"היא מבזבזת חצי מהחיים שלה באיזה בגדים ללבוש? מה לקנות? מה יותר כדאי לעשות? עם איזה חברות כדאי להפגש? זה מתיש אותי ומבזבז לי כוחות וזמן. למה היא לא יכולה פשוט לזרום?" (זוגיות)
"כל פעם שאני מרגישה תחושה של ניכור, שלא מתעניינים בי או מתייחסים אלי, אני משתבללת לתוך עולם דמיוני. זה גורם לי להרגיש מאוד מנותקת ונמאס לי מזה" אמרה מרים (זוגיות)
"אני מרגיש הרבה פעמים שרק אני רוצה לקדם ולבנות את הקשר, אני מאוד פעיל, יוזם, רץ עם דברים קדימה. סוגר לנו חופשות, קונה מתנות….נראה לי שזו בקשה של כל אישה מהגבר שלה. שיזום, שיפעל, שיהיה המשפיע, אז למה אני מרגיש שהיא כל הזמן שמה לי ברקסים?" (זוגיות)
"שאול כל הזמן בעסקים שלו ואני לא מעניינת אותו בכלל. הוא פשוט מנצל את טוב הלב שלי, את זה שאני מוכנה להקריב כל כך הרבה ואני כמו פראיירית פשוט נשארת. אני חושבת שהכי כדאי שאפסיק להיות פחדנית ואפרק את החבילה", אמרה דנית בכעס (זוגיות)
היום, אני בוכה מכאב והוא מצליח לסובב אלי את הגב ולהרדם. לא מעניין אותו כלום, הוא הפך להיות בדיוק ההפך מהאדם שבחרתי" | "בואי ננסה גישה קצת שונה שתעזור לך להגיע ליונתן ותגרמי לו להקשיב לך ולהיות באמת איתך" | "הלוואי, אני מוכנה כבר לעשות הכל. באמת שהתייאשתי" (זוגיות)
כשהיינו קטנים חשבנו שלקבל מתנה נחשקת או להתחבר לחבר מסוים זה עניין מורכב, אבל כשנכנסנו לעולם המפתיע של השידוכים- התחלנו להבין מהו אתגר ופתאום המושג "ילדים קטנים בעיות קטנות, ילדים גדולים בעיות גדולות"- התחיל לקבל משמעות וצורה. אם עד עתה חשבנו שהדרך לשידוך ברורה וסלולה, כעת התברר לנו שבין ה"פגישות" וה"בירורים" מתחבאים מכשולים שלא היו מביישים מרוץ מכשולים (זוגיות)
אהה דילמת השידוכים בעידן המודרני: הכל מתקדם לכדי פגישה ואז - בום! - צצה הבקשה הבלתי נמנעת, "אתם יכולים לשלוח לי תמונה?" זה נראה תמים מספיק, נכון? אבל השאלה הפשוטה הזו מעוררת ויכוחים סוערים, ואפילו הורידה כמה שידוכים עוד לפני פגישות. האם זוהי תופעה חיובית? ומה ההשקפה היהודית בעניין?- הכל במאמר (זוגיות, רווקות)
המצב החמיר, והלכנו - עם כל הקושי לקבל את המציאות - לפסיכיאטר. אני זוכרת את הקושי בכלל לחשוב להגיע לשם, אבל הדאגה גברה על הבושה. נכנסתי למרכז לבריאות הנפש, מסתכל אחורנית לבדוק אם מישהו שאני מכירה רואה אותנו נכנסים לשם (זוגיות)
יום אחד, בעיצומו של אחר צהריים עמוס במיוחד, יהודית העיפה מבט אל ארי שישב מותש מול המחשב ואמרה: "די, מספיק. חייבים לקחת קצת אוויר." ארי הביט בה במבט עייף ומרוקן... באותו רגע קטן ובלתי מתוכנן, המשחק 'דאבל רייס' נכנס לתמונה (זוגיות)
ניגשתי לחמי שוב והצעתי לו מתוך כבוד לשבת במקום הראוי לו, שולחן הכבוד. הוא קם בכעס גדול וצעק "תתבייש לך!" ויצא מהאולם. שקט השתרר באולם. צעקתו תפסה את תשומת הלב של כל הנוכחים (משפחה)
אין צורך לחפש בעיות כמובן, אין עניין להיות הדמות הזו שמחפשת מה להעיר. יש עניין לבנות את מערכת היחסים שלנו דווקא מתוך ההבנה בנינו, מתוך היכולת לספר את הכאב בכדי לו להגיע למפולת הבאה (זוגיות)
אני זוכר ערב אחד, אשתי הרגישה לא טוב והיא ביקשה ממני שאני אביא לה איזשהו מעדן מהמכולת. עניתי לה: 'עוד מעט', ואז זה קרה. אשתי התחילה לצרוח עליי כאלו צעקות תוך כדי מילים פוגעות, לאחר מכן התחלתי לעקוב אחריה, עד שהבנתי שאני חייב עזרה | מרדכי רוט בעוד סיפור של אי-הבנה בין בני זוג (מגזין כיכר)
היא סיפרה שבחודשיים האחרונים היא מחללת שבת בסתר, ולא שומרת כשרות כלל, ולא מעניין אותה מכלום. "אני לא רוצה להפריע לך בחיים, עדיף שנסיים כאן, בצורה יפה, אתה כל כך אדם טוב למה לך לסבול איתי, תפתח לך את הדף החדש שלך. תן לי ללכת" (משפחה)
בביקור הבא לא לקחנו סיכונים, הקדמנו והמתננו לתורנו. כשנכנסנו, הוא ביקש את ניירת תוצאות הבדיקות של אישתי, אבל אז אישתי גילתה שהבדיקות שהיא הכינה מהלילה שלא נשכח, נשארו על השולחן בבית. הד"ר הביט בנו בפנים זועפות ואמר: "תעשי לי טובה, תתחילי להתאפס על עצמך, שתרצי באמת להיות אמא תגיעי לכאן, עכשיו תצאו בבקשה" (הורים)
הרבה פעמים אנו מתייחסים לאישה שלצדנו כדבר מובן מאליו וחושבים שאם דאגנו לה לצרכים הפיזיים, אפשר להזניח גם את הנפשיים, את הטעות הזו עשה נשוא הסיפור שלנו, שהגיע למרדכי רוט והתחנן לפיתרון (מגזין כיכר)
אף אחת לא הכינה אותן להתמודדות הזו, שהחלה בבוקר שאחרי שמחת תורה ונמשכת גם בימים אלו | בעליהן, קמו, ארזו תיק - ויצאו אל שירות המילואים, בעקבות המלחמה, והן, נותרו מאחור - לבדן, כדי להתמודד עם עול הבית וחינוך הילדים | עכשיו, ארבע נשים חרדיות, משתפות אותנו בהתמודדות עם הבדידות, עם הדאגה לבעל שנמצא במילואים, הקשיים והעתיד של החברה החרדית, בעיניים שלהן | אשת חיל (מגזין, חרדים)
"אני כועס עליכם אבא ואמא שבגללכם יותר לא נהיה משפחה נורמלית. אני נזכר בשבתות הרגועות. ישבנו כל המשפחה והיה נעים ונחמד... אני כועס עליכם, כי אתם כמו ילדים קטנים, רבתם, ולא הצלחתם 'לעשות שולם' ולהגיד סליחה אחד לשני".