אאא

כשאנו במצב רוח טוב ובן החמש שלנו חווה התקף זעם ומשתולל או מכה את אחותו הקטנה, לרוב, אנו מגיבים להתפרצות שלו בחמלה ואומרים משהו כמו "אני יודע שהתעוררת מוקדם היום ואתה מרגיש יותר עצבני מהרגיל". או "האם אתה מרגיש עצבני כי לא אכלת ארוחת צהריים מספיק גדולה? זה בסדר - רעב יכול להשפיע לרעה על כל אחד".
אבל הדבר המצחיק הוא שאנחנו כמעט אף פעם לא משתמשים ברמה הזו של אדיבות כלפי מבוגרים.

קחו את האינטראקציה האחרונה הזו כדוגמה: חברה שראיתי באופן די קבוע לפני הקורונה, הוציאה אותי מדעתי לגמרי. כשפניתי אליה ישירות, מספר פעמים, כדי לתכנן בילוי משותף, תגובתה היתה תמיד מעורפלת ולא קונקרטית. (אני: "היי, אני מתגעגעת אלייך! רוצה לאכול ארוחת בוקר ביחד ביום ראשון?". היא: "אני אחזור אלייך!" ולא עשתה זאת) זה קרה לא אחת ולא שתיים - פשוט לא הצלחנו לגבש תכניות - וזה הרגיז והפריע לי. אבל אילו הייתי נוקטת בגישה שבה אני משתמשת עם הפעוט שלי, הייתי משקיעה פחות זמן בתסכול ומחשבה על המצב (היא כועסת? האם עשיתי משהו לא בסדר?) ויותר זמן בלהיות אמיצה וכזו שחושבת מחוץ לקופסא (אולי הבעיות שלה לא קשורות אלי בכלל).

הרעיון הזה נקרא 'נדיבות רגשית', משהו שדייב ביילי, מאמן קריירה שידוע בעבודתו עם מנכ"לים, תיאר במאמר שכתב לאחרונה לחברת "מדיום". זו האומנות של לא לקחת דברים באופן אישי, הוא אומר. ההצעה שלו: בפעם הבאה שאנו נתקלים ברגשות או בהתנהגות שאיננו אוהבים או לא מבינים, עלינו לעשות כל מאמץ לראות מעבר אליהן ולמצוא באופן יזום דרך חומלת להבין אותן במקום.

למשל, בוס שיורד לפרטים לא משמעותיים. במקום לבכות על הצורך שלו לשלוט, קחו בחשבון סיבות אחרות להתנהגותו: פרפקציוניזם בלתי נשלט, לחץ מהדרג הגבוה, או אולי תשוקה חזקה דווקא לפרויקט המסוים הזה. אז מוטב שלהבא תשחררו קצת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ומה דעתכם על הגיסה, שלא משנה מה אתם עושים, תמיד מנדבת עצות לא רצויות לגידול הילדים שלכם? הכוונות שלה כנראה טובות - היא באמת רוצה לעזור, כדי שלא תחזרו על טעות ורק אז תלמדו ממנה, אז כאמור, פשוט שחררו.

מדוע הגישה הזו שווה את המאמץ שאולי כרוך ביישום שלה? כי שמירה על ראש פתוח לגבי התנהגות קשה, לרוב קרובה הרבה יותר לאמת ממה שנדמה לכם, מסביר ביילי. במילים אחרות, התגובות הטעונות רגשית שאנו מתרגזים עליהן בעבודה, עם המשפחה, עם זרים, לרוב אינן קשורות אליכם. חשיבה כזו יכולה לעזור לחסוך מכם את הסחיטה הרגשית הנלווית להסקת מיליון מסקנות, לעומת פשוט להרפות, שלאט לאט זה נהיה הכי קל.

בחזרה לחברה שלנו... פרשנות נדיבה יותר יכולה להיות שהיא פחות מרגישה בנוח לצאת מהבית כשהווריאנט החדש משתולל בחוץ ; או שמא היא פשוט עוברת תקופה קשה. בהתבסס על ההערכה הזו, פשוט אתן לה את הזמן שלה.
שורה תחתונה: אתם לא צריכים להאשים את עצמכם או את הסביבה בכל מפגש מאתגר. זה למעשה סוג של טיפול עצמי שיאוורר את המוח והלב שלכם, שלא יצטרכו לכאוב בגלל משהו שאין לכם מספיק מידע בידיים כדי לפענח.