פרק ב': בערב שבת קודש כתבנו על הפיוט המרגש 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף' הנאמר בראש השנה וביום הכיפורים.
"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם"
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה!
כמפורסם, רבי אמנון ממגנצה הגיע במיטת חוליו בראש השנה לבית הכנסת, כרות ידיים ורגליים לאחר שנענש על ידי המלך לאחר שהודיע לו שאין על מה לדבר, והוא לא יתנצר. בבית כנסת רבי אמנון התחזן את 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף', ומיד נפטר, כפי שכותב רבי יצחק ב"ר משה מוינה בספרו 'אור זרוע' לפני כשמונה מאות שנים.
ברם, במאמרו של ד' רובניץ, במוסף שבת קודש 47, כ"ו באלול פרשת ניצבים תשפ"א, שכתב בהרחבה על מקור הפיוט, צוטטו חוקרים שמפקפקים במסורת הזו.
החוקרים שסברו כך הם פרופ' שולמית אליצור מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, וד"ר מיכאל רנד, בלשן וחוקר פיוט, מאוניברסיטת קמברידג'. בספרם 'רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה' נטען שלא רבי אמנון ממגנצה חיבר את ונתנה תוקף.
דבריהם הובאו במאמרו של ד' רובניץ במוסף שב"ק בעיתון 'יתד נאמן', שכתב 'ובדבריהם נעזרנו כאן[1]', שטען: 'הסתברות גבוהה' שאת 'נתנה תוקף' כתב הפייטן ינאי[2] שפעל לפני אלף וחמש מאות שנה בארץ ישראל.
יש לציין שמעשה זה הובא בספרים רבים, וגדולי הפוסקים דנו הלכה למעשה על הנהגתו של רבי אמנון ממגנצה. כך לדוגמה הגר"ח קנייבסקי וגיסו הגר"י זילברשטין דנו היאך היה מותר להכניס את אצבעותיו של רבי אמנון לבית הכנסת בראש השנה, מחמת איסור 'מוקצה מחמת גופו'. וכן מה עשו הכהנים באותו בית כנסת, והרי ישנו איסור של 'איבר מן החי מטמא באוהל'.
ממעשה זה למד מוסר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, והסיפור המרתק הוא כך:
נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לקראת הסכמי קמפ דיויד הציע למנחם בגין הצעה שלטענת בגין תוריד את מעמדה הריבוני של ירושלים היהודית בעולם.
ללא היסוס בגין השיב 'לא'. קרטר נדהם, וביקש מבגין שיחשוב על ההצעה, ולא ידחה אותה על הסף.
כתשובה בגין סיפר לקרטר על רבי אמנון ממגנצה שטעותו המפורסמת היא שלא אמר 'לא' באופן נחרץ למלך מגנצה כשהציע לו להתנצר. וסופו היה כמפורסם.
"הבן אפוא אדוני הנשיא", אמר בגין, "מדוע לא אוכל אפילו לשקול הצעה זו לשנות את מעמדה של ירושלים".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
לקריאה נוספת:
- יצחק שמיר "סיכמו של דבר"
- יתד נאמן מוסף שב"ק כ"ו אלול תשפ"א
- היסטוריה על הדרך 234 # נפתלי חן
[1] שמם של הפרופ' והד"ר הובא במינימום הנדרש: ש' אליצור ומ' רנד, ובהשמטת תוארם האקדמאי.
[2] ייני