השבוע מתארחת בתכנית המבדיל אצל האמן זלמן שטוב, פדות רוטנמר כדי לספר על המסע מעורר ההשראה של נמוכת קומה בעולם שלא יודע להכיל יוצאי דופן. על הילדות בהר נוף, על החלום להיות מורה לתיאטרון, ועל הקשיים וההצלחות שבדרך.
רוטנמר שעלתה בילדותה מצרפת לשכונת הר נוף שבירושלים, הופכת במהרה לאטרקציה של בית הספר. ילדות מכיתות גבוהות יותר מחזיקות אותה, כאילו הייתה התינוקת של בית הספר.
כל אותו הזמן, החלום הגדול של רוטנמר הוא להיות מורה לתיאטרון, "אולי כי שם - על הבמה, אני גבוהה יותר", היא אומרת בחיוך.
אחרי סיום לימודי התעודה מטעם משרד החינוך, רוטנמר מתחילה לשלוח קורות חיים, אך אף מנהל.ת בית ספר לא לוקח אותה עקב הגובה. אחרי פגישה עם סגנית בית ספר שחיפשה מורה, ובסופו של דבר שוב אמרה לה - כבר יש לנו, רוטנמר יוצאת וכואבת מאוד. "היא הרי חיפשה מורה. ואז נזכרתי במה שאמא שלי תמיד אומרת: אנחנו לא יכולים לקבוע לאחרים מה לחשוב, אין לנו שליטה עליהם, אבל אנחנו יכולים להחליט איך לקחת את הדברים שאחרים אמרו, להחליט אם לכאוב או לכעוס, לשנוא או לאהוב".
"המסע הזה הוא מסע קשה ומפרך, אך תמיד אנשים יגידו דברים, וצריך להבין שהדבר מעיד עליהם ולא עלינו. טאקט הוא מתנה, ולא כולם ניחנו בה".
רוטנמר מוצאת בסוף את המשרה הראשונה שלה בבית ספר אהבת ישראל בירושלים, כשלדבריה המנהלת - גברת שוויצר, לא ראתה בכלל את השוני שיש בה, אלא דווקא את מה היא יכולה לתת. מה יש בה במנהלת הזאת שאין באחרות? רוטנמר חושבת שזאת היכולת לראות משהו טוב או מוצלח ופשוט לתת לו את ההזדמנות, מה שקשה לרוב בני האדם, לעוף עם הרעיון קדימה, בלי להתייחס לדברים שאינם חשובים באמת.
שנת 2022 ניכרת במשטר הפוליטיקלי קורקט שלה. מילים רבות שבעבר נאמרו בלי שום בעיה, כיום הינן בעלת קונוטציה שלילית ופוגענית, ואדם שיאמר אותן עלול לספוג שלל גינויים ויותר מכך. לעומת זאת, רוטנמר מתעקשת על המילה - 'גמדה', ולדבריה, ברגע שהיא הראשונה שמדברת על זה, אוטומטית החשש מה יגידו וכו' נעלם.
רוטנמר היא 'מורה בגובה העיניים', כשהדיבור והשיתוף על הגמדות מוביל ילדים נוספים שלמדו אצלה להפסיק לפחד ממוגבלויות שהם סוחבים על גבם.
לרוטנמר יש מופע שרץ כבר למעלה מ-700 פעם, בו היא מספרת בהומור יוצא מן הכלל על הדרך הארוכה, ובעיקר על כך שלא משנה מה הנתונים שיש לבן אדם, בסופו של דבר הוא יכול להצליח.