עמירן דביר: ״לעתים לילד יש כח להשפיע לטובה על חבר"

״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד אתה״.

רש״י הקדוש אומר: וישלח יעקב מלאכים - מלאכים ממש.

ומאיפה הגיעו מלאכים אלו?

בפסוק הלפני אחרון של הפרשה הקודמת (ויצא) כתוב: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, אומר רש״י: ״מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ,

ובפסוק האחרון של פרשת ויצא כתוב: ״ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים״, מסביר רש״י: ״מחנים, שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו״.

לא הצלחתי להבין מדברי רש״י הקדוש את אלו ממחנות המלאכים שלח יעקב לקראת עשיו?

האם שלח את המלאכים של חוצה לארץ שתפקידם ללוות אותו עד לארץ ישראל, או את מלאכי ארץ ישראל שבאו לקראתו ואותם הוא שלח לקראת עשיו.

(אשמח אם מישהו מהקוראים היקרים יאיר את עיני)

2:

החיד״א לעומת זה מסביר אחרת.

במדרש ״תנחומא״ על פרשת משפטים מסביר את הפסוק ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״ -

וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו ״איש תם יושב אוהלים״.

איש תם - במעשים טובים, יושב אוהלים - עוסק בתורה.

בזכות שיעקב נתרבה במצוות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשומרו שנאמר ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״.

מסביר החיד״א שמהמצוות ולימוד התורה של יעקב אבינו, נבראו מלאכים רבים.

כמו שכתוב במשנה בפרקי אבות (ד יא):

ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת - קונה לו קטיגור אחד״.

מלאכים אלו שנבראים מקיום התורה והמצוות, חונים סביב אותו אדם שבזכותו הם נבראו, סובבים אותו ושומרים עליו לכל מקום שילך שנאמר: ״כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך״.

וכן מביא המהרש״א במסכת ״מכות״ (י׳) על דברי הגמרא: ״בדרך שאדם רוצה לילך מולכים אותו״, שכל מחשבה, דיבור ומעשה של אדם, נברא מלאך לפי עניינו, לטוב או לרע.

מסביר החיד״א שמלאכים אלו שנבראו מהתורה והמצוות של יעקב, הם המלאכים שליוו אותו שעליהם נאמר: ״וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו..״, שלא כמו המלאכים שמוזכרים בסוף פרשה קודמת: ״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים״, שם היו אלו מלאכים ממש, כשראה אותם יעקב הבין שהם לא המלאכים ששייכים אליו, לא אותם שנבראו מהמעשים הטובים ולימוד התורה שלו, אלא מלאכים רגילים הם, לכן קרא את שם המקום ההוא ״מחנים״, על שם שני מחנות מלאכים, האחד ששייכים אליו - אלו שנולדו בזכות מעשיו, והשני - מלאכים רגילים שנבראו ביום השני לבריאת העולם.

לפי זה מסביר החיד״א ש״וישלח יעקב מלאכים..״, אלו המלאכים ששייכים לו שאותם הוא שלח לקראת עשיו, ולפי זה אפשר להבין מדוע יעקב מבקש מהם להגיד לעשיו: ״כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי..״ שעל זה מסבירים המפרשים: גרתי - תרי״ג מצוות שמרתי.

ולכאורה קשה מדוע יעקב מזכיר את זה? מה אכפת לעשיו שיעקב שמר את כל המצוות?

אלא לפי זה מובן שכך שולח יעקב לעשיו, מלאכים אלו שאני שולח אליך, הם אלו השייכים לי, שנבראו בזכות תרי״ג המצוות ששמרתי כשהייתי אצל לבן.

3:

יעקב מכין את עצמו בשלושה עניינים, תפילה, דורון ומלחמה.

הרמב״ן בפרשתנו מסביר שיש פה רמז גם לדורות הבאים איך להתנהג עם האויבים, שכל מה שאירע ליעקב אבינו עם עשיו, יקרה לנו בעתיד עם בניו של עשיו, הלא היא מלכות רומי.

התורה פה מאריכה בתיאורים ויורדת לפרטים כדי ללמד אותנו איך להתנהל בגלות רומי, כאשר היא תגזור על עם ישראל גזירות קשות, נצטרך להכין עצמנו לאותם שלושת הדברים שהכין את עצמו יעקב מול עשיו.

במצב כזה עלינו להתפלל טוב לקב״ה, לשלוח מתנות כדי לנסות לבטל את הגזירה, ובאותה נשימה להתכונן לאפשרות של מלחמה.

התורה הקדושה מלמדת אותנו את הנוסחה הכי בטוחה כדי להנצל.

גם על הפסוק ״ויאמר יעקב, אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה״, מסביר הרמב״ן שגם זה ירמוז על מה שיקרה בעתיד.

לעולם לא יוכלו מלכי בני עשיו למחות את עם ישראל לגמרי מן העולם.

גם אם בארצות מסוימות יעשו צרות לעם ישראל בגופם או בממונם, תמיד בארצות אחרות יהיה את המלך שיתנהג יפה לעם ישראל ואף יסכים שיבואו לארצו כפליטים.

וכך כתוב ב״בראשית רבה״:

״אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו״ - אלו אחינו שיושבים בדרום ארץ ישראל אחרי חורבן בית שני שסבלו מצרות רבות ורעות שעשו להם בני אדום שמקום מושבם היה בדרום ארץ ישראל לצד הנגב.

״והיה המחנה הנשאר לפליטה״ - אלו אחינו שבגולה שבאותה עת ישבו ועסקו בתורה ושמרו את המצוות.

הרמב״ן לומד מזה שהקדים יעקב לשלוח לעשיו שליחים ומתנות, הדבר ירמוז את היקרה בעתיד שאנחנו עצמינו התחלנו במעשים שגרמו לנו ליפול ביד אדום, ביד רומי.

כתוב שמלכי בית שני באו בברית עם הרומאים, והיו כמה מהם שאף נסעו לרומי לבקש את עזרת מלכיה.

יהודה המכבי למשל שלח להקים ברית שלום בין רומי ליהודים.

אגריפס המלך ברח לרומי בסוף בית שני כדי שיעזרו לו

ובגלל הליכתו לשם נחרב בית המקדש, כך כותב הרמב״ן בפרשת ״בחוקתי״.

גם בפרשת ״ויחי״ כותב הרמב״ן: ״אחינו הסיבונו ביאתנו בידם, כי כרתו ברית עם הרומאים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה״.

אם כן זאת לפי הרמב״ן היתה סיבת נפילת עם ישראל בידי רומי בהמשך ודבר זה רמוז בפרשתנו בזה שהקדים יעקב ושלח לעשיו מתנות והתחיל איתו בדין ודברים כדי לעשות עמו שלום.

4:

האם יעקב עשה כשורה כששלח לעשיו מתנות וגרם לו על ידי זה להיות חייב להגיב, לטוב או לרע, או שמא טעה יעקב ולא היה צריך לשלוח מתנות ולהתחנף לעשיו כיון שיש לו את השמירה שהובטחה לו על ידי הקב״ה.

ב״בראשית רבה״ כתוב שטעה יעקב ולא היה צריך להתייחס לעשיו, ומביא את הנאמר ב״משלי״ (כו יז): ״מחזיק באוזני כלב מתעבר על ריב לא לו״, פירוש - הכועס על ריב שלא שייך אליו הרי הוא כמחזיק באוזני כלב וגורם לכלב לנשוך אותו.

כך אמר הקב״ה ליעקב, עשיו, לדרכו היה מהלך ולא היה בדעתו לעשות לך כלום אלמלא עוררת אותו להגיב כששלחת את המלאכים לאמר לו ״כה אמר עבדך יעקב״.

ב״בראשית רבה״ אף מביא משל על ראש גזלנים אחד שהיה ישן בפרשת דרכים, הגיע עובר אורח, העיר אותו ואמר לו שעליו להזהר כי במקום זה ישנו שודד מסוכן.

קם השודד, נתן מכות לאותו אחד שהעיר אותו ואמר לו:

״השודד ישן, מדוע הערת אותו? עכשיו כשאני ער תקבל מכות״.

כך אמר הקב״ה ליעקב, לא היית צריך לעורר את עשיו.

5:

אך ישנם מפרשים אחרים שאומרים שכן התנהג יעקב כשורה.

אומנם הקב״ה הבטיח לשמור אותו, אך יעקב פחד שמא יש בידו עוונות שימעיטו את השמירה שהבטיח לו הקב״ה.
יעקב פחד שמא ההבטחה של הקב״ה היתה מותנית בזה שלא יהיו לו עבירות.

צריך גם להבין שהיה עניין אחד חשוב שבו היה לעשיו יתרון בולט על יעקב.

עשיו הקפיד מאד על כיבוד הורים ובמיוחד כיבד את יצחק אביו.

יעקב לעומת זאת לא זכה כל-כך לכבד את הוריו באותה רמה של עשיו, עשרות שנים שלא היה בבית גרמו לו לפספס מצווה חשובה זו.

כתוב במדרש שרבקה שלחה ליעקב בעודו אצל לבן שעשיו כבר לא רוצה להרוג אותו ומבקשת היא ממנו לחזור הביתה.
אך יעקב לא הקשיב לה ונשאר לרעות את צאנו של לבן ואת צאנו שלו.

מדוע נהג כך יעקב?

כתוב שיעקב כל כך הקפיד בשמירת הצאן ימים כלילות, בחום ובקור, גם כשהגיעו אריות לאכול את הצאן חסם אותם בגופו בחירוף נפש וגרש אותם מהמקום.

יעקב מסר את נפשו פשוטו כמשמעו על שמירת הצאן ככתוב בפרשת ״ויצא״ שכך טען יעקב ללבן: ״זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי, טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה, הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני״.

יעקב לא עצם עין במשך שנים על גבי שנים ושמר בחירוף נפש על הצאן.

נשאלת השאלה מדוע נהג כך יעקב אבינו?

המפרשים מסבירים שהצאן עליהם שמר יעקב, לא היו סתם צאן, אלא שהיו בהם את נשמות עם ישראל, נשמות קדושות שהיה עליו לשמור עליהם.

כתוב שהיה ליעקב שישים ריבוא צאן, מספר זה הוא לא סתם, הוא כנגד שישים ריבוא של עם ישראל.

שישים ריבוא שעליו אמורה לשכון השכינה.

אם חס ושלום יחסר אפילו אחד, עם ישראל לא יהיה שלם ולא תשכון עליו השכינה.

אפשר לראות בהרבה מקומות שעם ישראל נקראים ״צאן״.

אם כן זאת הסיבה ששמר יעקב בחירוף נפש שאפילו צאן אחד לא יטרף, זאת הסיבה שלא הקשיב לאמו כשביקשה שיחזור הביתה, זאת הסיבה שבגללה פחד שיגבר עליו עשיו כי בכיבוד הורים ניצח עשיו בפער גדול.

6:

לקראת המפגש עם עשיו מחליט יעקב להחביא את דינה בתוך תיבה מפחד שעשיו יראה אותה וירצה לקחתה לאשה.
לחששו של יעקב היתה הצדקה.

לרבקה וללבן אחיה היה הסכם שבתו הגדולה תהיה שמורה לבנה הגדול ובתו הקטנה לבנה הקטן.

לאה היתה שייכת לעשיו לפי הסכם זה.

יעקב כנראה חשש שכשיראה עשיו את לאה ויבין ששוב לקח לו יעקב את מי שהייתה מיודעת לו, ידרוש במקומה את דינה לאשה, ואת זה יעקב לא היה מוכן שיקרה ולכן החביאה.

חז״ל אומרים שיעקב נענש על מעשה זה כי אולי בזכות דינה היה עשיו חוזר בתשובה, ובגלל יעקב זה לא קרה.

כמובן שאין לנו השגה בדברים גדולים אלו ומי אנחנו שנהרהר אחרי מעשיהם של אבותינו.

מנסה אני להבין מדוע יעקב אמור לקבל עונש על דבר זה, הרי טבעי הדבר שהורה שומר על רוחניותו של ילדו, מדוע אמור יעקב להקריב את רוחניותה של בתו לטובת ספק קלוש שדינה תצליח להשפיע על עשיו?

אולי אפשר למצוא התשובה לשאלה זו כשנתבונן בעונש שהוא קיבל.

בדרך כלל נענשים אנחנו מאותו שורש דבר בו קילקלנו.

חז״ל אומרים שעונשו של יעקב על שהחביא את דינה היה ששכם בן חמור חטף ואנס אותה, מעשה שגרם לחילול שמו של יעקב.

מזה אפשר להבין שאולי לקב״ה היו תוכניות משלו לגבי דינה.

הרי לאה הצדיקה היתה מיועדת לעשיו וכנראה היתה אמורה להחזירו בתשובה, אבל ״תחמנותו״ של לבן בשילוב גדלות הנפש של רחל שינו לקב״ה את התוכנית המקורית.

יכול להיות שתוכנית ב׳ היתה שאם לאה נלקחה ממנו, במקומה היה אמור עשיו לקבל את בתה דינה, אולי תפקידה היה להשפיע עליו לטובה שיחזור בתשובה.

אבל יעקב לא הסכים לתת את בתו למישהו שהוא לא ברמתה הרוחנית, מישהו שיחלל את כבודה, את כבודו.
מאותו שורש נענש, שדינה חוללה וגם כבודו.

7:

כל הורה ממוצע שומר בקנאות על ילדיו ופוקח עין בוחנת על כל אחד מחבריו של ילדיו, מי מהם ישפיע עליו כנראה לטובה ומי מהם בחזקת סכנה ממש, סכנה להשפיע לרעה עליו לרעה.

כמובן שכך ראוי לנהוג, אבל אולי כדאי ללמוד מפרשתנו שיש פעמים שמי מאתנו או מילדנו הוא שליח של הקב״ה, שליח עם תפקיד מיוחד להשפיע לטובה על מישהו שיש בו הפוטנציאל להשתנות.

אולי כדאי גם לפקוח עוד עין כדי להבחין האם יש מישהו שזקוק לנו, זקוק לתמיכה שלנו, מישהו שרק מחפש סולם אנושי שיש בו כמה מדרגות שמסוגלות להרימו מבחינה נפשית ורוחנית.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי

אשמח להערות והארות למייל amirandvir1@gmail.com