בשבוע שעבר ציינתי את פתיחת "עונת החתונות", והנה בחסדי השם תוך כדי כתיבת הטור אנו בביתנו עוסקים בשמחות לרגל אירוסי בתנו עדי עב"ג יוסי פיקסלר שיחי'. חשבתי לעצמי על ההקשר בין השמחה הזו בבחינת הנחת אבן הפינה לבית בישראל, לבין פרשת השבוע שפותחת את ספר במדבר.
ספר שמות שקראנו זה מכבר עוסק ביציאה ממצרים למדבר... ספר במדבר כשמו כן הוא - עוסק בתקופה ובמאורעות ההליכה לארץ ישראל במדבר בתקופת הביניים שבין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ ישראל. בהתבוננות מעמיקה ניכר ההבדל הגדול ביניהם. ברוב ספר שמות מתגלה עם ישראל במלוא הדרו כבר ביציאתם ממצרים אחרי בורא עולם. בלי לשאול שאלות - "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", שירת הים על ידי כל ישראל בקריעת ים סוף, התייצבותם כאיש אחד בלב אחד למרגלות הר סיני לקבל את התורה, המלחמה הנחושה והניצחון כנגד עמלק, ועוד ועוד.
לעומת זאת בחומש במדבר אנו מוצאים פעמים רבות את פרטי ההתמודדויות והאתגרים הקשיים בניסיונות במהלך הדרך. התורה מלמדת אותנו גם על מקומות שבו נכשלו בני דור המדבר כמו במחלוקת קורח ועדתו, בתלונות כנגד הבורא, וכן בחטא המרגלים אשר בעקבותיו רוב כלל ישראל לא זכו להיכנס אל הארץ הקדושה.
•
חשבתי לעצמי כי בעצם מתרחש כאן תהליך שהקב"ה מוביל את עם ישראל כמו הורים שמחתנים את ילדיהם. מקובל כי ההורים דואגים לזוג הצעיר בתחילת דרכו ומסייעים להם להתחיל את החיים בצורה טובה ומבוססת כל אחד כפי יכולתו. בנוסף החברים והידידים מעניקים להם מתנות מגוונות לקראת החתונה.
אך כאשר הזוג מתחיל את החיים השגרתיים, הוא כבר מתהלך בכוחות עצמו ומפלס את דרכו עצמאית במשעולי החיים. ממש כמו ילד שזה עתה מתחיל לרכב על אופניים, בקושי רב הוא שומר על יציבותו ולכן חייב את גלגלי העזר כדי שלא ייפול לצדדים. רק בשלב מאוחר יותר כשהוא לומד ומתרגל לרכב בכוחות עצמו, אט אט מורידים לו את גלגלי העזר, והוא לומד לשמור על שיווי המשקל ולכוון את דרכו בכוחות עצמו כראוי.
גם הקב"ה, מוביל את עם ישראל באהבתו אותם, ובתחילת הדרך הוא נותן להם את המתנות הנפלאות בדמות כל הניסים הגדולים והגילויים הנדירים שחוו ביציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אך בהמשך הדרך כאשר צריכים הם כבר להתקדם באמצעות מתנות אלו ולהגיע בכוחות עצמם אל עבר המטרה, לקראת הכניסה לארץ ישראל, כאן כבר נערמים הקשיים, ועליהם להתמודד בכוחות חזקים כנגד הניסיונות. בכך להגיע בזכות ולא רק בחסד – אל התכלית.
•
מעניין לעניין עונת החתונות והחתירה להצלחה במשימה - ביום שישי האחרון תוך כדי כתיבת הכתובה לזוג יקר ונחמד, שמתי לב כי אחד העדים רשם בסעיף מקום העבודה צה"ל. במשך הדקות שנותרו עד החופה התעניינתי קצת על פירוט עבודתו בצה"ל. התברר לי שהעד הינו מח"ט אזור מנשה, שזה אומר מפקד ג'נין. פקחתי זוג עיניים. משהו בין הקלילות והחביבות של העד עם הסנדלים, לא הסתדר לי עם האווירה בגזרת ג'נין בימים מתוחים שכאלו.
הספיק לי כמה דקות שיחה להתרשם מאיך נראה אדם שמכיר את המטרה, מודע לגודל השליחות, מבין את הדרך הלא קצרה שעם ישראל עבר ועובר על מנת לחיות בארץ ישראל. מעל הכל כמו שכתבנו, הוא מבין שאחרי שלב המתנות והניסים שקיבלנו כעם, יש עדיין צורך להמשיך במסע תוך כדי חיזוק האמונה בצדקת הדרך, מסירות נפש כמאמר הנביא "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". אגב, שמו בישראל אל"מ אריק מויאל. עוד יהודי מיוחד שיחד משלים את הפסיפס המושלם של עם ישראל.
נתאחד כולנו סביב המטרה, מתוך מבט של בנייה ועשייה ואמונה בצדקת הדרך, ונזכה לקבל את התורה באהבה.
