אאא

ערב תשעה באב צפיתי בהקרנת בכורה של  הסרט החדש "אגדת החורבן" המדובר מאוד בימים אלו, הסרט מתאר את תקופת חורבן בית המקדש השני, עם נגיעות לימינו אנו. שוחחתי עם חלק מהיוזמים והמפיקים, והתעורר שיח פורה ומרתק סביב מאורעות הימים ההם, בתקופת חורבן ירושלים בידי אספסיאנוס וטיטוס, מדובר ביצירה מורכבת מאוד ולא שגרתית והיא בנויה על אלפי ציורים מעשי ידי אמן.

הסרט מבוסס בחלקו על אגדות חז"ל, אך נשען גם על ספרו ההיסטורי שכתב מי שהתפרסם לכאורה כבוגד בעמו יוספוס פלאוויוס או בשמו היהודי יוסף בן מתתיהו, שהיה צריך לשכתב את ההיסטוריה כדי למצוא חן בעיני הכובשים הרומאים.

בעיני, את אגדות החורבן יש ללמוד וללמד כפי המסורת אותה קיבלנו ,  וידועה דעתו של המהר"ל מפראג, שמבאר את האגדות באופן ייחודי ומעמיק, ולא בשטחיות הפשטנית שלהן. לשיטתו הם באים לבטא פרטים עמוקים ונוקבים בנקודות הקשר בין כנסת ישראל והקב"ה עם ארץ ישראל , דרך  כישלונות הדור.

*

הסרט  מתאר שני צירים מקבילים: האחד, מחלוקת המורדים עם אנשי השררה והשלטון, הכהנים והעשירים. והשני, המחלוקת בין הקנאים – אנשיו של יוחנן מגוש חלב, שחתרו להישגים ריאליים במלחמתם ברומאים וביכולת לעמוד במצור הממושך, ובין הסיקריקים – אנשיו של שמעון בר גיורא, שחתרו להישגים צבאיים מידיים מכוח מלחמת חורמה ברומאים ובעשירים, בתחושה של הכול או לא כלום.

המסקנה העולה ברורה, בית המקדש נחרב בשל המחלוקת ושנאת החינם. ואכן, הקביעה הזו נכתבה במפורש בגמרא. אבל, וכאן האבל הגדול, קשה ובלתי אפשרי מצידנו לדבר ולתאר את חטאי הדורות הראשונים, אשר אין לנו מושג בגדלותם, ולא בממדי האישיות של האנשים שחיו בתקופה שבו בית המקדש היה קיים!

ולפיכך, צרמה לי מאוד ההשוואה שניסו לערוך מתקופה קדומה זו, לימינו אנו.

לפנות בוקר בכותל המערבי (צילום: מוטי לוין)
לפנות בוקר בכותל המערבי (צילום: מוטי לוין)
הגדלה

ומכאן, לגבי המסקנה האקטואלית לתקופתנו. אין ספק חז"ל לימדו אותנו כי המקדש חרב בעוון זה, אין ספק כי זה הוא תפקידנו לתקן בימים אלו, אך  מבלי לדון ולשפוט ובוודאי שלא לצייר בצורה שטחית כזו את חטאי הדור ההוא.

בעיני, שנאת חינם יכולה להיות גם זו שמגיעה כביכול מתוך השמעת דעה צודקת ככל שתהיה, אם היא תוצג בצורה בוטה ומתריסה, ולא מתוך רצון לחתור ולהגיע אל האמת, ולהביא גם את הזולת אל אור האמת, היא לא מועילה, היא עלולה להזיק.

למרבה האירוניה, ניתן לעמוד ולזעוק כנגד הזולת את כל מה שיש בליבך עליו, וזאת במסווה של "מלחמה נגד שנאת חינם"... בזמן שהאמת היא כי זה הוא רק גלגול עיניים והסבר רטורי בלבד למלחמה נגד הזולת!

*

בימים אלו, בחלקו השני של חודש אב, מיום "ט"ו באב" ואילך, החל משבוע זה עד סיומה של שנה אנחנו קוראים את 'שבע דנחמתא' – שבעת ההפטרות של נטפי הנחמה שהנביאים מנחמים את ישראל בשם השם.

בעיצומו של יום ט"ו באב עצמו אירעו במהלך הדורות סדרה של אירועי אחדות ושלום בעם, (גמרא מסכת תענית) החל מכך שביום זה הותרו בני י"ב שבטי ישראל לשאת נשים מכל שבט שיבחרו, ואינם מוגבלים לשאת אשה דווקא מבנות השבט שלהם. המשך בתקופת הנביאים, שוב ביום זה אז הותר גם שבט בנימין לבוא בקהל, אחרי שהוחרם בתקופה קודמת, ועוד ועוד אירועים של שמחה ואחדות בעם ישראל.

*

באווירה זו אני מרשה לעצמי להיות אופטימי מתמיד, ולקוות שאנו בדרך הנכונה לקראת תיקון עוון שנאת חינם אשר בגללו חרב המקדש.

זכיתי ביום תשעה באב לפנות בוקר לעלות לירושלים ולשפוך שיח מול שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. אשתף אתכם בהתרגשות עצומה שהייתה לי לראות את המון היהודים, רבבות רבבות עמך בית ישראל, מכל הגוונים, מכל העדות והחוגים, מתאחדים יחד בתפילת שחרית עם הנץ החמה ברוב עם. אין לי ספק שלא כולם שם חולקים את אותם דעות, אך כולם יחד התאחדו בתפילה נרגשת לפני בורא עולם, באותן מילים מרגשות "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"!

משם המשכתי לציונה של רחל אמנו, אשר גם שם, וגם במערת המכפלה שם קבורים אבות ואמהות האומה, הרגשתי באופן ברור את אווירת "יחד שבטי ישראל"!

נמשיך לחפש את המאחד והמשותף  ומכאן תצא גם התקווה והאמונה שבקרוב נזכה להיות אחים לשמחה ונזכה ל"אגדת הגאולה" 

יחד שבטי ישראל!