אאא

פרק ד': לפני מספר ימים פרסמנו פה את דבריו הקדושים של הרשב"א בעניין מנהגים. מדברי הרשב"א עולה שמנהג שקיים אצל "הזקנים והזקנות", אין לבטלו, כיוון שבהכרח יש לו מקור שמגיע עד משה רבינו. וכך דבריו:

"בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו ולא נסתור קבלתם רק אחר הקיום שאינו באפשר חלילה, ולמה נסתור קבלתם ואין קבלה פושטת ביד עמנו רק שקבלו אותה דור באפשר חלילה אחר דור עד משה רבינו ע"ה או עד הנביאים", עכ"ל[1].

מדברי הרשב"א נמצאנו למדים על קדושת מנהגי "הזקנים והזקנות" שכולם יש להם שורש עד למשה רבנו, וכך טען הג"ר משה דוד בערגער מניו יורק על טעם איסור נשים לכרוע על הברכיים ולשרוק בפה.

דבריו של הרב בערגער הובאו בקובץ 'עץ חיים' (באבוב)[2] לאחר שביקש מהציבור עזרה במקור למנהג זה. הרב בערגער בדבריו ניסה להעלות השערה האם טעם זה הוא רק מטעם התרחקות מהגויים, כפי ש"אמותינו היו רגילים לומר, כי אם שורקים בפה, פותחים פתח הגיהנום, קוראים לשדים".  

את מכתבו מסיים הרב בערגער: "אבל לא נתברר לי עדיין האם יש לזה מקור בספרים או רק מה שנכנס בכלל קבלות זקינות כמו שכתב הרשב"א בתשובה".

''אמותינו היו רגילים לומר, כי אם שורקים בפה, פותחים פתח הגיהנום, קוראים לשדים''. מתוך מכתבו של הרב משה דוד בערגער[3] מניו יורק מתוך קובץ עץ חיים (באבוב) ח עמ' 360 (אוצר החכמה)
"אמותינו היו רגילים לומר, כי אם שורקים בפה, פותחים פתח הגיהנום, קוראים לשדים". מתוך מכתבו של הרב משה דוד בערגער[3] מניו יורק מתוך קובץ עץ חיים (באבוב) ח עמ' 360 (אוצר החכמה)

ברם, היו שהבינו מדברי הרשב"א שאין המדובר למנהגים וקבלות שונות, אלא רק ליסודות הדת כגון 'תחיית המתים' וכדומה,.וכך כתב 'אחד הרבנים'[4] בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) במאמר תגובה לרב בערגער בהאי לישנא (ההדגשות שלי):

"ומפני שראיתי רבים משתמשים במונח זה, שכביכול אמר הרשב"א שכל מה שמורגל בפי נשים זקנות תורת אמת הוא, והמכחישו ככופר יחשב ח"ו... ובאמת פליאה נשגבה ממני איך יעלה על הדעת שכל סיפור קבלה ומנהג נשים זקנות תורת אמת הוא, וכל דבר היוצא מפיהם הוא כמשה מפי הגבורה?".

ועוד כותב:

"ועל אף גודל החשיבות ורבת המשמעות שיש במנהג שקבלו מפי הזקנות, וכן מצינו בפוסקים שסמכו על מנהג הנשים (עי' שו"ת חוות יאיר סי' רל"ד ועוד), אבל מזה עד שיאמרו שכל מנהג טוב או סיפור נאה שהשמיע פעם סבתא יראת ה' כבר יחשב כיסודות הדת שאין להרהר אחריה, עוד כברת דרך ארוכה".

בהמשך מאמרו, נטען שהיו מנהגים שהנשים היהודיות קבלו מהגויים,  או סתם דברי הבל. כמו כן הוסיף וציטט את אחד הפוסקים שהתבטא שמנה"ג הוא אותיות גהנ"ם (!), וכך דבריו:

"ויתירה מזו האם לא תמצא מנהגים או חששות ועין הרע שקבלו הנשים מהגוים אשר סביבותיהם כידוע, דברים סותרים זו את זו, או סתם דברי הבל ורעות רוח שקבלו הנשים זו מזו, [וכמו שכתבו הפוסקים הרבה פעמים שמנהג אותיות גהנם ואכמ"ל]".

ממשיך הכותב עלום השם, ומצטט את רבינו האַבּוּדֶרְהֶם הקדמון שביטל את איסור "שתיית מים בחילופי תקופות", ותוך כדי דבריו כתב: "ודבר ניפוח שיחות הזקנות", וכך דבריו:  

"וכן ראה בדרכי משה יו"ד סי' קט"ז בשם האבודרהם שמבטל חששות הזקנות בענין התקופות וכתב 'ודבר ניפוח שיחות הזקנות'".  

מתוך ספר שו''ת 'שם אריה' להגאון רבי אריה לייבוש באלחובר זצ''ל בעל שו''ת 'שם אריה' ו'ערוגת הבושם', מגדולי המשיבים בדורו (אוצר החכמה)
מתוך ספר שו"ת 'שם אריה' להגאון רבי אריה לייבוש באלחובר זצ"ל בעל שו"ת 'שם אריה' ו'ערוגת הבושם', מגדולי המשיבים בדורו (אוצר החכמה)
דברי כותב עלום השם בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) יא בפרשנות הנכונה (לדבריו) על דברי הרשב''א על מנהג ''הזקנים והזקנות'' (אוצר החכמה)
דברי כותב עלום השם בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) יא בפרשנות הנכונה (לדבריו) על דברי הרשב"א על מנהג "הזקנים והזקנות" (אוצר החכמה)

המשיך וכתב הרב עלום השם, שכל כוונתו של הרשב"א, היא על "קבלה מפורסמת בכל עמנו ודתנו כתחיית המתים וכדומה, שמובאים בדברי חז"ל בקבלה ביד אבותינו 'הזקנים והזקנות' עד משה רבנו ע"ה".

והביא ראיה לדבריו שכוונת הרשב"א היא רק לעניינים של 'תחיית המתים' וכדומה, מספר החינוך שכתב בהקדמתו על ענין האמונה בתורת משה ומתן תורה: "וג"כ הסכימה דעת הכל לקבל מפי אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם, ואין ספק כי בהיות האבות המעידים רבים ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים, יתחזק הדבר בלב הבנים והשומעים".

בנחרצות גדולה טען כותב עלום השם כי: "זאת ברור כי מעולם לא חייב הרשב"א להאמין לכל סיפור ומנהג מפי נשים זקנות, אף שהוא טוב ויפה ונאה, ובוודאי שהמכחישו, אף שלא דבר טוב עשה אינו ככופר בתורת משה ח"ו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

את דבריו מסיים הכותב (כנראה שלא יחשדו בו כמשכיל יתר על המידה): "לא באתי עד הנה ליתן מום ודופי בקבלת סיפורים ומנהגים שמקובל מדורות הקודמים, שחשיבותן עד מאד כמו שקבלנו מרבותינו מוסרי דור ודור...[5] כמו כן בענייני אמונות ודעות צריכים להבחין מה נכנס בגדר עיקר יסודות הדת ומה לא, וכבר אמר החכם 'האמת אהוב מהכל'".

סוף דבריו של הכותב עלום השם בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) יא בפרשנות הנכונה (לדבריו) על דברי הרשב''א על מנהג ''הזקנים והזקנות'' (אוצר החכמה)
סוף דבריו של הכותב עלום השם בקובץ 'עץ חיים' (באבוב) יא בפרשנות הנכונה (לדבריו) על דברי הרשב"א על מנהג "הזקנים והזקנות" (אוצר החכמה)

כותב המאמר שטען שכל כוונת הרשב"א שאין לבטל את מנהג הנשים הזקנות, הוא רק בענייניים כגון תחיית המתים - נכתב בעילום שם, וככה"נ מחמת שיבולע לו, כפי שנביא בהמשך מאמרינו בעז"ה שהשיג עליו גאון אחד בתקיפות.

- ישר כח לידידי עוז מנדי שפירו ששלח לי מקורות למאמר מופלא זה.

• • •

[1] שו"ת הרשב"א ח"א, ט'.

[2] קובץ ח' עמוד 360

[3] מעניין שבאתר פטריה תחת הכותרת: "12 אמונות טפלות שרק מי שרוסי, יכול להבין", נכתב כך: "לשרוק זה דבר נהדר, כל עוד עושים אותו מחוץ לבית. על פי האמונה הטפלה הרוסית, שריקה בתוך הבית פוגעת בפרנסה".

[4] הכותב אינו הזדהה, ונכתב בסופו "בעילום שם".

[5] פה נכתב: ... "ודי לנו לציין דברי מרן רבן של בני ישראל החתם סופר שכתב (שו"ת או"ח סי' נ"א): "רגיל אני לומד כל המפקפק על נימוסים ומנהגנו צריך בדיקה אחריו וכו'"... ולא באתי רק להבהיר דברי הרשב"א בזה, וכן מצינו בדברי הפוסקים שטרחו ויגעו בכל דין לידע אם הוא דאורייתא או דרבנן או מנהג".

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]