בתוך הדמעות ובכי על הסתלקותו של גדול הדור, ברצוני לציין שתי נקודות. גדלותו של מרן זצוק"ל שהיה ספר תורה חי, שלא פסק פומיה מגירסא וידע את כל התורה כולה בכל חלקיה הם מהמפורסמות ולא על כך באתי.
אולם ברצוני לציין שני סיפורים שבדידי הוה עובדה: אדם דתי, בכיר מאוד בהסתדרות העובדים, ביקש ממני להכניסו לברכה עם חתנו ונכדו התינוק בן שנה וחצי נכדו שהיה צריך לעבור טיפול רפואי בחו"ל. הגענו לרב ונכנסנו לחדר. כשהאבא והסבא ביקשו ברכה עבור התינוק, הרב צעק בקול "הוא גוי". בני הבית הרגישו מבוכה וניסו שוב לבקש ברכה עבורו, אך הרב צעק שוב פעם "הוא גוי".
ההורים של התינוק לא ידעו את נפשם. התעוררתי מיד לחשוב כי לפני הכניסה לרב, סיפר הסבא של התינוק כי הילד כבר קרוב לגיל שנתיים ולא נימול בגלל סכנה רפואית והטיפול הרפואי בחו"ל יסייע גם לזה. פניתי לרב ואמרתי שהילד לא מהול בגלל שיש לו בעיה רפואית קשה וכעת הם באו לבקש ברכה עבורו כי על ידי הטיפול הרפואי בחו"ל יוכלו למול אותו.
נחה דעתו של הרב ומיד ברכו בחום להצלחה ורפואה שלמה.
אירוע נוסף היה כאשר מפקד מחוז תל אביב דאז ניצב דוד ביתן רצה לקבל את ברכת הרב. ביקשו ממני במשטרה להכניס אותו יחד עם עוד קצינים בכירים. באותה העת היו דיונים בצמרת המשטרה, מי ימונה למפכ"ל ושמו של דוד ביתן עמד על הפרק. כשנכנסו לרב לקבל ברכה, ציין הרב אליהו קב את העובדה שביתן מתמודד על המפכ"לות והוא רוצה ברכה. שאלו הרב "האם אתה כהן? – והקצין השיב בשלילה.
הרב שתק. משהפצירו ברב לברך, אמר: "ברכה לכולם". באותה העת התמודדו על התפקיד, יחד עם דוד ביתן, עוד שני בכירים ושלושתם לא היו כהנים. דווקא ניצב מוטי כהן, מי שלא חשבו שימונה, מונה אחר כך.
מי שהכיר את הליכותיו בקודש של הרב יבין ויסביר זאת בכך שכל הנהגתו וכל מציאותו של הרב היה מתוך חשיבה של תורה. כשנסע בארץ הקודש, הוא לא חווה "טיול", אלא הרגיש את גבולות הארץ וההלכות שבהם.
כשיצא לסנדקאות בבריתות בכל רחבי הארץ, הוא הרגיש כמי ש'הולך לדבר מצווה'. נראה שזו הייתה כוונתו בשאלה אם הקצין הוא כהן, כי כהן קודם לישראל בדיני קדימה. למעשה כך, הווה ומוטי כהן מונה למפכ"ל, כי כשצדיק גוזר הקב"ה מקיים.
ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין מזכיר תמיד את דבריו של מרן החזו"א (קובץ אגרות חלק ג') כי "השפעתו של בעל תורה אמיתי ניכרת על כל הסביבה בשל קדושת התורה". דומני שאפשר להגיד כי מעבר לקדושת התורה ועמלותו, מעולם לא היה אדם שעל ידי השפעתו נעשה כל כך הרבה חסד ומצוות בכל העולם.
הוא לא היה צריך לפעול וללכת. ה'ברכה והצלחה' שהיה אומר, לצד מכתבים שהיה כותב במעונו הקדוש, גרמו והניעו מיליארדים רבים של צדקות ומעשים טובים. השפעתו הייתה בהעמדת הלכות זרעים ושביעית, בעצירת פגעי הטכנולוגיה ועוד. והיום שהעולם גלובלי, ההשפעה על חסד וצדקה היו מסוף העולם ועד סופו.
אני זוכר כמה וכמה פעמים כשרצו לעשות כינוסים וחיזוקים נגד פגעי הטכנולוגיה על ידי ועידת הרבנים לביצור חומות הדת שבראשות הרב רפאל מאיר, הרב היה נרתם תמיד לזה בצורה מופלאה.
נאמן ביתו המסור הרה"ג רבי שעיה אפשטיין תמיד העיד עד כמה הרב התגייס לזה. וכך על ידי השימוש בכתב ידו או בדבריו נעשתה התעוררות גדולה בארץ ובעולם בלי שהיה שם ובלי שהיה צריך להגיע לשם.
אני זוכר כשהייתי מגיע מידי שנה בשמחת תורה למעונו של הרב עם בני הקטן, ההשפעה והחיזוק שהיה מקבל ומזה היתה למשך זמן ממושך. במשך תקופה ארוכה כשהייתי מתפלל ב'נץ החמה' במניין בבית של הרב, זה השפיע והפך את יומי ליום אחר, כי השפעתו הייתה חרוטה על כל היום. והיום נוכל להשיב לו: כל פעולה הכי קטנה שלנו לעילוי נשמתו יכולה לגדול ולצמוח ולעשות פירות ופירי פירות. נקבל על עצמינו כל אחד כפי כוחו להכיר לו טובה על זה.
הדברים נאמרו בדרשת ליל שבת קודש בבית הכנסת הצעירים שיכון ג' בני ברק