אחד המנהגים היותר מעניינים של ערב יום הכיפורים הוא מנהג ה'מלקות'. מקבל המלקות כורע על הרצפה ומקבל מלקות המוצלפות על גבו בעדינות באמצעות רצועה עור קטנה.
טעם המנהג:
מובן שאין למלקות הניתנים בבית הכנסת, דין של מלקות שניתנו בבית דין מוסמך. ביצוע מנהג המלקות שונה לחלוטין מהמלקות אותם קיבלו בבית הדין בעבר. את המלקות ה'אמיתיות' קיבלו רק אלו שחויבו בכך על ידי בית דין של דיינים סמוכים ולאחר שהתקבלה עדות והתראה, והמלקות ניתנו ברצועה הרחבה טפח, ובכל כוחו של המלקה. המלקות הנהוגות בערב יום כיפור ניתנות בעדינות, לרוב על ידי אחד מחבריו או אוהביו של הנלקה.
אז מהו טעמן של מלקות אלו? נאמרו 3 טעמים למנהג זה:
זכר למלקות - המלקות הניתנים בבית הכנסת, מזכירות למקבל את חומרתן של העבירות, ומסייעות לו לחזור בתשובה. המנהג הוא לשוות לקיום המנהג צורה הדומה למלקות שניתנו בבית הדין: הנלקה מוטה ושוחה על ברכיו, פניו לצפון ואחוריו לדרום, ומעמידים מעין 'דיין' שעומד מעל המלקה, ואומר את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו", כשבכל תיבה מלקים אותו מכה אחת. מתחילים להלקותו בכתף שמאל מכה אחת, ובכתף ימין מכה שניה, ואחר-כך באמצע הגב מול החזה מכה שלישית, וחוזר חלילה. בכל הלקאה אומר לו המלקה: 'וידוי', 'חרטה', ו'דמעה'. הנלקה מתוודה בשעת ההלקאה, ובסיום טקס ההלקאה אומרים לנלקה את הפסוק "וסר עוונך וחטאת תכופר".
כפרת עוונות - סיבה נוספת לקיום המנהג היא לכפרת עוונות. המלקות אומנם לא מכאיבות בצורה פיזית, אולם מקבל המלקות חווה השפלה, ועל ידי ייסורים אלו מתכפרים עוונותיו.
להכניע את אטימות הלב - מלקות אלו משפילות את מקבלן, ומסייעות לו לפתוח את ליבו האטום. וכעניין שכתוב "ונקלה אחיך לעיניך" - השפלת הלב העיקש הוא חלק מרכזי ממטרתו של עונש המלקות.
באיזו רצועה מלקים?
נהגו להלקות ברצועה קטנה של עגל, המזכירה את הרצועה שבה היו בית הדין מלקים את חייבי המלקות. מנהג מעניין שנהגו בחלק מהקהילות הוא לחבר לרצועה 2 רצועות נוספות העשויות מעור של חמור כעניין שנאמר "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". היו קהילות שנהגו להלקות בשוט, ואנשי ירושלים מעידים על מנהג ירושלמי נוסף שרווח בימים עברו לערוך הדמיה של 4 מיתות בית הדין - וכך נוהגים עד היום בישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים.
מתי הזמן הראוי להלקאה?
יש הנוהגים ללקות לפני תפילת מנחה, ויש שנהגו להלקות לאחר תפילת מנחה. מנהג נוסף הוא ללקות לאחר הטבילה במקווה לקיים מה שנאמר "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה". לעומת זאת יש מקומות שאינם מקפידים כלל על זמן ההלקאה, ומלקים אפילו בשעות הבוקר.
מי ששכח ולא לקה, האם ילקה לאחר יום הכיפורים?
אחד הנידונים המעניינים בקיום מנהג זה, הגיע לפתחו של הבן איש חי. אדם שנהג בכל שנה ללקות, ובשנה אחת שכח לקיים את המנהג. האם יש עניין ללקות אחרי יום הכיפורים? הוא שאל. הבן איש ענה לו שהמלקות שנוהגות היום אינן מהלכות מלקות וכמו שראינו שלא מלקין בכל הכח, אך למרות זאת משווים למנהג זה צורה של המלקות שהיו בבית הדין הגדול שבירושלים, מעמידים דיין שיורה על המלקות, ומקפידים על קיום המנהג בדרך שנהגה בבית דין של דיינים סמוכים. מכיוון שכך - בדומה לדינו של חייב מלקות שלא לקה לפני יום הכיפורים שהדין הוא שהוא שחייב ללקות גם אחרי יום הכיפורים, כך גם את מנהג המלקות ראוי להשלים אחרי יום הכיפורים.