אאא

דרמה. ליל חמישי האחרון, השעה שעת חצות ליל, הנה נוסח ההודעה הבהולה: "כבוד הרב! סליחה על השעה, לצערי א. יצא כעת חיובי לקורונה בבדיקת אנטיגן".

ובכן, אותו א' הוא חתן שאמור היה להתחתן באותו יום, בחתונה רבת משתתפים באחד ממרכזי האירועים הנחשבים בשרון, ובבדיקת קורונה  הוא התברר כחיובי לנגיף!

אכן, דרמה של ממש!

עניתי מיד, כי אני איתם לכל דבר ועניין שנצרך. ולעצמי חשבתי איך להרגיע ולעודד במקרה של שינוי כזה קיצוני בתכנית.

במשך היום כשדיברנו בבית על התכניות שהשתנו, וכן כשעדכנתי במשרד על השינוי ביומן, רעייתי נבהלה מהרעיון של ביטול החתונה, וכן גב' סיגל מנהלת המשרד ביד רמה, אך כשהבהרתי שב"ה החתן מרגיש טוב והוא רק עם קצת חום... כולם נרגעו, והגיבו שבעז"ה ייקבע תאריך אחר, וכמו שאומרים, עד החתונה זה יעבור...

בהמשך,  שוחחתי עם בני הזוג באווירה קצת יותר רגועה, וניסינו יחד לראות את הדברים במבט אחר קצת, למרות שלמעשה החתונה שהייתה אמורה להיות באותו ערב נדחתה, אך מתוך אמונה שהכל לטובה, אפשר לקבל את העניין בהודאה ובשמחה, וברוך השם שרק זו הסיבה לדחייה, בעת כתיבת השורות כבר נקבע מועד חדש לחופה,  בשמחה רבה ובמזל טוב.

מכאן אנחנו מגיעים לנקודה מרכזית בחיי היום יום. לשאלת הפרופורציות, וההחלטה האישית שלנו איך לראות וכיצד להתייחס לכל מציאות ומאורע בחיים.  האדם קובע לעצמו כיצד להתייחס, ואיך להסתכל על אותה מציאות, האחד יכול לקחת אותה בהיסטריה ולפתח ממנה טראומה של ממש, והשני יקבל את הדברים באמונה, בהכנעה, ואפילו במבט חיובי.

הדבר שעלול להפיל אותנו ולשנות את התמונה, זו דווקא הראייה החד ממדית, המצומצמת, עם דעה קדומה, שבדרך כלל גם מוצמדים אליה כמה מנעולי חשיבה... למוח וללב!

בתחילת השבוע הגיעה לידי תגובה של אדם, מכיוון שאנו רוצים לדון לכף זכות, לא אזכיר את שמו, עו"ד בהשכלתו, נדון על הסיפור כשלעצמו, מבלי להתייחס לגופו של מגיב. ברקע, תמונה של עובד ניקיון מותש מהחום הכבד של צהרי היום, עם עומסי החום הכבדים ביותר בתחילת השבוע (כולנו זוכרים...), לצדו שקיות זבל מלאות, ולידו בקבוק מים ריק, שכנראה סיים לשתות לפני כמה שניות... בפינת צל קטנה שמצא בגן ציבורי, והנה התגובה שנכתבה בצידה של התמונה: "כספי הארנונה שלנו יושבים כמובן בצד, משחקים בפלאפון". אהה? מדהים! נכון? לא פחות ולא יותר. אדם רואה בן אדם אחר, שבעיניו הוא נחות ממדרגתו, מן הסתם הכותב מרוויח ביום את מה שאותו פועל מרוויח בחודש... חום אימים, עבודה בחוץ, בשמש הקופחת. ומה רואה המגיב המלומד בתמונה? את כספי הארנונה העלובים שלו - סליחה על הביטוי - נחים כמה דקות...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

 (צילומסך)
(צילומסך)
הגדלה

לצערי, השבוע נתקלתי גם במקרה כאוב שעברתי, אשתף אתכם בתחושה הקשה שעלתה בי, תוך כדי שאני מנסה ללכת בין הטיפות, לא לשפוט אנשים לכף חובה, אבל ללמוד מזה עד כמה ראיה חד צדדית נטולת חמלה והבנה אינה מובילה אל המקום הנכון! ישבתי בפגישה עם אחת הפקידות שהיא במקרה גם עו"ד בהשכלתה, שאמורה לדאוג לרווחת ושגשוג של התושבים ללא הבדלי דת, גזע, מין ומגזר... ובמקום לנסות לעזור ולמצוא את הדרך לפתרון ולדאוג לטובת הילדים, היא מצטטת תילי תילים של סעיפים ותת סעיפים מספר החוקים במדינת ישראל, של נהלים ומשפטים לא רלוונטיים לעניין, במקום להרים את הראש ולראות "ממרומי מושבה" את צרכי  הילדים המשוועים לצרכים בסיסיים אלמנטריים, היא שקועה עמוק בתוך מערכת של חוזרים, נהלים, רסיסי ציטוטים, והשוואות ודקדוקים שלא מובילים לשום דבר חדש או טוב.

נהניתי ממשפט חכם ששמעתי השבוע במסדרונות העירייה, תמיד עדיף לשמוע קודם את דעתם של ה'אנשים הפשוטים' בשטח... הם מביאים את הרעיונות הפרקטיים והמקוריים ביותר לפתרון... תמיד אפשר לחזור ולבדוק בחוקים ובנהלים היבשים, אבל אין תחליף לחכמת החיים של אנשי השטח.

עומדים אנו כעת בימי הרחמים והסליחות, תקופת ההכנה לשנה החדשה שבפתח, חז"ל מלמדים אותנו כי בדרך שבה אדם דן את חברו, כך בדיוק ידונו אותו מלמעלה! אם אנו רוצים לזכות לחסד ולרחמים בדין, נרחם על הזולת. אם אנחנו רוצים שידונו אותנו לכף זכות, נדון את הזולת לכף זכות. גם אנחנו לא רוצים ש'יחפשו' אותנו וידקדקו אתנו כחוט השערה. אז נשמע גם אנחנו את הזולת ונתייחס אליו 'בגובה העיניים', בלב פתוח, ובמאור פנים!

הבהרה: את השורות הללו כתבתי הפעם, לעצמי... וכעת, לאור זאת, אני בעיצומו של תהליך לימוד זכות על כל אלו שהזכרתי בטור זה, במטרה לראות אותם באור חיובי, אם זה בשל חוסר ידיעה שלי בפרטים מסוימים שגרמו להם לנהוג כך, אם בשל מטרות נסתרות, או אילוצים שונים אחרים שגרמו להם לפעול בדרך זו, ועוד.

אם אזכה ודברי ישפיעו על אדם נוסף במרחבי הגלובוס, והיה זה שכרי!