אאא

"ויקרא משה אל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בליבו, כל אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה" (ויקהל, ל"ו, ב'). בוני המשכן נקראו "חכמי לב" ורצונם של העוסקים במלאכת המשכן להתקרב ולבנות את המשכן נקרא "נשיאות לב". למרות שהידע המקצועי הנדרש לבניית המשכן - על שלל מורכבותו בתחומי אמנות רבים - שייך בעיקר ליכולת הטכנית הנמצאת בידיים, ייחסה התורה את החכמה הנדרשת מבוני המשכן דווקא אל הלב, מקור הרגשות, מדוע?

בספרי הראשונים מבואר שאלו שזכו להיות 'חבר הבונים', הרגישו שהלב נושא אותם בתשוקה אדירה לבנות בית לה', למרות שמעולם הם לא למדו את המקצועות האמנותיים הדורשים ידע, הם מצאו בליבם 'נשיאות לב', נגשו אל משה רבנו ואמרו לו - הננו!  

ללמדנו, שכשהלב 'נושא אותנו' וקורא לנו לעשות משהו טוב, אל לנו לחשוב שזה 'גדול' עלינו. אם באמת נרצה, נמצא בלב את החכמה לבצע את זה.

'חלקי בקהילתי' – אתה איתנו?

כלפי מה הדברים אמורים? בקרב בוגרי הישיבות – בעיקר מתוך המגזר הליטאי-אשכנזי והספרדי, קיימת תופעה המתרחבת והולכת. בעלי משפחות צעירים שיצאו מבית המדרש אל עמל החיים - מרגישים מנותקים משייכות חברתית קהילתית, והם מתנהלים בתוך המגזר החרדי בעולם חברתי מנותק משלהם.

לרבים וטובים מ'חברת המנותקים החרדית' חסרה קהילת חברים תומכת, שהם ירגישו בה משמעותיים ושנעים להם להיות בחברתה. לרובם אין דמות רוחנית של רב אישי או מדריך תורני שהם יכולים להתייעץ איתו בשעת הצורך, ולקבל ממנו תמיכה ומשענת רוחנית. רבים מתמודדים עם קושי במציאת מוסדות מתאימים לילדים בגלל כל מיני סיבות. רבים וטובים בציבור יקר זה לא מוצאים זמן או אפשרות לקבוע עיתים לתורה, ורבים שרוצים לעשות זאת, לא מוצאים שיעור או חברותא שתתאים להם.

נתונים עובדתיים אלו גורמים לרבים וטובים מבני הקהילה החרדית הצעירה להרגיש 'לא שייכים'. הרגשת הניתוק הזו, הרגשה זו של 'אני לא שייך לאף מקום מוגדר - אני לא חסר לאף אחד', טומנת בחובה סכנה רוחנית לכל אופייה של משפחת החרדי העובד הצעיר.

ההתנהלות של המון משפחות חרדיות צעירות 'ליד' מה שנקרא המיינסטרים החרדי - התנהלות של הליכה בצידי 'הזרם המרכזי החרדי', גורמת למשפחות יקרות אלו לחיות בתוך עולם תרבותי משל עצמן, ולמצוא להן צורות ביטוי משל עצמן – נתונים שמעצימים ומעמיקים את הבידול החברתי משאר הקבוצות התורניות של הציבור החרדי.

מול תופעה זו של התנתקות קמה בתקופה האחרונה תנועה חברתית של חיבור - תנועת 'חלקי בקהילתי'. תנועה חברתית זו שמה לעצמה למטרה להחדיר את הערך הקריטי של הצורך בהשתייכות קהילתית-תורנית. תנועת חברים ארצית זו, אין לה שייכות פוליטית ולא שייכות מגזרית. 'חלקי בקהילתי' חורטת על דגלה את חובתו של כל אחד מבני הציבור החרדי להיות שייך לקהילה!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

להיות שייך לקהילת חברים תורנית, להיות שייך לקהילת חברים שלומדת תורה ביחד, להיות שייך לקהילה שמקבלת הדרכה תורנית חינוכית מתלמיד חכם בעל שיעור קומה שהם מצאו לעצמם, להיות שייך לקהילה שיש לכל אחד מהחברים בה מקום קבוע לתפילה בשבת, לו ולילדיו, הקהילה ש-ל-ו עורכת בכל שבת קידוש לחבריה לאחר התפילה, והיא מקיימת בכל שבת שיעורי תורה מגוונים שכל החברים משתתפים בהם, יחד עם אירועים חברתיים בניחוח תורני, שמטרתם להעצים את גיבוש החברים סביב הקהילה.

רבים וטובים מאתנו - מאותם אלה שאכפת להם, יכולים גם בעת הזו למצוא בליבם את האומץ לומר לקריאה האלוקית שבלבבם 'הננו', ולייצר לעצמם ולאחרים פתרונות תורניים מתאימים. כשלאנשים מתוכנו יהיה 'מקום' חברתי-תורני משל עצמם, מקום שהם ירגישו בו בטוחים ומשמעותיים, מקום שהם ירגישו בו שייכים, מקום חמים ורגוע שהם ירגישו בו שהם וילדיהם מקובלים, שיש להם מה לתרום לו, הם ירגישו חלק בלתי נפרד מהציבור הנפלא של עובדי ה'.

כל אחד מאתנו צריך להסתכל בכנות אל תוך עצמו, ואחר כך אל עבר השכנים שדומים לו בסגנון החיים - הגרים בשכנותו או ברחובות הסמוכים למקום מגוריו, ולשאול את עצמו האם אני והם מרגישים 'שייכים'? האם יש לי ולאחרים כמוני קהילה חברתית-תורנית להשתייך אליה?

אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, אזי אשרינו מה טוב 'חלקנו - בקהילתנו', אך אם לא, חובה עלינו למצוא או לייצר לעצמנו מקום תורני שכזה ולבוא ולומר איש לרעהו: הננו!