בתודעתם של הבכורים צרובים זיכרונות מרים של מחויבות כבדה מידי לגילם, וציפיות גדולות יותר כלפיהם מצד ההורים. אמנם יש גם יתרונות. ובכל זאת.
ילדה אחת, היום כבר אישה, שאני מכירה באופן אישי, היא בכורה. ולא סתם, אלא מהסוג הכי 'בכורי' שקיים: בת בכורה לאמה ולאביה, נכדה בכורה לסבה ולסבתא. בקיצור, בכורה מהזן הטיפוסי ביותר, בלי טיפת תערובת. היא סיפרה לי: "כשהייתי ילדה בת אחת עשרה, חגגה אחת מבנות כיתתנו יום הולדת. היא גרה בשכונה מרוחקת וכל הילדות בשכונה שלנו דיברו בלי הפסקה על הנסיעה המרגשת באוטובוס ליום הולדת. כולן, חוץ ממני. למה? כי אמא שלי אמרה: 'אני מפחדת לשלוח אותך באוטובוס', ואף הוסיפה ש-'אני לא חושבת שבגיל אחת עשרה צריך לעשות יום הולדת'. בניסיון לנחם אותי, אמרה: 'הנה, עוד מעט כבר יש לכן מסיבות בת מצווה'. טוב, כמו שאת יכולה להבין, כל זה לא באמת ניחם אותי באותם רגעים. להפך".
וכך ישבה לה אותה בכורה לאם דאגנית, צופה מהחלון בחברותיה המאושרות (אף אחת מהן לא הייתה בכורה, מסתבר) ומתמלאת ברחמים על עצמה.
"שנתיים לאחר מכן", היא ממשיכה לספר "הסיפור חזר על עצמו, בסיטואציה מדויקת, כולל נסיעה באוטובוס לבד. רק מה? זו הייתה אחותי. ואמא שלי?! אמא שלי הרשתה לה ללכת ללא כל ויכוח. ולא. המצב הביטחוני לא השתפר באותן שנתיים". כמובן שהבכורה התקוממה באותם רגעים ואף הביעה זאת בקול, אבל אמא שלה שלפה שוב קלף מנצח: "או, באמת, את גדולה ובוגרת, מה את עושה עסק משטויות?" ובפיה לא נותר כל מענה. נותרו לה רק רגשות מבעבעים של כעס ותחושת קיפוח. תחושות שלא פג תוקפן עד עצם היום הזה.
תשומת לב: נדרשת או מיותרת?
מי שהיה פעם ילד בכור ואחר כך גדל והטיל את כל הבעיות והחסכים של גיל ההתבגרות, על הטעויות והאפליות שנעשו בו כשפן ניסיונות אומלל – מכיר את הסיטואציות האלו.
גם הורים צעירים, שחנכו את הורותם על גבו של הילד או הילדה הראשונים שלהם, ומצאו את עצמם אוהבים מאוד וטועים מאוד בבת אחת, עשויים להצדיק את הדברים ולו מפני העובדה הבלתי רשמית הקובעת כי כל הבכורים הם טיפוסים מנהיגים יותר, חלוציים ומקוריים יותר מאחיהם ו-כן, לרוב, גם הכי חכמים במשפחה, (הירגעו בני הסנדוויץ' המקנאים, לא כולם).
דווקא משום כך, יש מקום לדון בהם ובאפיונים שאנחנו מעניקים להם (או שהם מעניקים לעצמם), בכובד הראש הראוי. כל אב ובן יודו, שהבן או הבת הבכורה שונים. גם הפסיכולוגיה מקדישה לכך פרק מיוחד. כל גננת יודעת שלעובדת היותו של הילד בכור, קיימת משמעות.
א. רם מירושלים, יועצת חינוכית: "בכורים הם הילדים שקיבלו יותר מכולם וסבלו יותר מכולם בבת אחת. "אין ספק שאנחנו ההורים מרעיפים על בכורינו תשומת לב ואהבה ראשונה וייחודית מאוד. מבחינה זו הם יוצאים, לכאורה, נשכרים. אבל האמת היא, שתשומת לב רבה כל כך היא דבר שלילי. הילד הראשון, הבכור, הוא שפן הניסיון הראשון של ההורים. בעצם, עד עכשיו היו אנשים נטולי כל עול, ופתאום הם הורים עם אחריות עצומה וחוסר ניסיון.
"באופן טבעי, להורים יש ציפיות – הורות ישנות והם עטים על הילד הראשון כדי להגשים אותן. זה לאו דווקא טוב. לא אחת הילד מרגיש שמצפים ממנו לדברים שהם למעלה מיכולותיו. לעתים יכול לקרות גם ההפך. בגלל חוסר ניסיון הם יכולים שלא לשים לב לפיגור בהתפתחות, כמו, למשל, הליכה או זחילה מאוחרות, וכיוצא בזה.
"אבל בדרך כלל הבעיה היא תשומת לב רבה מדי, אנחנו עלולים לפגוע בעצמאיות של הילד, ליטול ממנו יכולת הכרעה ושיפוט, מתערבים יותר משצריך בהתפתחות שלו. "בכורות מתרגלים לקבל תשומת לב רבה כל כך, עד שהם מחפשים בכל זמן ובכל מקום כל הזמן את המנה שהתרגלו אליה. וכשהם גדלים קצת, הם נחשפים למציאות החיים שלא תמיד כה מאירה להם פנים. או-אז ההרגלים שלהם עומדים במבחן במה שנקרא בשפת הפסיכולוגיה משבר".
רם מבקשת להשיג סייג לדברים: "הניסיון חייב להתבצע על מישהו, כך שזה כמעט בלתי נמנע, אבל כפי שאמרתי, האהבה וההתרגשות האמיתית מהילד הראשון מכסה על כל ה'פשעים' והכישלונות ועודף תשומת הלב. כך שלטווח ארוך הילד לא ינזק מבחינה רגשית. כמובן שכדי להורים הטריים כדאי להיות יותר מודעים, ולשים לב לא לפגוע בעצמאיות של בכורם".
אגב, הסטטיסטיקה המדויקת קובעת ש65 אחוז מההורים, לוקחים איתם לאירועים ולכל מקום את הינוקא הבכור, ורק שלושים וחמישה האחוזים האחרים מניחים לו להיות ילד במלוא המובן של המילה ולהישאר עם שמרטף ולתת לו לישון כמו שצריך. כך שבעצם סדר היום של הבכור קרוב מאוד לזה של המבוגר. זה לא מומלץ".
רכושנות יתר: טבעית או שלילית?
יש גם נקודות חיוביות שאי אפשר להתעלם מהן בכל הקשור לבכורים ולטיפול בהם על ידי ההורים. רם: "ההורים הם בשיא כוחם. יש להם יותר כוח פיזי ונפשי להיות עם הילד. הרצון שלהם הוא להגשים בו את חלומם, וזה, בתוספת סביבה תקינה ובריאה יכול לגרום הרבה טוב לילד. הבכור יהיה תמיד חדש, כי הוא הראשון שמגיע לגבול מסוים. תמיד הוא הראשון שמטפס עם ההורים על שלב חדש בסולם. הוא גם יותר בוגר ואחראי - אם יש לו אחים אחריו. הוא טיפוס מנהיגותי. ההורים יותר נוטים להתייעץ איתו כשהוא גדל. כל אלו אמורים להעניק תחושה טובה מאוד".
במילים אחרות: ילד בכור שתשומת הלב הרבה והטבעית של ההורים כלפיו היא הגיונית ולא חוצה את הגבול אל הפינוק וההתערבות המזיקה – יכול לצאת ב"רווח" מהעניין. כחלק מהאפיונים של הבכורות, מונים גם את הנטייה הקנאית משהו לפרטיות, ולעיתים גם את הרכושנות. "זה לגיטימי", קובעת רם. "תכונות אלו נובעות מכך שבילדותם הם היו רגילים להיות לבד, ולא נולדו לתוך מצב שבו אחים והתחלקות עם האחים הם דבר שבשגרה. מעבר לכך, הכול יחסי. תכונה זו אינה סותרת את העובדה, שיכולים להיות אנשים בכורים נדיבים מאוד – לפי אופיים האישי".
תחושת תסכול: מוצדקת או מוגזמת?
בכורים רבים נשמעים די ממורמרים או מתוסכלים, למרות אותם נחמות קטנות שבייחודיות והראשוניות. מה, באמת, הם מרגישים? האם התסכול הוא אמיתי או מוגזם? האם רגישות יתר היא הגורמת להם לניתוחים המעמיקים והמלנכוליים של ימי ילדותם המקופחים כאלו שאחראים באופן ישיר לצרות שלהם או שאכן יש דברים בגו?
הפסיכולוגית א. רם: "ממדגם שנערך הסתבר, שרוב הבכורות היו מעדיפים שיהיה להם אח או אחות גדולים יותר. בעצם: לא להיות בכורות. הסיבה ברורה: אף אחד לא אוהב להיות דגם, אף אחד לא מחפש מרצונו הטוב להוות החשיפה הראשונה. הסמל והדוגמא הם תמיד דברים מאוד מחייבים ותמיד נעדיף את האפשרות שיש לנו מי שהוא להישען עליו. במקרה זה, כל האחים נסמכים על האח הבכור או הבכורה, וזה מאוד מחייב ומאוד מקומם, לעיתים למרות זאת, נראה, שכשהם מתבגרים מעט, הם יותר ויותר למדים ליהנות מהמעמד. מעמד היועצים, מעמד הסמכות הבאה בתור אחרי ההורים".
בעניין תחושות ה"אפליה", ממליצה רם לבכורים "לזכור שני דברים: ראשית, אבא ואמא עשו מה שעשו, גם אם טעו קצת, רק מתוך אהבה ורצון טוב. שנית, הם גם קיבלו הרבה בתמורה, וכדאי להם להתמקד בדברים החיוביים. "ברור שמאוד מרומם לדעת שלאחים הבאים הרשו דברים שלהם לא, ונכון גם שקשה לשנות את התחושה שנוצרה בלב, ודברים כמו כאב ילדות, מחלחלים עמוק ולא ממש נמחים בקלות – עם זאת, כדאי לזכור שעם השנים כל הורה נהיה פחות היסטרי וחרד לגבי ילדיו. דאגתו הטבעית לילדיו מקבלת את הפרופורציות הנכונות שלה.
"אם זה לא מספיק" מוסיפה רם, "הדורות משתנים כיום במהירות. בין הילד הבכור לאחרון יש, נניח, עשר שנים הבדל. בימנו זה דור. מה שהיה נכון בדור שעבר, לא נכון לדור הבא".
בכורים יקרים, אתם מבינים את זה, נכון? כי אתם בכורים ואנחנו מצפים מכם שתבינו...
]]>
