55 שנים חלפו ממלחמת ששת הימים, במהלכה הצליחו כוחות צה"ל לדחוק את הליגיון הירדני ולהשתלט על בירת ישראל כולה, כולל האמירה המפורסמת "הר הבית בידינו". מאז הלכה והתפתחה העיר שחוברה לה יחדיו, והפכה להיות עיר עצומת מימדים ותושבים.
לפי דו"ח מכון ירושלים למחקרי מדיניות, שהוגש לנשיא המדינה יצחק הרצוג, השר לענייני ירושלים ומורשת זאב אלקין וראש העיר משה ליאון, בירושלים חיים עשירית מאזרחי ישראל, ונכון לסוף השנה האזרחית שעברה, לפני כחצי שנה, חיו בה 965,100 תושבים, גידול של 1.5% מהשנה שחלפה, אז חיו בה 951,100 תושבים.
בדומה לערים מטרופוליניות אחרות בישראל ובעולם, מאזן ההגירה של ירושלים הוא שלילי, כאשר ההפרש בין מספר העוברים לגור בעיר לבין העוזבים אותה עמד בשנת 2020 על ירידה של 7,800 בני אדם. 38% מהעוזבים את ירושלים עברו ליישובים אחרים במטרופולין ירושלים, חיים בסביבתה ורואים בה את מרכז חייהם.
באשר לפילוח סוגי האוכלוסייה בבירת ישראל, הרי שהחברה החרדית היא הגדולה ביותר מבין החברות היהודיות בעיר, עם 257,000 חרדים, שהיוו 45% מהאוכלוסייה היהודית בירושלים ו-28% מכלל האוכלוסייה בעיר, לעומת המסורתיים והחילונים שהיוו 29% מהאוכלוסייה היהודית. לעומתם, החברה הגדולה ביותר בירושלים מבחינת כלל האוכלוסייה היא החברה הערבית עם 366,800 ערבים, מהם 353,800 מוסלמים ו-12,900 נוצרים, שהיוו 39% מכלל תושבי ירושלים.
עם זאת, יש נתון כואב במיוחד באשר לרמת החיים בבירת ישראל, כאשר לפי ממצאי הדו"ח בשנת 2020 חיו מתחת לקו העוני 38% מהמשפחות בירושלים, שהן 123,100 משפחות, 43% מהנפשות, 416,600 במספר מוחלט, ו-53% מהילדים, שהם 206,900 ילדים. אחוז הילדים החיים מתחת לקו העוני גבוה מאחוז המשפחות החיות מתחת לקו העוני, כלומר עוני הוא תופעה אשר רווחת במיוחד בקרב משפחות גדולות, בהן משפחות חרדיות רבות.