רגע לפני הפינוי, שהיה אמור להתקיים מחר, הוציא היום (שלישי) בית המשפט העליון צו ארעי לבקשת עמותת ״מסורת התורה״ והגר״ש מרקוביץ׳, והפינוי נדחה עד ליום חמישי הבא.
המשמעות היא ש״המחבלים״ יוכלו להמשיך להשתמש במבני הישיבה במהלך חג שמחת תורה, בהתאם לתוקף הצו.
בצו הארעי שניתן בפוניבז׳, השופט עופר גרוסקופף מורה למשיבים, אנשי פלג השונאים, להגיש תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע עד יום חמישי הבא.
את הערעור לבית המשפט העליון הגיש פלג הגר"ש מרקוביץ' אתמול בבוקר. המהלך הדרמטי מגיע בהמשך לפסק דינה של השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר אישרה את פסק הבוררות של השופט בדימוס דוד חשין. השופטת דחתה בפירוט את הבקשה לביטול פסק הבוררות שהגישו עמותת 'מסורת התורה', הגאון רבי שמואל מרקוביץ' והרבנית ציפורה מרקוביץ'.
בפסק הדין, המשתרע על פני 19 עמודים, נקבע כי על תלמידי ואנשי הישיבה בראשות הגר"ש מרקוביץ' לפנות את מקרקעי ישיבת פוניבז' עד ליום רביעי הקרוב, ה-30 בספטמבר.
יצוין כי מועד הפינוי המקורי שקבע הבורר חשין היה בסוף חודש יולי, אך השופטת שבח דחתה אותו לאור סמיכות הזמנים והגעתם של הימים הנוראים, תוך שהיא מביעה תקווה כי הפינוי יבוצע בדרכי שלום ו"ללא החרפה נוספת".
מעבר להוראת הפינוי, פסק הבוררות שאושר מטיל הגבלות חמורות נוספות: נקבע כי נאסר על צד הגר"ש מרקוביץ' לעשות שימוש בסימני המסחר של הישיבה – ובכלל זה השם "ישיבת פוניבז'" והלוגו המוכר שלה. כמו כן, נאסר על הגר"ש מרקוביץ' להציג את עצמו בתואר "ראש ישיבת פוניבז'".
לאורך כל ההליך המשפטי טענו בפלג הגר"ש מרקוביץ' כי הבורר חשין חרג מסמכותו בהכרעתו, וכי פסק הבוררות פוגע בזכויות ההיסטוריות שהוענקו לרב מרקוביץ' במסגרת הליכי הבוררות המוקדמים שנערכו בעבר בישיבה. אולם, בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו ונתן תוקף מלא להחלטת הבורר.
כעת, כאמור, רגע לפני הפינוי, הכריעו השופטים כי יש לעכב את ביצוע הפינוי עד לדיון מקיף בבית המשפט העליון.
תגובת המבקשים:
"מה שהונח בפני בית המשפט העליון הוא לא עוד פרק בסכסוך פוניבז'. מדובר בשאלה יסודית של שלטון החוק: האם פסק דין חלוט הוא באמת חלוט, או שאפשר כעבור 25 שנה לשכתב אותו, להמציא לתוכו 'תנאי מכללא' שמעולם לא נכתב בו, ואז לקבוע רטרואקטיבית שזכויות שהוגדרו כנצחיות פשוט נעלמו.
התוצאה שהתקבלה אבסורדית: בשנת 2025 נאמר לקהילה שלמה שהיא למעשה 'פולשת' כבר משנת 2007 - אף שבמשך כל אותן שנים לא נאמר לה שזכויותיה פקעו, לא נקבע מתי הן פקעו, והבסיס לפקיעה כלל לא הופיע בפסק החלוט שמכוחו היא פעלה.
חמור מכך, פסק הדין שאישר את הבוררות נשען, לטענתנו, על טענת מניעות שלא הועלתה כלפי המבקשים באופן שאפשר להם להתמודד עמה. אי אפשר לשלול זכויות מהותיות על בסיס טענה שהצד שנפגע ממנה לא קיבל הזדמנות אמיתית להשיב לה.
עכשיו מבקשים לבצע את הבלתי הפיך עוד לפני שבית המשפט העליון אמר את דברו: לפנות 1,266 תלמידים ואברכים, מאות מהם קטינים ותלמידי פנימייה, ולפרק קמפוס ומרקם חיים שנבנו במשך עשרות שנים -כאשר אפילו בפסק הבוררות עצמו נקבע שהצד השני אינו זקוק למקרקעין לצורך תפקודו הנוכחי. קודם צריך לברר אם הפסק יכול לעמוד משפטית, ורק אחר כך לבצע תוצאה שאי אפשר יהיה להשיב לאחור. פסק חלוט אינו טיוטה שאפשר לשכתב אחרי רבע מאה."
7 תגובות