אאא

אין אדם שיוצא לכבישים ולא נאנח: "אוף, אילו פקקים!, "איזה חום!", "אי אפשר לזוז!"

אין אדם כזה.

כמה שיהיו האנשים רגועים, העומס בכבישים לא יכול שלא להשפיע עליהם לרעה.

אינני יודעת מה קורה במדינות אחרות. כשדיברתי על כך פעם בתוכנית רדיו שלי עם נציגות מתוך משרד התחבורה, ענו לי שבאירופה הרבה יותר גרוע.

לא משנה לי מה קורה במקומות אחרים. כבר הוכחנו שאנחנו יודעים לצאת מתוך מבוכים שמדינות אחרות אינן מצליחות לצאת מהם.

אני מרבה לצאת לדרכים כבר 40 שנה, בדרכי להרצאותיי כמעט  מידי יום, בשעות משעות שונות,  ובכל קצוות הארץ. גומעת דרכים משלומי, נהרייה, והקריות ועד לירוחם ולדימונה.

המצב כיום שונה לחלוטין מזה שהיה לפני שנים. לפני 20 שנה הנהג שלי התקדם לאט, אבל התקדם. היום, גם אם אנו לוקחים שעה מרווח, הרכב לא מתקדם, והשעה מתאחרת.

אני יודעת שמנסים לצאת מזה. אני יודעת שטובי המוחות יושבים על הסיבות לפקקים הנוראים הללו. אני יודעת שדיברו על כך שבזמן הקורונה, כשכולנו ישבנו בסגר, יעבדו יותר בכבישים וישימו דגש על תשתיות, על כבישים תת קרקעיים ועל מנהרות (לא יודעת אם זה קרה או לא, אני רק יודעת שזה לא ניכר, כרגע).

אני יודעת שמשרד התחבורה משתדל לחזק ולתמרץ את התחבורה הציבורית, שתוכל להכיל יותר אנשים ולתפקד בצורה מהירה ויעילה יותר. (בינתיים זה לא כל כך מצליח...)

אני יודעת שמנסים להגיע לכך שיסעו יותר נוסעים בכל רכב פרטי. (עושה רושם שזה לא עושה רושם על אף אחד).

כן, לצערינו, על אף המאמצים המרובים, נראה שהכול נהיה גרוע משהיה. אם היה לאן לרדת, ירדנו כבר למקום הנמוך הזה.

בזמן הקורונה כנראה לא התקדמו בעבודת הכבישים במהירות שהיינו מצפים שיתקדמו בה, אולי זה יקרה בזמן הקרוב, שבו צפויים אנו לסגר נוסף. כרגע האיטיות בפיתוח הכבישים היא בעוכרינו.

התחבורה הציבורית לא מצליחה להתרומם. אנשים לא סומכים עליה מספיק. לא על הזמנים שאינם מדויקים ולא על תחבורת ההמשך.

שמעתי על כאלו שעשו מאמץ וניסו לעלות על רכבת, אבל הם נשארו תקועים חצי שעה לחכות לתחבורת המשך. הם גם סיפרו על כך שבתחבורה ציבורית אינם יכולים להתעסק עם מה שהיו מתעסקים ברכב פרטי, כמו למשל שיחות עבודה בדיבורית, וגם על כך שאם עליהם לנסוע ממקום למקום,  לאחר שכבר הגיעו למקום עבודתם, אין להם פנאי לעסוק בבירור שעות וזמנים של אוטובוסים ורכבות כשברכב הפרטי הם עושים בקלות מה שרוצים וצריכים.

'מקדם המילוי', שאומר למלא את הרכב בנוסעים ולזכות בנסיעה מהירה יותר, לא משפיע. אנשים שנוסעים ברכב פרטי לא מעוניינים לצרף חבר לשורותיהם. נוח להם יותר לעסוק בענייניהם עם עצמם, ללא אורחים בלתי קרואים. גם האורח המצטרף מעדיף כנראה לנסוע במכוניתו מאשר להיות תלוי בחברו.

כל הרעיונות הנשגבים נשארים תלויים על בלימה וריבוי המכוניות תוקע את הכביש ועוצר את התנועה. הבעיה העיקרית היא שהכבישים אינם מכילים את כמות הרכבים העולים עליהם.

וזה הפלא הגדול: עיקר הבעיה הוא מספר הרכבים הפרטיים שהולך וגובר וצועד נגד התנועה, ולעומת זאת, כאילו לא הייתה בעיה כלל, מספר הרכבים הנכנסים לארץ כנראה רב פי עשרות, מאות או אלפי מונים על מספר הרכבים שיש לו מקום על הכבישים.

אז ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה והגעתי לשני רעיונות שפחות מדוברים.

הראשון שבהם הוא בנייה בגובה במקום בנייה לעומק.

בדמיוני ראיתי גשרים ומסילות בנויים בגובה ולא תחת האדמה.

לחפור תחת האדמה זה נפלא ומצוין, רק מגביל ומעמיס על התנועה, הקשה גם ככה.

לעומת זאת, לרשת את הגובה במסילות, נראה לי יותר נכון.

מה שברור, שדבר כזה לא מתבצע מהיום למחר, וכמו כל העבודות על התשתיות, שמתחילות בעת הזאת, ולפחות עשור ייקח להן עד שיישאו פרי, אולי גם הרעיון שלי מתאים אך ורק לטווח ארוך.

אז המשכתי וחשבתי על משהו אחר, דבר שמשום מה איש לא מזכיר אותו ולא מדבר עליו.

הוא אינו מתאים לאוכלוסיות שונות בציבוריות שלנו. לכן אני בטוחה שאכעיס רבים ברעיון שאציג.

והרעיון אומר: בואו נפחית במספר רכבים לכל משפחה!

כשאני נוסעת לי בדרכים ומביטה מן החלונות, אני מגלה יותר ויותר אנשים צעירים, אפשר לומר בחורי ובחורות חמד, נוסעים ברכבם לבדם. ואני שואלת את עצמי ואת אותן משפחות: לשם מה צריך את זה? למה זה טוב? למה שאותם צעירים, שעל פי רוב, עדיין לא רצים לעבודתם, ייסעו ברכב פרטי ויפריעו לתנועה? מה בוער ללמדם נהיגה?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

אני יודעת שבמדינות העולם זה רווח. זו אינה המצאה שלנו ללמד נהיגה מגיל צעיר.

ובכל זאת, אם נחליט אנו להגביל את לימוד הנהיגה מגיל 22!!! (כן, קפצתי גבוה, אבל ככה זה כשרוצים ליצור שינוי). – אז אולי נצליח להפחית את מספר הרכבים בכבישים.

ובנוסף, רוצים להוריד בעוד כמה אחוזים את מספר הרכבים מהכביש?

הגבילו את מספר הרכבים לכל משפחה ל – 2 בלבד! (זה לא מעט, אם תחשבו על כך).

אינני בקיאה במספרים, אבל אני בטוחה שזה יועיל.

אלו היו שני הרעיונות שלי להקלה על עומס התנועה.

על פי רוב אינני מתעמקת בתגובות לטוריי. הפעם אשמח אם אצליח לעורר שיח מכבד על גבי במה זו. אולי מכאן, מאתר חשוב זה, מהתגובות המכבדות והמוסיפות לטור שאני מעלה לפניכם, תצא הקריאה לעבר משרדי הממשלה השונים, שיכולים ליצור שינוי.

מה אתם אומרים?