכנרת, ששם נמצאת בארה של מרים.

השתטח רבי נחמן על ציונו של רבי חייא, וקרא מספר הזוהר כפי שציווה עליו הבעל שם טוב הקדוש, וקרא בהתרגשות את הזוהר הקדוש, פר' חוקת דף קפג.

 ההילולה של רבי נחמן מהורדנקא, השנה, בטבריה (צילום: באדיבות המצלם)

כשגמר רבי נחמן לקרוא בהתלהבות כיצד היו אבותינו שואלים מים, ומתפללים בשירה "עלי באר" היה צופה למרחוק, וחשב, הלא גם רבי חיא היה משואלי מטר לעמנו, שוב מסתכל על פני העיר, הלא זו העיר שרשב"י טיהר בצאתו מן המערה...

בתוך כך, הגיע מהעיר רץ אחד, ולחש לרבי נחמן שכאשר יצא להתפלל ועבר על יד השער, עמד המושל - הפחה מרחוק וראהו.

שאל הפחה, מי הוא זה ההולך בבגדי חורף, כאשר היה מדובר בתקופת תמוז, אמרו לו, זהו תלמיד הבעל שם טוב הקדוש, והוא הולך להתפלל על הגשמים.

כעס הפחה ואמר: טוב הדבר, אם ירדו גשמים לאחר תפילתו טוב! אזי אני עומד כאן ליד השער, ואני בעצמי אשאהו על כתפי לעיר, ואם לאו אגרש אותו, או אהרוג אותו.

אמר רבי נחמן מהורדנקא לרץ שבישר לו את הדברים: "מה יעשה לי אדם? ה' לי בעזרי" והתארגן לתפילת המנחה.

לפני שהתחיל את התפילה, לחש בבכי: "מי שענה לשואלי מטר רבי חיא ובניו - הוא יעננו, מי שענה למורי ורבי הבעל שם טוב ושואלי מטר - הוא  יעננו".

רבי נחמן התחיל את תפילת שמונה עשה בקול, והתפלל מילה במילה, וכשאמר "משיב הרוח" התחיל מנשב רוח, המבשר, שעוד מעט ירדו גשמים.

וכשאמר מוריד הטל, התחילו גשמים מנטפים ויורד הגשם מעט מעט, וכגמר רבי נחמן את תפילתו הגשמים הפכו למטר עז.

רבי נחמן, היה היחידי במנין שהלך עם מגפים, ובגדי חורף, והבינו החסידים, והבינו כולם, שעמד לו זכות רבו הבעל שם טוב הקדוש.

כשירדו מן ההר, עמד הפחה על משמרתו, וקיים את הבטחתו, שישא את רבי נחמן על כתפיו, והיו שרים ומרננים איתו: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה".

זו הייתה התפילה וכוונת שמסר לו רבו הבעל שם טוב הקדוש, שצפה את הדבר למרחוק, שלעת הצורך יהיה צריך להיות בין "שואלי מטר", ויזכה לקדש שם שמים ברבים.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

תפילה בשמחה: אומר הבעל שם טוב הקדוש, שתפילה בשמחה גדולה, בוודאי הוא יותר טוב ומקובל לפני ה' יתברך, מתפילה בעצבות ובבכיה (צוואת הריב"ש סי' קז').

תפילה בהתלהבות ואהבה – הקב"ה אוהבה: כשהאדם קורה בתורה, הוא רואה את האורות של אותיות התורה, אעפ"י שאינו מבין את הטעמים כראוי, מכיון שהוא קורא באהבה גדולה ובהתלהבות, אין ה' יתברך מדקדק עימו, אף שאין אומרם כראוי.

משל התפילה כאהבת התינוק לאביו:  משל לתינוק שאביו אוהבו מאוד, ומבקש דבר מאביו, ואעפ"י שהוא מגמגם, ואינו אומר כראוי את המילים, אביו נהנה מאוד.

כאשר האדם אומר דברי תורה באהבה, כתינוק בפני אביו, ה' יתברך אוהבו מאוד, ואין מדקדק אחריו אם אומרם כראוי.

"ודגלו עלי אהבה": כמו שדרשו חז"ל: "ודגלו עלי אהבה" אל תקרי ודגלו, אלא: דילוגו עלי אהבה.

שאעפ"י שמדלג ולא אומר את המילים כראוי:

יש לי ממנו נחת רוח גדולה, ואוהב אני את דיבורו, כמו ילד קטן שמדבר לאביו, ובוודאי תפילתו נענית ברצון לפני בורא עולם (ליקוטים יקרים דף א').

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התפילה מקרבת לה' יתברך: התפילה היא האמונה והדבקות, שעל ידה מתגלה חסדו וישועתו של ה' יתברך לברואיו, כי מי שהוא בצער, או בכל חסר, הוא מתפלל יותר בדבקות ובכוונה, וכך, מתקרב לה' יתברך.

מאמר זוהר לפני התפילה: והיה אומר הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו שלפני כל תפילה ילמדו מאמר בזוהר הקדוש (ליקוטי תורה, הדרכה ז').

יש אור חדש בעולם לענין התפילה: אומר ה'מאור ושמש' רבי קלונימוס קלמן  הלוי עפשטיין שביום שישי האחרון היה היארצייט שלו, שהבעל שם טוב הקדוש הגיע לעולם, זרח אור התאמצות מיוחד בעולם, וכל מי שרוצה לגשת לעבודת התפילה יכול להגיע לכך, ויוכל להגיע להתפלל ביראה ואהבה רבה.

יהי רצון שנזכה להכיר בחסדי ה' עלינו, ונתפלל מתוך אהבה והודיה על כל החסדים והטובות שעוטפים אותנו, אמן!