פרק א': הסרטונים מהריקודים והשירים בהלוויה עם שירי ברסלב שונים, מביאים אותנו לעסוק בסוגיה אליבא דהלכתא, האם מותר לשורר שירים בהלוויה?
מצינו קהילות שונות שהיו אומרים פיוטים בעת ההלוויה. ביהדות מרוקו היו שרים את הפיוט "עת שערי רצון" שנאמר לפני תקיעת שופר, או לתלמיד חכם את הפיוט "בר יוחאי", ועוד פיוטים אחרים כדוגמת "יגדל אלוקים חי", ו"אדון עולם". בבגדד היו מפייטים את הפיוט 'שוכני בתי חומר'. אולם פיוטים אלו נשאו אופי של תוגה וצער.
אך גם מצינו מקורות ממש לשימוש בכלי זמר, וכך משמע מדברי הגאון הקדמון 'צמח צדק' לרבי מנחם מנדל קרוכמל זי"ע שכתב בצוואתו (הובא בספר יש מנחילין סימן כח) "השמשים והמזמירם ואנשי ששון ושמחה יעשקו עמדי עד בואי עד בית המנוחה".
הגאון הקדמון רבי מנחם מנדל קרוכמל נולד בערך בשנת ש"ס (1600) ונפטר בשנת תכ"א (1661), היה מגדולי ישראל במזרח ומרכז אירופה.
רבינו יואל סירקיש - הב"ח מינהו לראש ישיבה, לאחר שלמד אצלו שנים רבות. ערים מפורסמות זכו להנהגתו של הגרמ"מ קרוכמל, ביניהם קרמזיר שבמוראביה שם כיהן כאב"ד. ברבנות כיהן בפרוסניץ, וניקלשבורג והגלילות, עד לפטירתו.
לאחר פרעות ת"ח ות"ט, התאמץ הגרמ"מ קרוכמל להתיר עגונות שנותרו ללא בעליהם רח"ל.
תשובה מפורסמת של הגרמ"מ קרוכמל הייתה בנוגע ל"דם יהודי אינו הפקר" - והחיוב של הקהילה היהודית להביא רוצחי יהודים על רקע לאומי ודתי לבית המשפט של המדינה. היו שאמרו שדבר זה הוא 'מסירה לערכאות', אולם בשו"ת צמח צדק, סימן קי"א נשללה טענה זו.
רבינו הגרמ"מ קרוכמל התכתב עם גאוני דורו בהלכה, ביניהם הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר ("התוספות יום טוב"), הגאון רבי דוד הלוי סגל - הט"ז, אתו למד אצל הב"ח), הגאון רבי יהושע העשיל ("המגיני שלמה") ועוד.
ספרו המפורסם הוא "צמח צדק", שו"ת על כל השולחן ערוך שהופץ ברחבי תבל. צער גדול לארון הספרים היהודי על אבידת כתבים רבים של הגרמ"מ קרוכמל בזמן הגירוש מווינה בשנת ת"ל (1670). לא די היה בכך, אלא בשריפה המפורסמת בניקלשבורג בשנת תע"ט (1719), נשרפו כתבי יד רבים של הגרמ"מ קרוכמל.
יתן ה' שימליץ עלינו מתחת כסא הכבוד, ונזכה לגאולה השלימה
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com