הנערה שברחה פרק י"א: טוני הופכת לטובה ומתחתנת

טוני, שגדלה במנזר קתולי ונשבעה שלא להתחתן לעולם כנהוג, מתגיירת ומגיעה לפרק חדש

רבקי קמינקר | כיכר השבת |

פרק א': הנערה שברחה מן המנזר

פרק ב': אתמול היה יום כיפור!

פרק ג': מזוזה בפתח החדר במנזר

פרק ד': "את גויה!!!"

פרק ה': את משחקת באש!

פרק ו': הבריחה מן המנזר

פרק ז': אש לוהטת של נרות שבת

פרק ח': האוכל שגרם לה להקיא...

פרק ט': פגישה עם הרבי, הכומר כועס

פרק י': טבילה מרגשת במקווה טהרה

פרק י"א: טוני הופכת לטובה ומתחתנת

תקציר הפרקים הקודמים:

לאחר שנים כה רבות שהיא חיה כ'טוני', נערה נוצרית ממשפחה 'מיוחסת'; אחרי תשע שנים של שהייה בכת נוצרית אדוקה במיוחד, הסתגרות במנזר והתמסרות מוחלטת ל'אותו האיש' ימ"ש ודתו הארורה; היא מגלה פתאום שהיא איננה עוד טוני, הנערה שנשלחה למנזר, אלא, טובה, בחורה יהודייה, בת לאם יהודייה שהמירה את דתה, ר"ל, שנים רבות קודם לכן.

התגלית הזאת הופכת את קערת חייה על פיה, ושופכת את תוכנה אל הלא-נודע. בזכות שלוחי הרבי מליובאוויטש, אליהם היא מגיעה בהשגחה פרטית, טובה מגלה את האמת, מגיעה אל האמת. אבל, זו עדיין לא המנוחה והנחלה.

הרב מאניס פרידמן, רבו של הקולג' החב"די במינסוטה בו למדה יהדות, מנתץ לה את כל מה שחשבה שהיא יודעת קודם על אלוקים, דת ומה שביניהם; בניסיון לבנות לה מחדש מערכת חיים על פי תורה, מערכת חיים כשרה ובריאה.

שם היא לא מחזיקה מעמד יותר מידי ומחליטה לעזוב את הלימודים שעוררו בה סערות נפש קשות מנשוא. היא חוזרת ללונדון ושם, בבית הדין הרבני, מקבלת אישור בכתב כי היא יהודייה, מלידה.

עכשיו, כשהיא כבר יהודייה באופן רשמי, ויש לה אפילו את המסמכים המעידים על כך – עלתה טובה לארץ להמשיך בלימודי היהדות במכון 'אלטע' בצפת, עיר הקודש. בתחילת שנת הלימודים נרשמה טובה למכון כתלמידה מן המניין ונכנסה ללימודים ברצון עז ומרץ בלתי נדלה.

היא הרגישה שעליה להשלים פערים של שנים רבות וארוכות, שנים בהן בילתה בשדות זרים, מקומות טומאה.

ומה עם שידוך?

רבים ניסו לדבר אתה על הקמת בית ומשפחה, אבל כל זה לא עניין אותה כלל. היא אפילו לא התפללה על עצמה או ייחלה לזיווג הגון ככל בחורה בת גילה. כאילו לא הייתה בסוף העשור השני לחייה. היא רצתה רק ללמוד, לדעת עוד, להחכים ולנסות לספוג את כל מה שמנעו ממנה כל אותם שנים בזרועות ה'סטרא אחרא'.

אבל, מחשבות רבות בלב איש ורק עצת ה' היא זו שמתקיימת בפועל. העניינים התגלגלו בדיוק כפי שבורא העולם רוצה.

כך זה נשמע כשהיא מספרת את סיפורה בגוף ראשון:

"נהניתי ללמוד. תמיד אהבתי ללמוד אבל, פה נהניתי בעיקר מהתוכן הלימודי. יכולתי לשבת שעות בניסיונות להבין, לא הייתי עוזבת את הספר או את המרצים עד שהייתי בטוחה שהבנתי כמו שצריך ואני יודעת הכל על בוריו.

"שתיתי את החומר כמו ספורטאי אחרי ריצה ארוכה במיוחד, כמו מי שמרגיש את האיכות של המים אחרי מסע מפרך, כמו מי שמרגיש שזה בדיוק מה שהוא זקוק לו וזה מה שהוא חיפש זמן כל כך ממושך ומייגע.

"המורות ב'מכון אלטע' דיברו איתנו לא מעט אודות בית יהודי ובנייתו. הם דיברו על חתונה כעל מטרה נעלית ביותר ואני אפילו לא הצלחתי להבין מדוע. בכלל, כל נושא הנישואין היה חדש, יחסית, עבורי, כי כל חיי גדלתי בידיעה שבתור נוצרית אדוקה לא אתחתן לעולם.

"וגם עכשיו – אחרי שכבר התחלתי להפנים את הרעיון שהייעוד שלי הוא דווקא כן להתחתן, להקים בית יהודי כשר, להוליד ילדים בעזרת ה' ולגדל אותם לתפארת העם – לא גיליתי שום נכונות או רצון פנימי כל שהוא להינשא. היה לי זמן, המון זמן. רציתי ללמוד עוד, להרגיש שהשלמתי את החסר."

מפגש מרגש עם הרב פרידמן

"שבת אחת, הגיע למכון מרצה חשוב; הוא הגיע במיוחד מארה"ב: הרב מאניס פרידמן, מנהל הקולג' במינסוטה, הקולג' בו למדתי לראשונה לימודי יהדות מסודרים. שמחתי לראות אותו שוב, וגם הוא שמח לפגוש אותי ממשיכה בלימודים במסגרת חסידית. דיברנו, כמו בימים ההם במינסוטה, אבל, הפעם בשינויים קלים.

"כבר לא צעקתי עליו ולא התווכחתי מתוך כעס פנימי שפיצץ את נשמתי. הייתי יותר בטוחה בעצמי, יותר שלמה ורגועה יותר. הרב פרידמן אמר לי שכדאי שאכתוב את סיפור חיי ואוציא לאור ספר. הוא טען שהזעזועים שאני עברתי בחיי יכולים ללמד כל כך הרבה, לגרום ליהודים מתבוללים לחזור לחיק יהדותם ולחזק את אלו שמנהלים חיי תורה ומצוות.

"בעקבות דבריו החלטתי באמת לכתוב ספר ומאוחר יותר אף הוצאתי אותו לאור בכמה הוצאות במשך השנים".

הרב פרידמן גם דיבר איתה על נישואין. הסביר לה את חשיבות העניין ושזהו הכיוון עליה לחתור אליו כעת. "את זקוקה לנס כדי להתחתן", אמר לה, "אבל, אל תדאגי. זה יקרה בדיוק בזמן שזה צריך לקרות. כל חתונה זה נס, כל שידוך הוא דבר פלאי. הישארי כאן, את במקום הנכון".

וטובה, למרות שחשבה לחזור לאנגליה, החליטה להישמע לדבריו, להישאר בצפת ולחפש שידוך. וההשגחה הפרטית, שהיא כולה רצף של ניסים, המציאה לטובה את השידוך הראוי לה.

מחפשים בחור טוב לטובה

"תשמעי דבר מעניין", מספרת טובה בהתלהבות נעורים. "זה נודע לי, בעצם, רק כמה שנים אחרי שכבר נישאתי לבעלי. בעלי הינו גר צדק ומיד אחרי גיורו כדת וכדין, הוא נכנס ללמוד בישיבת 'אור שמח'. הוא נהנה ללמוד שם, אבל הלימוד לא סיפק אותו. הוא שמע רבות על תורת החסידות, וזה משך אותו, נשמע לו מעניין ומעמיק יותר והוא החליט ללכת לבדוק את הפלג הזה ביהדות.

"הוא נסע לצפת, שם, כידוע, יש הרבה מאוד קהילות חסידיות, ובצפת עצמה הפנו אותו לחב"ד. הוא התארח בשבת בישיבת חב"ד צפת ולא ממש אהב את מה שהלך שם... בעלי הוא ייקה, מאוד מסודר וקפדן וה'בלאגן' שהיה בסעודות שבת בישיבה, הפריעו לו מאוד. במשך השבת החליט שהוא חוזר לישיבת 'אור שמח', שם הוא כן מצא את עצמו פחות או יותר.

"ואז הגיעה סעודה שלישית, במהלכה התוועד עם הבחורים הרב מאניס פרידמן. כן, זו הייתה בדיוק אותה שבת בה הרב פרידמן אמר לי לחפש שידוך בצפת; בדיעבד הסתבר שהשידוך שלי הגיע לצפת לראשונה באותו זמן. אותה סעודה שלישית שהייתה התוועדות חסידית סוערת, 'קנתה' את חנניה, בעלי, והוא החליט להישאר בצפת, ללמוד בישיבה.

"כמה שבועות לאחר מכן, הוריי הגיעו לישראל בנסיבות מצערות. אחותי הגדולה, זו שהתחתנה עם יהודי ישראלי ועלתה לגור בישראל, חלתה במחלה הידועה, ל"ע, והוריי הגיעו כדי להיות עמה בתקופה הקשה שלה ולתמוך בה.

"נפגשתי אתם אחרי תקופה ארוכה שלא היה בינינו קשר. הפגישה לא הייתה קלה, לא לי ולא להם, הן מבחינת הנסיבות שהובילו אותן ל'טיול' העצוב הזה והן מבחינת הרגשות הטעונים שהיו לנו אחד כלפי השני.

"אבא בכה והתחנן שאשוב הביתה. הוא שוב האשים את עצמו על כך ששלח אותי למנזר עם מסגרת נוקשה כל כך. לא היה לו ספק שרק בגלל שחיפשתי חיים קלים החלטתי לחיות כיהודייה.

"סיפרתי להם שאני רוצה להתחתן וגם זה היה בשבילם 'שוק'. נכון שאבא עצמו היה נשוי, כי הוא היה כומר פרוטסטנטי ולהם, על פי דתם, מותר להינשא, אבל אני הרי הייתי "שייכת" לקתולים, ועליהם נאסר להתחתן.

"אחרי שהוא 'עיכל' את הבשורה, אבא אמר שהוא מבין שאני רוצה להתחתן, אבל הוא מתחנן בפניי שלא אתחתן עם יהודי. הוא הבטיח שהוא בעצמו ימצא לי בחור נוצרי הגון על מנת שאהיה מאושרת. רק לא יהודי!...

"הייתי מוכרחה לבלוע את הכאב שחשתי שעה שהוא דיבר. הוא היה שבוי עד שורשי שערותיו בשטויות שמכרו לו ושהוא עצמו מכרם לקהל מאמיניו. הוא חי בצער איום ובפחד מתמיד בגלל מה שעלול לקרות לי בגיהנום, כעונש על חיי החוטאים.

"אמרתי לו בחיוך כי אל לו לפחד, ואני זו שאתמודד עם אלוקיי אחרי מאה ועשרים. אני אחראית למעשיי ולעונשים שאקבל, אם יוטלו עלי כאלו..."

· ואז, אחרי שאת מחליטה שאת רוצה להתחתן מה את עושה? למי את פונה?

"לא הייתי צריכה לפנות לאף אחד. הציפו אותי בהצעות שידוכים אבל, רובם היו הצעות מעליבות עד משפילות או גרים. לא רציתי להתחתן עם גר. רציתי שלבעלי תהיה משפחה יהודית, אבא יהודי שיוכל להיות גם האב היהודי שלי.

"אמא יהודייה הייתה לי, אבל אבא לא, ומאוד רציתי אחד כזה כדי להרגיש שייכת לגמרי. כך סירבתי לכל הבחורים הגרים שהוצעו לי. לא הסכמתי בשום אופן להתחתן עם אחד כזה".

· רבות מחשבות בלב איש ו...

"נכון. אנחנו יכולים להחליט משהו, להתעקש עליו, להילחם בשבילו, אבל רק מה שהקב"ה מחליט, יוצא לפועל בסופו של דבר. הציעו לי את חנניה. בחור גר שלומד בישיבת חב"ד בצפת. כרגיל, לא הסכמתי רק בשל גרותו, אבל משום מה 'הציקו' לי בעניין הזה ולו בשביל להיפגש עמו. הסכמתי, מה כבר יכול להיות..."

· מה כבר יכול להיות? חתונה למשל...

כבר מהפגישה הראשונה עם חנניה התרשמה טובה ממנו לטובה. עצם העובדה שהוא גר, התגמדה פתאום ונהייתה חשובה פחות. זו הייתה הפגישה הראשונה שלה עם גבר. היא אף פעם לא ישבה לדבר עם בחור בצורה אישית כזו...

"הוא היה כמו מחשב", מתארת טובה את מה שהרשים אותה במיוחד. "כל נושא שהעליתי, הוא שלף מיד את כל המידע הדרוש. כל עניין שבחרתי לדבר עליו, הוא הציף אותי מיד בתובנות שלו, בהסתכלות שלו ובכל מה שהוא ידע בנושא. והוא ידע ה-מ-ו-ן! הוא הרשים אותי בחכמתו, בידע הרב שלו ובעושר הלשוני בו הוא ניחן".

אחרי כמה פגישות מוצלחות לא פחות מזו הראשונה, חנניה וטובה החליטו להינשא זה לזו.

"החלטנו להתחתן בשעה טובה ומוצלחת ולא סיפרתי להורי דבר. לא רציתי שהם יבואו לחתונה ויעכירו את אווירת השמחה וההודיה להקב"ה על עוד בית יהודי שהוקם. הרגשתי שהנישואין היו עוד שלב בהתאקלמות ביהדותי. עכשיו כבר היה לי בית, הייתה לי אחיזה ממשית בעם ובארץ.

"בלבי אני מודה עד היום לאנשים שלחצו עלי והובילו אותי לצעד הזה. כשנפקדתי, ב"ה, יצרתי קשר עם הורי כדי לספר להם שהתחתנתי... אבא לא גילה לי את רגשותיו האמיתיים, אבל אחותי סיפרה לי לאחר מכן, שהוא כעס נורא על הגבר שלקח את בתו ללא בקשת רשות מאביה מולידה.

"זמן לא רב לאחר מכן הם באו שוב לארץ ישראל, לבקר את המשפחה. אותי הם לא ממש התכוונו לבקר, אבל אבא אמר לי שהם יבואו לצפת ליום אחד כדי 'לראות את האיש שאת התחתנת איתו' תוך שהוא מדגיש את המילה "את" בבוז מודגש".

הם אכן באו לבקר את טובה ובעלה בצפת. הפגישות הללו תמיד היו קרירות, מסוייגות ומאוד טעונות, עד כדי תחושת חוסר נוחות, למרות שמדובר בעצם בבת ובהוריה.

"חנניה, בעלה, לקח את כל העניין בקלילות, הוא אירח אותם בלבביות יוצאת דופן, ואפשר לומר שאפילו אבא שלה נשבה בקסמו האישי. הגברים ישבו לדבר בסלון ואילו טובה ואימה ישבו לשוחח במטבח, עוסקות תוך כדי בבישולים, טיגונים והכנות לארוחה חגיגית.

במהלך שיחתן, סאלי – אמא של טובה – הציצה בחשש לעבר הסלון, בודקת שאין איש מאזין לה.

"אני רוצה לספר לך משהו, טובה" אמרה לה כשהיא מנמיכה את קולה לכדי מינימום, מסמנת לטובה בעיניה שתדבר אף היא בלחש.

טובה פסקה לרגע מההתעסקות בסירים, כורה אוזניה להאזין היטב. המבט והטון גרמו לה למשש את הרצינות שנכנסה פתאום למטבח ועטפה את היושבים בו – – –

המשך יבוא...

בשבוע הבא: פרק אחרון

]]>

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית