1:
פרשת ״כי תצא״ פותחת במקרה ועם ישראל יוצא להלחם ״מלחמת רשות״ בעם אחר.
שלא כב״מלחמת מצווה״ בה ציוה הקב״ה להרוג גם את הנשים והטף ולא להשאיר מהם זכר, כגון במלחמת שבעת העמים שנצטוו ישראל להשמיד את כולם ככתוב: ״רק מערי העמים האלה.. לא תחיה כל נשמה״,
כאן במקרה זה, אין ציווי להרוג את הנשים והטף אלא רק את הזכרים כמו שנאמר ״והכית את כל זכורה לפי חרב, רק הנשים והטף.. תבוז לך״.
אם כן, פרשתנו מדברת במקרה ומישהו מעם ישראל רוצה לקחת לאשה את אחת הנוכריות שנשבו במלחמת רשות זו, התורה אכן מתירה זאת אך רק בתנאים מסוימים.
כתנאי ראשון עליה לחכות בהנהגות שונות כחודש ימים בביתו של זה שרוצה לקחתה לאשה.
התורה ציוותה על אשה זו לגלח את שערה היפה שבימים כתיקונם נועד כדי למשוך את העין, כמו כן עליה לגדל את ציפורניה פרא ולא לטפחם כדרכה בעבר.
הנהגות אלו הן כדי להקשות על רצונו של האיש לקחת את אשת ״יפת תואר״ זו, כי אכן התורה התירה זאת אך מאד בדיעבד.
לכתחילה אין ראוי לבן ישראל לקחת אשה זו, אשר אינה באמת רוצה להתגייר אלא עושה זאת בלית ברירה וכמו שנלמד בהמשך, מחיבור עם אשה זו יצאו בדרך כלל רק קלקולים דוגמת בן סורר ומורה.
לאחר שלושים ימים אלו, עליה לטבול לשם גיור, ורק אז יתאפשר לו לקחתה לאשה.
2:
גיורה של אשה זו, אינו כשאר גיורים שבהם האשה עצמה רוצה לדבוק בתורת משה ועושה זאת בלב שלם ונפש חפצה.
כאן במקרה שלנו מדובר באשה שמתגיירת מלית ברירה בגלל אובדן משפחתה ומולדתה, יודעת היא שכדי להיות נשואה ליהודי עליה לקבל את דת משה וישראל.
לכן עליה לבכות שלושים יום בהם היא מתנתקת לאט לאט מדתה הקודמת וכל יום שעובר, עליה לשכוח ממשפחתה הקודמת וכך לאחר שלושים יום תהיה מוכנה לקבל את דתה החדשה ולהתמסר לבעלה החדש.
במקרה ואשה זו רוצה מצד עצמה להתגייר ולקבל באהבת את דת משה וישראל, אין צריכים לחכות שלושים יום ויכול איש ישראל לקחת את ה״יפת תואר״ מייד לאשה.
דין זה הוא לא רק אם מלכתחילה ביקשה להתגייר, אלא אפילו אם היתה בתוך השלושים יום ופתאום חשקה נפשה להתגייר באמת, גם במקרה כזה יכול בעל הבית להנשא לה מייד.
3:
בהמשך הפרשה לומדים על ״בן סורר ומורה״ שאינו שומע בקול אביו ואימו ובמקרים מסויימים לא תהיה ברירה אלא להרוג אותו.
תמיד כשקראתי את פרשה זו התקשיתי מאד להבין אותה.
הרי ידוע הדבר שעונש מוות שמור למקרים חמורים מאד, מנסה אני להבין מה כל כך חמור פה, הרי לכאורה כל מעשהו הרע מתבטא שלא הקשיב לאביו ואמו, לקח להם כסף בשביל אוכל ובס״ה אכל ושתה הרבה, על דבר כזה גוזרים דין מוות? היתכן?
וגם לפי ההסבר שילד כזה סופו ללסטם את הבריות, עדיין קשה, מדוע צריכים להרוג אותו עכשיו? בואו נחכה ונראה ואם אכן ככה יעשה אז נהרוג אותו.
אפשר גם להמשיך ולהקשות מאברהם אבינו שכאשר נולד לו יצחק, ביקשה ממנו שרה לשלח את ישמעאל ביחד עם אמו מהבית.
אחת הסיבות לגירוש היתה העובדה שישמעאל היה נוהג ״לצחק״, שפירושו שעבר על שלושת העבירות הקשות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ואכן עזבו הגר וישמעאל את בית אברהם, ולאחר זמן כשנגמרה להם השתיה, שמה הגר את ישמעאל בשיחים הרחק ממנה וחיכתה למותו.
הקב״ה ציווה על המלאכים לזמן להם באר כדי שלא ימותו.
טענו המלאכים לפני הקב״ה, מי שעתיד להמית את בניך בצמא, מגיע לו שיזמנו לו באר?
ענה להם הקב״ה ״באשר הוא שם״, כרגע הוא בסדר ולא חוששים למה שיהיה בעתיד.
(מעניין לראות שהמלאכים לא הזכירו בטענתם את זה שישמעאל עבר על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אלא רק על זה שבעתיד לא יתן לעם ישראל מים ומכח מידה כנגד מידה טענו המלאכים שלא מגיע לו מים).
בהמשך נהיה ישמעאל ״רובה קשת״, סוג של שודד דרכים מזוין.
אם כן קשה מאד להבין את החילוק בין סורר ומורה לבין ישמעאל, מדוע אצל האחד חוששים לעתיד ואצל השני לא.
ועוד, הרי כתוב שישמעאל חזר בתשובה בהמשך ימיו.
במקרים רבים גם השודדים עתידים לחזור בתשובה, דוגמת ריש לקיש שהיה ראש לשודדים וכדי לשאת לאשה את אחותו של ר׳ יוחנן, חזר בתשובה ונהיה החברותא של ר׳ יוחנן.
אם כן מדוע צריך להרוג את בן סורר ומורה? למה שלא נחכה שמא יחזור בתשובה כמו שקרה לישמעאל??
4:
צריך גם להבין מה פתאום נסמכה פרשת ״בן סורר ומורה״ לפרשת ״אשה יפת תואר״, האם יש קשר ביניהן?
ישנה מחלוקת בגמרא האם דורשים סמוכין בתורה, כלומר האם צריכים אנו לחפש סיבה כדי להסביר סמיכות פרשיות, או שלא, הדברים כתובים באקראי ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
אך גם לאלו שסוברים שלא דורשים סמוכין בתורה, מודים הם בחומש דברים שבו לכל הדיעות דורשים סמוכין.
עוד קשה לי, רש״י הקדוש מסביר ש״כי תצא למלחמה״, לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע, שאם היה הקב״ה אוסר את הנישואין עם אשת יפת תואר שנשבתה בידי עם ישראל, היו עם ישראל לוקחים נשים כאלו לעצמם, והיו עוברים על דברי הקב״ה, לכן התיר זאת הקב״ה.
קשה לי, הרי ישנם עוד אין ספור עניינים שעלולים אנו לא לעמוד בפיתוים ומדוע לא התיר לנו הקב״ה עוד מקרים באמתלה של יצר הרע?
5:
כדי לענות על שאלות אלו צריכים לנסות להכיר קצת יותר את ישמעאל, וליתר דיוק, תכונה קריטית שהיתה לישמעאל.
לישמעאל היתה מעלה מאד חזקה, מעלת השמיעה.
אומנם היה פרא אדם, אך תמיד שמע בקול אביו ואמו, בדיוק ההפך של בן סורר ומורה שעליו כתוב ״איננו שומע בקול אביו ואמו״.
ואיפה רואים אנו שאכן ישמעאל היה שומע?
כתוב שאחרי שאברהם גירש אותו ״וישב במדבר פארן ותיקח לו אמו אשה מארץ מצרים״.
ישמעאל היה באותה תקופה בן עשרים ושבע, ובכל זאת סמך על אמו שתביא לו אשה ממצרים, היא ביקשה והוא תמיד שמע לה.
כתוב בפרקי דרבי אליעזר, ששלוש שנים לאחר ששלח אברהם את ישמעאל, תקפו אותו געגועים, עלה על גמל והפליג איתו למדבר לכיוון ביתו של ישמעאל.
כשהגיע לביתו של ישמעאל היתה שם רק אשתו, ביקש ממנה אברהם לאכול, אך היא סירבה לתת לו.
בטרם עזב אברהם את המקום ביקש ממנה להעביר מסר לישמעאל, שהגיע זקן אחד מארץ רחוקה ואותו זקן ביקש למסור שהמשקוף של הבית לא טוב.
כשחזר ישמעאל לביתו, סיפרה לו אשתו על הנעשה, וישמעאל הבין מייד שהיה זה אביו אברהם שקפץ לביקור, ובדברו על המשקוף, התכוון בעצם לרמוז שאשתו שהיא כמו המשקוף של הבית, לא אשה טובה.
לא היסס ישמעאל ומייד ציוה עליה לארוז את רכושה ולעזוב את ביתו.
לא הועילו תחנוניה, ״אבא אמר, אני חייב לקיים״.
בהמשך כתוב ששוב הלכה אמו להביא לו שידוך ממצרים, ושוב פעם מתגלית מעלתו של ישמעאל שנוהג לשמוע אל אמו.
ממילא רואים שישמעאל הוא ההפך של בן סורר ומורה.
מי שלא שומע בקול אביו ואמו, עליו למות.
אך מי שנוהג כן לשמוע, כמו ישמעאל שתמיד קיים את מה שאביו ואמו ביקשו, לאחד כזה ברור שלא מגיע גזר דין מוות.
עכשיו אולי נוכל לתרץ את כל השאלות.
הפרשה מלמדת אותנו שיעור חשוב במעלת ה״שמיעה״.
מי שמסוגל להקשיב להוריו, תמיד תהיה לו תקנה, תמיד יחכה לו הקב״ה שישוב בתשובה.
אך מי שאינו מסוגל לשמוע להוריו ולמוריו, אחד כזה אכן עתידו מוטל בספק גדול.
אחד כזה שאינו שומע בקול אביו ואמו, סופו לצאת לתרבות רעה.
אחד כזה גם יקח בלי לחשוב פעמיים ״אשה יפת מראה״ אם יזדמן לו, ולאחד כזה שוב יצא חס ושלום בן סורר ומורה.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר הלוי