בבית העלמין בקיבוץ ניר יצחק התקיימה היום (שני) הלווייתו של ליאור רודאיף הי"ד, שנחטף לעזה וגופתו הושבה ארצה בימים האחרונים. ההלוויה יצאה מבסיס שורה והגיעה לבית העלמין בקיבוץ ניר יצחק.
רעייתו יפה ספדה לו בדמעות. "״זו הקלה שאתה זוכה לקבורה ראויה באדמת עליה הגנת ונלחמת", היא אמרה. לא לסוף הזה פיללתי, גם אחרי שקיבלנו את ההודעה שנהרגת בשבת הארורה, הראש הבין והלב סירב להאמין.
"אומרים שהזמן מרפא אבל הגעגוע רק מתעצם. אתה כאן בבית, כמה היית גאה לראות את הילדים שלנו מגלים עוצמות במאבק להשבתך. כמה הם דומים לך, כמה אתה חסר".
היא הוסיפה: "מי ייתן ונהיה האחרונים בהיסטוריה של המדינה. אתמול נסגר עוד פרק כואב וארוך עם השבתו של הדר גולדין הביתה. יש עדיין מאבק להשיב עוד 4 חטופים ורק אז נוכל לסגור את המעגל.
"עכשיו אני נפרדת ממך לנצח. החצי של השלם שלנו, הדבק של המשפחה שלנו, תודה על 41 שנים של יחד, בטוב וברע. המסע שלך בעולם הזה הסתיים מוקדם מידי, ואני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלקח הרבה זמן ושלא באמת נפרדנו בבוקר ההוא״.
נעם כץ רודאיף, בתו של ליאור רודאיף, ספדה גם היא בכאב ובמהלך דבריה הזכירה את הנכדה החדשה שנולדה בינתיים, שי.
״יותר משנתיים שאתה לא פה, אבל אתה כל כך נוכח", אמרה הבת. "לימדת אותנו לצחוק על הכל גם כשכואב, שזה מרפא את הנפש. ועדיין כל פעם שהמחשבות על אותו בוקר מתגנבות אני נחרדת ממה שראית, ממה שעברת. מצאת את אורן והבנת שאין לך איך להציל אותו ואז טל נפגע ואתה מנסה להציל אותו שוב ושוב כשעשרות מחבלים חמושים סוגרים עלייך. בועז רץ אלייך, הספקתי לראות אותו ואת אופק שהיו בדרך אלייך.
"אני ממש מקווה ששמעת אותם ושהבנת שלא היית לבד. אבל אתם הייתם לבד, לגמרי לבד. הכעס שזה קרה לכם, שהמדינה לא היתה שם שהצבא שהבטיח שתוך דקות הוא יהיה שם. 763 ימים שהפקירו אותך, זה היה מסע ארוך מידי, כואב מידי, מסע ללא סוף טוב אבל סוף סוף - יש לו סוף. היום אתה בבית כמו שמגיע לך, וקוברים אותך באדמה שיצאת להגן עליה בחירוף נפש. החיים באכזריותם ממשיכים".
בשלב הזה אמרה: "יש לך נכדה חדשה, שי. היא פלפלת ממש כמוך. היום אנחנו זוכים להיפרד ממך באדמה שלך, עם האנשים שלך, ואנחנו מבטיחים להמשיך להאבק עד האחרון - כולם חייבים לחזור, אין אופציה אחרת. תנוח אבא שלי, תנוח סוף סוף אחרי יותר מידי זמן״.
0 תגובות