אאא

הגירושין במגזר החרדי הוא נושא נפיץ מאין כמותו, מחד חשוב שלא לעודד גירושין כמנוס מפני התמודדות, אך מאידך יש לא מעט מקרים שבהם הגירושין הם הצעד הנכון ביותר. בצל הרגישות הרבה, החלטנו להעלות את הנושא לסדר היום, ולהאיר את הנקודות האפלות של התהליך.

במקרים רבים, הגרושים לא מעזים להעלות את כאבם בריש גלי. כשהם יספרו על מצוקתם הם עלולים לחוות שפיטה והאשמה על כך שהם הגיעו לסיטואציה הקשה הזו, ואפילו במקרים שבהם הגירושין מוצדקים לחלוטין. בכתבה הראשונה בסדרה החלטנו להביא את הקול שלהם, של הגרושים, ולהציג את סבלם.

חשוב לציין שאמנם חילקנו את סדרת הכתבות על פי סיווג של גברים ונשים, אך לא עשינו זאת בכדי ליצור "תחרות מסכנות" או להביא לחילופי האשמות בין הגרושים והגרושות... מסתבר שגם הגרושים וגם הגרושות עוברים סבל שלא יתואר, וזאת מכורח המציאות. למרות זאת, מכיוון שסבלם של הגברים שונה מסבלן של הנשים העדפנו לחלק את הכתבות בכדי להעניק לכל צד את הבמה הראויה לו! בהמשך נעסוק גם בסבלם של ילדי הגרושים ובהשלכות נוספות שקשורות למסכת גיטין.

• • • • •

חייהם של האבות הגרושים במגזר החרדי הם בלתי נסבלים: המשפחה מביטה בהם בעיניים ביקורתיות, השכונה כולה מרכלת עליהם ומעמדם החברתי בשפל המדרגה. מה המחיר שמשלמים האבות החרדים שבחרו או נאלצו להתגרש,  והאם הם מתחרטים על הצעד?

חיי עוני ומצוקה

יוסי, יהודי חסידי, תושב ביתר עילית (37), אומר לנו שהקושי הגדול ביותר שהוא פגש היה הקושי הכלכלי: "תחשוב על זה - הייתי אברך, ומבחינת החברה והמשפחה הורגלתי לחיות על המשכורת של אשתי. הרווחתי בכולל 2,000 שקל והיא הרוויחה סכום נכבד שכלכל את משפחתנו בכבוד. ערב אחד אני חוזר הביתה מהכולל אחרי סדר ב' ומגיע לבית ריק. התקשרתי לאשתי והיא לא ענתה לי. חשבתי שהיא בטח אצל ההורים שלה ואין לה קליטה, התקשרתי אליהם ומהשקט המקפיא ששמעתי מעברו השני של הקו הבנתי מיד שהיא החליטה לעזוב את הבית.

"עכשיו תעזוב את זה שזאת לא דרך יפה להודיע על פרידה, עם זה כבר השלמתי. כנראה שהיא לא הייתה מסוגלת לדבר איתי על זה, אבל עם החיים שנגזרו עליי מאותו הרגע לא יכולתי להשלים: נשארתי בחוסר כל. גרושתי נשארה עם המשכורת המעולה שהיא הרוויחה, ואני נשארתי עם 2,000 שקלים כשאני צריך בכסף הזה לשלם שכר דירה, לקנות קצת אוכל, ואיכשהו לצוף מעל המים. בנוסף, יש לנו חמשה ילדים ולמרות שבית הדין התחשב במצבי הכלכלי ולא חייב אותי לשלם את המחיר המלא, עדיין היה לי קשה מאד לעמוד בתשלומים.

"אם עד לאותו היום מצבי הכלכלי היה טוב בזכות עבודתה של אשתי, הרי שמאותו היום הפכתי לאביון מהודר. כדי שלא אגווע ברעב ביקשתי מחבר שהיה 'רב'ה בחיידר' שיארגן לי מנות ממפעל ההזנה של ה'חיידר' שלו. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, וכל כך התביישתי במצב אליו הגעתי. אתה לא יודע מה זה להפוך מאדם שחי ברווחה כלכלית, לאדם שלא יכול לפרגן לילדים שלו כמה שקלים לממתק ביום חול. זאת בושה שאני לא מאחל לאף אחד".

אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

נשארת בכולל, או שיצאת לעבוד?

"מהר מאד הבנתי שלהישאר בכולל אני לא יכול, ויצאתי לחפש עבודה. הייתי בטוח שאמצא עבודה בקלות כיאה לאדם מוכשר שכמותי, אבל המציאות העגומה טפחה על פניי. הציעו לי דווקא עבודות מכניסות, אבל כאברך לשעבר התקשיתי מאד לעבוד בעבודות טכניות. בנוסף, בגלל המציאות העגומה שנקלעתי אליה לא היה לי טיפת מצב רוח לעבוד, וכשאין לך מצב רוח ותחושה של כבוד עצמי, מהר מאד אתה מוצא את עצמך מפוטר, ונסחב מעבודה לעבודה.

"זה לא קל למצוא עבודה מגע לרגע, ובמיוחד כשאתה חייב בדחיפות להשיג כסף ועוד לא עיכלת רגשית את העובדה שאתה משנה סטטוס מ'אברך 'לעובד'. אברכים שיוצאים לעבוד מסיבות כלכליות עושים את זה בתהליך מדורג של חיפוש ותהייה, וכשביום אחד אתה חייב להכפיל את ההכנסה שלך לפחות פי 3, זו מכה שקשה להתמודד אתה.

"תחשוב על אברך שרגיל לשקוד על תלמודו, ולפתע הוא נאלץ לעבוד בסופר השכונתי - מאדם שראה את עצמו כנזר הבריאה הוא נהיה קולגה של סודנים שעובדים כתף אל כתף יחד אתו, כשתושבי השכונה מביטים בו ברחמים. עבדתי בבקרים כשהילדים שלי בחיידר כשבכל רגע אני רועד מפחד מהרגע שבו איכשהו אחד הילדים שלי יכנס לחנות ויראה אותי עובד... אני יודע שזאת לא עבירה לעבוד, אבל זה גם לא גאווה גדולה לעבוד כסדרן בסופר...

"ועדיין, ההכנסה לא הספיקה. המזונות, שכירות הדירה, וההוצאות השוטפות הטביעו אותי בים של חובות. אנשי 'הוצאה לפועל' ביקרו בבית שלי כמה פעמים וגילו שאין מה לקחת ממני. בשלב מסוים בחיי נאלצתי לעבוד ב'שחור' כדי להרוויח כסף לקנות לחם וחלב, מכיוון שכל סכום שנכנס לבנק עוקל מידית".

למה לא ביקשת עזרה מקופות הצדקה?

"קודם כל התביישתי. בקושי העזתי לדבר עם אנשים על זה שעשיתי את 'הפשע הנורא' והתגרשתי, כך שלא ממש היה לי אומץ לבוא ולבקש צדקה. מה גם שחברים סיפרו לי שהם כן העזו ופנו לעזרת קופות הצדקה ולמרבה הכאב הם לא ששו לעוזר להם, אז העדפתי שלא לנסות. ככלל, אני חושב שהם מעדיפים לסייע למשפחות במצוקה, או לאנשים שנתקלו בקושי רפואי, והם פחות ששים לסייע לאנשים ש'בחרו' להתגרש".

ניסית לבקש תמיכה כלכלית מהחברים או מהמשפחה?

"המשפחה שלי בקושי מחזיקה מעמד מעל המים, והחברים לא ששו לעזור. אפילו אחד שהחשבתי כחבר, אמר לי פעם ש'לתמוך בך כלכלית זה עוול! זה לתת לגיטימציה לגירושין. אני לא רוצה שאנשים ילכו בעקבותיך. אם ניתן לגרושים צדקה זה יגרום ליותר זוגות להתגרש. אני שמח שקשה לך כי אנשים רואים כמה אתה סובל וכשהם רואים שקשה לך הם מפחדים מלעשות את הצעד הזה...', לא יאומן איזה משפטים אכזריים יכולים לומר אנשים 'נורמטיביים'.

"בסופו של דבר דווקא הצלחתי לקבל תמיכה מביטוח לאומי של סיוע בתשלומי מזונות ופריסת תשלומים, דבר שעזר לי מאד לעמוד על הרגליים. חבל שלקח לי כל כך הרבה זמן לדעת על האפשרויות האלו".

אתה מתחרט על זה שהתגרשת?

"לא יכולתי לבחור אחרת. אני אישית הייתי דיי מרוצה מהנישואין, ולא הרגשתי שאני סובל יותר מאנשים אחרים. הגירושין האלו נחתו עליי ללא כל אפשרות בחירה. היום, לאחר שעברו כמה שנים מאז, אני ב"ה במצב כלכלי מעולה. במאמצים עילאיים רכשתי מקצוע והיום אני ב"ה משתכר יפה מאד. במבט לאחור אני לא מצטער שזה קרה ואני חושב שזה היה הדבר הנכון".

אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

גבר הוא חזק, שיתמודד...

צבי (38), טוען שהוא הרגיש חוסר אמפתיה של החברה כלפי כאבם של האבות הגרושים. "מבחינת הלגיטימציה החברתית, לגבר אסור לבכות, ומותר לו רק לכעוס... גבר שבוכה נתפס כמוזר, מעצבן או לא מאוזן רגשית והוא ממש לא זוכה לאמפתיה. התגרשתי קצת אחרי שיצאתי מהכולל ויצאתי לשוק העבודה. הרווחתי פחות מ-4,000 שקל והשופטת פסקה עליי מזונות בסכום גדול מהמשכורת שלי. שאלתי את השופטת מהיכן אביא את הסכום, והיא הציעה לי 'לשטוף חדרי מדרגות' - נראה לך ששופט היה מעז לומר לאשה 'תשטפי חדרי מדרגות'?! אם הוא היה אומר זה היה מגיע לכותרות הראשיות בכל העיתונים. ניסיתי לפנות לארגוני החסד, אבל אנשי חסד דגולים ומוכרים אטמו את אוזניהם ולא רצו לעזור לי. אם ההורים לא היו תומכים בי הייתי מת ברעב.

"ככלל, אני יודע שגם הגרושות לא תמיד זוכות לקבל תמיכה מקופות הצדקה, אך למרות זאת לנשים חד הוריות יש סיכוי טוב יותר לקבל תמיכה כלכלית כי הן גרות עם הילדים והתמיכה מגיעה לילדים. לאב שגר ללא הילדים יש סיכוי נמוך בהרבה לקבל תמיכה כלכלית מקופות הצדקה המוכרות גם כשהוא נמצא במצב כלכלי נוראי".

הקהילה שלך לא עזרה לך?

"לא יכולתי להישאר לגור בשכונה כי אף אחד לא הסכים להשכיר לי דירה. התקשרתי לאנשים שפרסמו על דירות להשכרה, והם אמרו לי בצורה מפורשת שהם לא מוכנים להשכיר דירה לאדם שגר לבד. גם חברים טובים שהשכירו דירות לא הסכימו להשכיר לי מפחד השכנים שיכעסו עליהם על כך שהם השכירו לי דירה.

"אני לא מצליח להבין מה מפריע להם שאדם שגר לבד יגור בבניין שלהם?! הם מכירים אותי שנים רבות, יודעים שאני חרדי למהדרין - ירא שמים וירא חטא, אז מה כל כך מפחיד אותם? למה כולם רוצים להשכיר לזוגות ולא לגרושים? משפחה עם ילדים תהרוס להם את הדירה הרבה יותר מאדם בודד...".

הסבל הנוראי שחווית, השפיע על הקשר שלך עם הילדים?

"בוודאי. כשהילדים שלך רואים את האומללות שלך, ואתה נאלץ להיפגש איתם בפארקים ציבוריים, זה לא ממש גורם להם להתחבר אליך. אנשים אלימים לפחות יכולים לפגוש את הילדים שלהם במרכזי 'קשר', אבל אני כאבא לא אלים לא זכאי לפריווילגיה הזאת. אתה יודע מה זה להוציא את הילדים שלך ביום גשום ולחפש מקום שבו אתה יכול להיות האבא שלהם לכמה דקות?! אתה יודע מה זה להוציא את הילדים שלך לגינה ציבורית בחום מטורף כשהילד שלך לא יכול ליהנות מהקשר אתך והוא רק רוצה לחזור הביתה?! זו זוועה.

"הילדים שלך מסתכלים עליך ורוצים לראות אבא חזק, אבל כשאתה שקוע בחובות ונאלץ לפגוש אותם בגינות ציבוריות כמו הומלס, אתה רואה את הכאב וחוסר ההערכה בעיניים שלהם, וזה הדבר הכי דוקר שאפשר לדמיין". 

אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

נשארתי לבד

"הייתי אברך רציני", מספר לנו מנחם (25) "למדתי בהתמדה, מסרתי שיעורים בשכונה והייתי חלק מחיי קהילה תוססים. היה לי הכל - דירה שקיבלתי מהשווער, מעמד חברתי מבוסס ואפילו פרנסה בשפע. כולם צפו שאשיג משרה של מג"ש בישיבה, ואף יותר מכך. הייתי גאוות המשפחה. כולם ראו את החיים שלי כמודל לחיקוי ואף אחד לא ידע מה באמת קורה עמוק בתוך הבית שלי - לאחר כמה שנים ששלום הבית שלי היה מעורער ובהתייעצות עם גורמי מקצוע, כולם היו תמימי דעים: 'אין לכם מה לעשות ביחד'.

"עזבתי את הבית. לא הייתי מסוגל להישאר בשכונה ולהיות סוג ב' במיוחד כשראיתי שכל חבריי הפנו לי עורף. שכרתי יחידת דיור קטנה בפאתי העיר וגרתי לבד. ממש לבד. ההורים כאבו מאד את הצעד שעשיתי ולא הפסיקו לומר לי שאני עושה טעות, החברים שחשבתי שאוהבים את חברתי אכזבו ולא החליפו איתי מילה מהיום שבו עזבתי את השכונה. הרגשתי שאני צריך לבקש מהחברה כולה סליחה על שהתגרשתי...

"הייתי אברך מכובד, ולא הייתי מסוגל לראות את מבטי הרחמים והבוז. היה לי כל כך קשה והראש שלי היה מלא מחשבות עד שלא הייתי מסוגל ללמוד. התהלכתי ב'כולל' כמו גנב הנמצא במחתרת עד שלבסוף הפסקתי להגיע. נשארתי לבד אתה לא יכול לתאר לעצמך מה זה להישאר לבד. בלי אבא, בלי אמא, בלי חברים, בלי קהילה, בלי משפחה, ובלי חיים. אני לגמרי מרגיש כמו ניצול שואה. ולמה? כי עשיתי את 'החטא החמור ביותר' - בחרתי להתגרש. 

"האמת שלא דייקתי. טענתי שאף חבר לא דיבר איתי אבל זה לא היה מדויק. היו כמה חברים שהתקשרו - אחד מהם אמר לי שמאז ומעולם הוא רצה להעיר לי על התנהגויות לא ראויות שלי אבל הוא לא מצא את האומץ, אבל עכשיו לאור מה שקרה יכול להיות שאם אשפר את הבעיה הספציפית שעליה הוא מדבר אוכל עוד להציל את נישואיי.

"חבר שני התקשר אליי מתוך 'אכפתיות כנה', וסיפר לי שהוא מרגיש שזה ממש בבחינת 'לא תעמוד על דם רעך', ושאני חייב לדעת לאן אני הולך: 'הסחורה בשוק הגרושים גרושות לא משהו, ואחוזי ההצלחה בנישואין שניים ממש לא לטובתך', הוא אמר לי. 'הילדים שלך הולכים להיות יתומים בחיי אביהם, אתה מסוגל לשאת את המחשבה שדפקת לילדים שלך את החיים?'. וכן, הוא גם הביע 'הזדהות': 'אתה חושב שרק לך קשה? ככה זה נישואין. גם לי קשה אבל אני לפחות לא בורח מההתמודדות, אתה בורח מהבעיות והם ירדפו אחריך גם לנישואים הבאים', הוא אמר בהחלטיות. שאלתי אותו מדוע האכפתיות שלו ממני לא גורמת לו להזמין אותי לשבת, ומדוע הוא לא מתעניין בכאב שלי או מציע לי תמיכה כלכלית בשל העובדה שאני הולך וצובר חובות מטורפים, אבל הוא בתגובה ביקש ממני להתמקד בעיקר (הבעיות שלי) ולהניח את הטפל (התחושות שלי).

"גם המאמצים האדירים והסכומים המטורפים שהשקעתי בניסיון לשמר את נישואיי לא עשו עליו כל רושם. 'אתה בורח, והבעיות ירדפו אחריך. כשיש מידות טובות ורצון טוב, תמיד אפשר לתקן', הוא אמר כיודע דבר. היו גם חברים ששלחו לי מיילים אנונימיים שניסו להציל אותי, כשהם מצביעים על בעיות ספציפיות שקיימות בי שכנראה יגרמו לי להתגרש שוב ושוב...".

אילוסטרציה (פלאש 90,  Yonatan Sindel)
אילוסטרציה (פלאש 90, Yonatan Sindel)

האם היציבות הרגשית שלך נפגעה מהגירושין?

"נפגעה זאת לא מילה, אבל עדיין אני מאד גאה בעצמי: אני גאה בעצמי על זה ששרדתי את התופת הזאת ונשארתי שפוי, אנשים עלולים להתאשפז במחלקות פסיכיאטריות בסיטואציות דומות. אבל בתוך כל החושך הנורא הזה גיליתי לפתע אור גדול. יום אחד התקשר אליי רב השכונה שבה גרתי וביקש ממני לסור לביתו. התיישבתי מולו והוא שתק וכמעט שלא הצליח לפתוח את הפה. הוא הסתכל לי בעיניים, ופתאום העיניים שלו זלגו דמעות של אכפתיות, ואני לא עמדתי בזה והתפרצתי בבכי.

"הוא לחץ לי את היד ואמר לי 'אני אתך. אני כל כך מבין אותך. אני בצד שלך. אותי לא מעניין אם בחרת נכון או לא נכון, וגם לא מעניין אותי איך אנשים אחרים מתייחסים אליך. אני אתך ואני אעמוד לצדך מתי שתצטרך'. זה היה רגע מכונן מבחינתי. רגע שבו הרגשתי שאני לא לבד, ושיש אנשים טובים בעולם. הוא לא נתן לי עצות ולא ניסה לשכנע אותי שהכאב שלי לא כזה גרוע כי 'יש מצבים גרועים בהרבה'... הוא ראה אותי והרגיש את הלב שלי! אני חושב שאני חייב לרב הזה הרבה מאד מחיי הרוחניים והנפשיים. מאז לא העזתי לדבר אתו, אבל הרגשתי את האכפתיות שלו שחיממה לי את הלב בשעה שאנשים עשו הכל בכדי להתעלם מקרבתי".

אתה מתחרט על זה שהתגרשת?

"אין ספק שבטווח הקצר חיי הפכו לגיהינום, אבל בטווח הארוך אני יודע שסוף סוף יהיה לי סיכוי לחיות בצורה תקינה. גם היועצים המקצועיים שאיתם התייעצנו היו בדעה חד משמעית שאנחנו לא מתאימים, ושלשנינו כדאי לבנות חיי נישואים בריאים עם בני זוג אחרים. בסופו של דבר הלכתי לטיפול פסיכולוגי משמעותי שבמהלכו למדתי להתחבר לחיים ולרגשות שלי, ופחות לחשוב על הצורה שבה אנשים חיצוניים שופטים אותי". 

שבתות וחגים

"ביום אחד אתה נהפך לאיש הכי בלתי רצוי בסביבה", אומר שמואל (37) שהספיק כבר להינשא בשנית. "הורים מפחדים שתדבר עם הבן שלהם ואנשים מתייחסים אליך כאל אדם עם תווית של מוצר פגום. אתה יודע מה הדבר שהכי היה קשה לי בתהליך הזה? שלא היה לי איפה להיות בשבתות וחגים. כשהייתי מגיע להורים שלי לשבת הרגשתי שאני גורם להם לצער ואכזבה, ולא הייתי מסוגל לעמוד בזה. להיות לבד בשבת זאת זוועה שפחדתי לנסות אותה, אני יודע שאנשים הגיעו למצבים מאד קשים בסיטואציות כאלו כולל חוסר הקפדה על שמירת שבת... לא מעט פעמים נאלצתי לבקש מאנשים שאני בקושי מכיר שיארחו אותי. התייחסתי לשבתות כאל מטרד, והתייחסתי לחגים כאל אויב מרושע".

לא מצאת חברים שיארחו אותך?

"הרבה מחבריי הטובים אמרו לי שהם רוצים מאד לארח אותי אבל האישה שלהם חוששת שאכניס להם רעיונות לראש ושהם גם ירצו להתגרש. אתה יודע איזו השפלה זו שאף אחד לא רוצה לארח אותך? אתה יודע איזו הרגשה זו כשאתה יודע ביום ראשון שאתה מתחיל מחדש מרוץ אחר מקום שיארח אותך בשבת?

"היו גם אנשים שחששו לארח אותי בגלל הסטיגמות שהיו עליי. לא היה אחד בשכונה שוויתר על זכותו לדעת בדיוק למה התגרשתי, ואלו שלא ידעו השלימו את זה בעזרת דמיונם המופרע. מה לא אמרו עליי? אמרו שאני לוקח כדורים, שאני אלים, שאני מכור לאינטרנט, שאני מכור לסמים, ואלו שלא הצליחו למצוא את הבעיות שמהן אני סובל מצאו בי בעיות רגשיות. עכשיו אתה יודע, כולנו לא מושלמים, ואדם שנמצא בסיטואציה בלתי אפשרית כזאת נהיה הרבה פחות סבלן ושמח, אז מה יותר קל מלומר שנפלתי לדיכאון? לדעתי אנשים מפחדים מאד שגם להם זה יקרה, אז הם חייבים לבדל אותך תחת תגית שתגרום להם להיות בטוחים שלהם שלהם זה לא יקרה".

האם אתה מתחרט על זה שהתגרשת?

"יש זמנים שבהם אני מתחרט ויש זמנים שלא. בשעה שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים שלך ואתה משלם מחיר כבד מנשוא אתה לא יכול לקבל בהירות כלפי ההחלטה הראשונית. לפעמים יש בי קול קטן שאומר שאמנם הפסקתי סבל אחד והתחלתי סבל חדש, אבל לפחות הסבל  החדש הוא זמני, לעומת הסבל הישן שהיה ממשיך ללוות אותי כל החיים".

 (פלאש 90, Miriam Alster)
(צילום: Miriam Alster, פלאש 90)
הגדלה

ירידה רוחנית

דודי (34), נשוי פעם שניה, מספר לנו על הירידה הרוחנית שהוא חווה בתקופה שאחרי הגירושין: "אני מכיר הרבה אנשים שמנסים להחזיר את השכנים שלהם בתשובה, אך ממצבם הרוחני של הגרושים לא אכפת לאף אחד. אתה מאבד את הקהילה, המשפחה לא מבינה אותך, אין לך מקומות שאתה יכול להתארח בהם בשבת ואתה צמא להכרה חברתית. בלית ברירה אתה מוצא את עצמך בכל מיני אירועים שאין רוח חכמים נוחה מהם, ודווקא שם אנשים מבינים אותך ומביעים אמפתיה לכאב שאתה עובר. אני לא חושב שהם יותר טובים מהחברים שלי, אבל מה לעשות - הם רואים את הצעד שלך להתגרש כלגיטימי ומסוגלים להזדהות עם הכאב שלך.

"אתה מאבד את הזהות החרדית הברורה שלך, במקביל לאיבוד היציבות הקהילתית והחברתית. אתה מרגיש שהאדמה היציבה נשמטת מתחת רגליך, וכל האנשים שחשבת שאתה מכיר בצורה מסוימת - משנים את היחס שלהם אליך בצורה דרסטית. כל הבלבול הזה מערער אותך והתוצאה מגיעה בצורה של נפילה רוחנית. כמובן שזה לא קשור רק ליחס אלא גם לעובדה שחווית משבר רגשי שריסק אותך, אבל לפחות במקרה שלי הדחיה החברתית שחוויתי הייתה גורם משמעותי מאד בדרדור הרוחני שלי.

"גדולי החסידות אומרים שהעצבות אינה עבירה, אך היא מסוגלת להפיל את האדם למקום שאף עבירה לא יכולה להפיל... חוויתי את זה על בשרי. כל נפילה רוחנית שעברה עליי, הגיעה לאחר משבר רגשי קשה שחוויתי. אין לי ספק שאם היו לי חברים נאמנים שהיו עומדים לצדי ועוזרים לי לעבור את הדיכאונות הנוראיים שחוויתי כתוצאה מהבדידות הנוראה שחוויתי לאחר הגירושין, הם היו חוסכים ממני לא מעט משברים רוחניים"...

ניכור הורי

"כבר כמה שנים שהילדים שלי כועסים עליי, למרות שלא הייתי אשם בגירושין", אומר יעקב (47). "לא יזמתי את הגירושין האלו, הוצאתי מכיסי עשרות אלפי שקלים על הייעוץ הכי מקצועי שיש, הסכמתי לכל הפשרות האפשרויות, אולם היא התעקשה שהיא רוצה להתגרש. אתה יודע איזה כאב זה שהילדים שלך כועסים עליך?! הילדים שכל החיים טיפחת ואהבת, ושוויתרת על כל מה שיש לך בשביל לתת להם הכל - לפתע רואים בך אויב!

"ואני לא מאשים אותם. גם כשהיינו נשואים היא לא הפסיקה להשפיל אותי ולדבר עליי דברים רעים. בהתחלה הייתי בטוח שאני בעל מידות טובות וותרן, ושהקב"ה מצפה ממני לשתוק בכל פעם שהיא מדברת עליי, אבל בהמשך הבנתי שאני גבר שנמצא במעגל האלימות. הייתי עומד מולה ומפחד ממוצא פיה. לכל מה שאמרתי היה לה מענה לשון, והילדים גדלו לתוך אווירה שבה אבא "לא יוצלח" וכל המילים הרעות שאפשר לומר על בן אדם. 

"עכשיו תראה, אתה מכיר אותי, אני נושא במשרה בכירה ואנשים העריכו אותי ולא חלמו מה עברתי בבית. בחוץ נחשבתי לאדם חזק ומוצלח וכשהייתי עומד מולה הפה שלי נסתם ולא היה לי מה לומר. כל החיים הייתי בטוח שהילדים מספיק חכמים בשביל להבין שזה שאני שותק והיא צועקת בקולי קולות רק מוכיח שהיא הבעייתית ואני העניו, אבל כשהתגרשנו חטפתי מהלומה קשה כשהתברר לי שהילדים קנו את כל מה שהיא מכרה להם, ובאמת ראו אותי כלא יוצלח. הם נמנעו מקרבתי והיה להם קשה מאד להתחבר לאבא ה'לא מוצלח' שלהם.

אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Nati Shohat/Flash90)
אילוסטרציה; למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Nati Shohat/Flash90)

"הם כועסים עליי, רואים בי אדם רע, שונאים אותי ולא מפסיקים להאשים אותי. אני מתחנן אליהם להגיע אליי לשבת והם לא רוצים. גם כי הם מפחדים מהתגובה של אמא שלהם שתכעס עליהם אם הם יחזרו מהביקור אצלי שמחים מדיי, וגם כי 'חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם', והם באמת קנו את כל מה שהיא אומרת להם. הם בטוחים שאני מפלצת מרושעת שזוממת איך להרוס להם את החיים.

"אחרי מה שעברתי אני מאמין שאפשר לשכנע בני אדם בהכל. אם אני שולח להם מתנות - אני כנראה רוצה משהו בתמורה, אם אני מזמין אותם לשבת זה כנראה בכדי להסית אותם, ואם אני אומר מילה טובה הם למדו שצריך לחפש את מה שעומד מאחוריה...

"אחד ה'בונוסים' שיש ל'ניכור הורי', הוא בכך שאתה לא יכול לספר לחברים שלך על המצוקה שאתה עובר. לשמחתי יש לי חברים מאד טובים, אבל אני יודע שברגע שאשתף אותם בכך שהילדים שלי חושבים שאני בן אדם רע הם באופן אוטומטי יחפשו את הדברים הרעים שבי, וינסו לחשוב שאולי זה נכון...

"אם הם ידעו שהילדים שלי מתעבים אותי, הם יביטו בי בעין רעה. אנשים תמיד ישפטו אותך לרעה ויחשבו שהבחירה הייתה בידיים שלך, כשמדובר בדברים שהם לא חוו בעצמם. כשחברים שואלים אותי מה עם הילדים אני משקר בקביעות ונוהג לומר ש'הילדים זה הנחת שלי'. וש'לפחות דבר אחד טוב יש לי בחיים'"...

להתגרש, ולהמשיך את החיים

ונסיים בסיפורו האופטימי של חיים (26): "התגרשנו ברוח טובה. לאחר שבילינו מאות שעות אצל כמה מטפלים מקצועיים, גרושתי הרימה ידיים והחליטה להיפרד. לא כעסתי עליה, וגם לא חשבתי שמדובר בצעד מופרך. במקביל, הגענו להבנה שהדבר היקר לנו מכל הוא הילדים, והחלטנו להעמיד אותם במרכז קבלת ההחלטות. הפחד הכי גדול שלי מהגירושין היה שהקשר המיוחד שיש לי עם הבנות שלי יינזק כתוצאה מהגירושין, וחששתי מאד שכל החיים הן תכעסנה עליי.

"בהתייעצות עם אנשי מקצוע ורבנים החלטנו ללכת על 'משמורת משותפת', כשבחלק מהימים הילדות אצלי ובחלקם הילדות אצלה. סידרנו את חלוקת השהות בצורה שנוחה לשני הצדדים, ולדעתי במקרה שלנו הילדים הרבה פחות נפגעו מאשר במקרים שהילדים פגשו את אבא שלהם לפגישות חטופות בלבד. מה גם שמכיוון שלא שילמתי מזונות יכולתי לשכור דירה יפה ולא יחידת דיור מחניקה קטנה, והילדים מרגישים שיש להם חדר מלא משחקים בבית של אבא, בשונה מילדים שפוגשים את אבא לפגישות קצרות כשהם מרגישים ש'אבא עזב אותם'.

"אני חייב לציין שהסידור התאפשר גם בזכותה של גרושתי שהסכימה להסדר, מכיוון שבמשמורת משותפת הגבר לא משלם מזונות קורה לא מעט שנשים מתנגדות לרעיון. גם גרושתי בהתחלה לא התלהבה מזה שהיא גם תיפרד מהילדים וגם לא תקבל מזונות, אבל דווקא היועצות שאיתן היא התייעצה אמרו לה שזה לטובתה, ושחוץ מזה שהיא תזכה לכמה ימים חופשיים, היא גם תקבל ילדים רגועים ושמחים ולא ילדים מעורערים שנפגשים עם אבא שלהם בגינה ציבורית ומרגישים חוסר יציבות בקשר אתו.

"אני חושב שלא מעט זוגות יכולים ללמוד מההסדר שלנו. וככלל, אני חושב שההסדר הזה מתאים ללא מעט אברכים שמתגרשים כשהלב שלהם מלא באהבה לילדים, והכיס שלהם מרוקן מכסף. אגב, מישהו שמכיר את העולם הזה סיפר לי שהוא מכיר מקרים של אבות שרצו לקבל משמורת משותפת למרות שהקשר שלהם עם הילדים היה רעוע, ובסופו של דבר ברגע שהם התגרשו וחילקו את השהות של הילדים, נוצר קשר מאד מיוחד בין האבא לבין הילדים שלו.

"אגב, לדעתי הקשר שיש בין אבות גרושים לילדים שלהם הוא קשר שנדיר למצוא כמותו במקומות אחרים. כשאבא מפנה זמן בכל שבוע לפגישה עם הבן שלו, והוא ממוקד בו ולא במסיחי דעת אחרים - הקשר הולך ונבנה בצורה עמוקה במיוחד.

הרב נתי בקר (באישור המצלם)
הרב נתי בקר (באישור המצלם)

שוחחנו עם ד"ר נתי בקר, מנהל המח' לשירותים חברתיים בקרית יערים, שפועל במשך שנים ארוכות למען המשפחות הגרושות במגזר החרדי.

האם נתקלת בעוני יוצא דופן בקרב אבות חרדיים שהתגרשו?

"חשוב לי לפתוח דווקא במשהו שרוב האנשים לא יודעים: יש לא מעט נשים חרדיות שחשוב להן מאד שהמצב הכלכלי של הגרוש יהיה טוב. הן הבינו שהילדים שלהם צריכים אבא יציב, וחשוב להן שלגרוש תהיה דירה מרווחת ונעימה שתקל עליהן לשלוח את הילדים ולדעת שהם חוזר רגועים ומרוצים. במקרים מסוימים הן עשו מאמצים יוצאי דופן בכדי לגרום לכך שמצבו הכלכלי והרגשי של הגרוש שלהן יהיה יציב, לטובת הילדים.

"באופן כללי להרבה אימהות קשה לשלוח את הילדים להסדרי השהות עם האבא כשהן רואות את תת התנאים שבהם גרים האבות. בדרך כלל מדובר בדירת חדר - כשממוצע הילדים של משפחה גרושה במגזר החרדי עומד על 4+ ילדים.

"אני יכול כמובן גם לספר לך גם על מצבי קיצון נדירים שאינם מלמדים על הכלל, של אב שהכרתי שנהג לישון ברפת, אב נוסף שנהג לישון בעזרת הנשים, וגם יצא לי לפגוש מישהו שסיפר לי שהוא גר בחנות רהיטים... אבל גם במקרים הקלאסיים של דירת חדר שבה אי אפשר להכניס יותר מילד אחד, קשה לאימהות לשלוח את הילדים שלהם כשבכל שבת הילד מסתובב במקום אחר וחווה חוסר יציבות, ולכן חשוב להן שלאבא של הילדים שלהם יהיה טוב.

"מצד שני הכרתי גם אבא ששכר דירת 5 חדרים ודאג שלכל ילד תהיה מיטה משלו וחדר משלו כדי שהילדים ירגישו בנח בבית שלו. אגב, במקרה כזה של אדם שמחזיק דירה מרווחת כשהוא נותן לילדים שלו מקום יציב, יהיה לו סיכוי גדול יותר לקבל 'משמורת משותפת' על הילדים, כשרואים שהוא מסוגל להעניק להם יציבות".

האם גם אתה נתקלת באבות גרושים שלא הסכימו להשכיר להם דירות?

"בהחלט, ואני חושב שהתופעה הרבה יותר רחבה. לא רק שלא מסכימים להשכיר להם דירות, אלא שגם לא מקבלים אותם לעבודות, ובמקרים נוספים אפילו מפטרים אותם ממקום העבודה. פגשתי לא מעט מקרים של אברכים שסולקו מהכולל על רקע הגירושין, אברכים שלא קיבלו משרות תורניות בישיבות. המלצתי פעם למישהו על עובד מסוים שהתאים מאד לתפקיד מקצועי, אך המעסיק לא הסכים בשום ואופן לקלוט עובד גרוש". 

הבדידות החברתית היא חוויה משמעותית לאבות גרושים?

"הבדידות החברתית שחווים האבות הגרושים יכולה לקחת אותם למקומות מאד לא טובים. במקרים הקלים הם יכולים לברוח מהארץ ולהיות משגיחי כשרות במדינות נידחות, אבל יש כאלו שהבדידות הזאת לוקחת אותם למקומות גרועים בהרבה. זה לא סוד שבסטטיסטיקה העולמית אחוזי ההתאבדות בקרב אבות חד הוריים הם מהגבוהים באוכלוסייה..."

יש היבטים נוספים שבהם נפגעים האבות הגרושים?

"גירושין פוגעים מאד במקומו של האבא בהיררכיה המשפחתית. כשהאבא היה נשוי הילדים היו שואלים אותו כיצד לנהוג במנהגים ובהלכות, וברגע שהוא מתגרש יכולה לבוא ילדה בת 6 ולומר לאבא שלה 'אנחנו לא אוכלים את ההכשר הזה' - כש'אנחנו', הכוונה לאמא ואני... הוא מאבד את המעמד של אבא, והוא פחות נתפס כסמכות רוחנית שיש להתחשב בדעתה".

מהסיפורים שעלו בכתבה, מקרה הגירושין שהסתדר בצורה הטובה ביותר היה המקרה שהסתיים ב'משמורת משותפת' - נוהל שעדיין לא ממש נכנס לציבור החרדי. אתה ממליץ על הצעד הזה?

"בעיקרון כן. אם יש קרבה גיאוגרפית ויכולת כלכלית להחזיק בית שלם, ואם יש יכולת הידברות מספיקה בין ההורים שלא באמצעות גורם שלישי, בהחלט ראוי לחשוב על משמורת משותפת.

"הטענה שאומרת שמשמורת משותפת עלולה ליצור חוסר יציבות אצל הילדים היא לא בהכרח נכונה. במקרה מסוים שליוויתי, ההורים גרים בדירות מסודרות ב-2 הקצוות של אותו הרחוב, והילדים הולכים לבית ספר אחד, וחוזרים ממנו ביום אחד לבית של האבא וביום השני לבית של האמא.

"אז נכון שלא מדובר בבית רגיל עם אבא ואמא כמו בבתים של הורים נשואים, אבל עדיין מתקיימת יציבות ושגרה כשהילד יודע שיש לו בית יציב אצל האבא ובית יציב אצל האמא. הוא יודע בדיוק באיזה ימים הוא נמצא בכל מקום והוא יודע את אשר לפניו בצורה מסודרת והאבא והאמא זוכים לממש את ההורות שלהם בצורה טובה ובריאה, והילדים חווים את ההורים שלהם כהורים אכפתיים שלא מחפשים לנטוש אותם, וזה נקודה מאד משמעותית לילדים".

בגירושין הילדים מרגישים שאבא נטש אותם?

"בוודאי. כשילד אוהב מאד את אבא שלו ואבא אוהב אותו, ופתאום הילד פוגש את אבא פעם בשבוע לשעה וחצי זה לא בדיוק מרגיש לו שאבא נשאר אתו. לעומת זאת במשמורת משותפת הילד יודע שאף אחד לא נטש אותו. כמובן שחשוב שהמסגרת של הבית תהיה מסגרת יציבה: אם למשל אחד מההורים לא בריא בנפשו, או שיש לו איזושהי הפרעת אישיות שגורמת לו לניכור של ההורה השני ולהטיח בו האשמות, והילדים רואים את עצמם כמטוטלת, או כבלדרים שמעבירים מסרים בין אבא לאמא, או אפילו נאצות, כמובן שהמסגרת של משמורת משותפת לא מתאימה".

כשילד גר גם בבית של אבא, זה לא מוריד מתחושת היציבות בבית של האמא?

"לא, ברגע שיש 2 בתים ויש להם חדרים משל עצמם כולל ריהוט, ביגוד, אוכל, משחקים וכו' יש להם יציבות ב-2 הבתים, ואין שום סיבה שהם ירגישו לא יציבים. זה גם תלוי במספר הילדים. עם ילד אחד זה יותר קל ועם יותר זה קשה יותר. אבל כמובן שחייבים שכל התנאים הבסיסיים של קשר סביר בין ההורים, קרבה גיאוגרפית ויכולת כלכלית ל-2 הצדדים".

"לך לך"

בימים אלו יצא לדרך מיזם חדש שנועד לחבר בין האבות הגרושים ב מגזר החרדי ולסייע להם בהתמודדות. היוזם שוקי אלבירט מספר ל'כיכר השבת' כי "החלטנו לפתוח ארגון שיחבר בין האבות הגרושים במגזר החרדי, וייתן מענה לבעיות של השתייכות חברתית, מצוקות כלכליות, וידע מקצועי שיכול לסייע לאבות הגרושים בהתנהלות נכונה עם הגירושין - דבר שרוב האבות הגרושים במגזר החרדי מגיעים אליו לא מוכנים. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אני גם מתייעץ לא מעט עם ארגונים שמסייעים לנשים הגרושות במגזר החרדי, ולשמחתי הן שמחות מאד לשתף פעולה ולסייע לי בהקמת הארגון. הפעילות הראשונה שלנו היא פתיחת סדנה מקצועית מאד שתתן לאבות הגרושים כלים להתמודד נכון עם האתגר. רווח מוסף לסדנה הוא הקשר בין חברי הקבוצה. קשה להפריז בחשיבותו של הרגע שבו הגרוש החרדי פוגש קבוצה של חברים שאף הם בסטטוס שלו, ופוגש אנשים מוצלחים וחברותיים שאף הם נקלעו לסיטואציה של גירושין.

"קראנו לארגון 'לך לך' - כי הניסיון של אברהם אבינו בו הוא נצטווה להתנתק ממקום המגורים, מהמשפחה ומהסביבה המוכרת ולבנות חיים חדשים במקום בלתי נודע - הזכיר לנו את הקושי של האבות הגרושים. מי שמעוניין להצטרף - [email protected]".

לסיום, למרבה הכאב, שיעור הגירושין במגזר החרדי נמצא בעליה מתמדת. מעמדם החברתי והכלכלי של האבות שבחרו להתגרש נמצא בשפל המדרגה. האם ראוי לשמר את מצוקת הגרושים בכדי להפעיל סנקציה חברתית כלפי אחרים, או שמדובר בעוולה חברתית? נשמח לשמוע את דעתכם.

בפרק הבא: התמודדותן של הנשים הגרושות במגזר החרדי

(לפניות לכותב: [email protected])