עמוק באדמה מה שקוראים בלע"ז: אין דרערט אריין... דאגות פרנסה. בבדידות כואבת, לא הולך לי בשידוכים. מתבוססים בבוץ של החיים, סכסוכי שכנים, דינמיקה משפחתית. מפלסים דרכנו בחשכה בלי לדעת באמת איך ולאן, ומרגישים את הריקבון פושט בנו.
עצוב? אז זהו, שלא באמת. כי לגרעין יש סוד! הוא יודע שדוקא מתוך העומק הזה הוא יציץ, ציץ ישריש שורש יעלה ענפים יצמיח פרחים וישא פירות. גדול יגדל להיות עץ רם ונישא. מהו מקור כוחו של הגרעין בימיו הקשים? האמונה והתקווה שיום יבוא ובין בדיו ירננו צפורי שיר.
רק תנו לו צ'אנס..
והוא הדבר באשר לנו בני האדם. כי כעץ השדה אנו. גם אנחנו באים מגרעין שנרקב ובלשון חז"ל מטיפה סרוחה.
רק תנו לנו צ'אנס. אז הנה: חודש שבט הוא חודש של אמונה ותקווה. ובראשי תיבות: חודש של בשורות טובות, חודש שמלמד אותנו שעם אמונה ותקווה את יכולה לפרוץ מבטן האדמה מעמק הבכא שלך ולנסוק לגבהים בכל המובנים.
לכן בט"ו בשבט לא אומרים תחנון כי אין נפילת אפיים. הוא אשר אמרתי עכשיו את לא על הפנים יותר כי יש לך את הסוד, נתתי לך ביד נשק "גרעיני." בט"ו בשבט לא נופלים על הפנים...
אמונה ותקווה
אם היית חקלאית היית מבינה שחודש שבט הוא הזמן הכי פחות מתאים לנטיעות. עברו רוב הגשמים האדמה בוצית ורוויה במים. הרי יהיה קשה מאד לשתיל הרך להשריש שורשים. דווקא כשקשה עשה מעשה. אל תהסס. טע! ויהיה חג לאילנות. הרי כך שרנו בגן הילדים השקדיה פורחת, ושמש פז זורחת. טו' בשבט הגיע וגם אם עדיין צר ולוחץ כרגע תאמיני בכל לבך קווי והתפללי. מן המיצר תקראי לי-ה והשם יענך במרחב. הוא ירחיב לך . ודעי שאם את באמת רוצה וחפצה במשהו והמחשבות שלך ממוקדות ברצון את תגיעי לזה. תקבלי. תהיי נחושה ועקבית והמשאלה שלך תתגשם . אל תאבדי תקווה ותאמיני בכל הלב. לכן אנחנו מבקשים:" רבונו של עולם מלא משאלות ליבי לטובה "כי משאלות מתגשמות" אז אנא השם עשה שתתגשמנה לטובתנו.
ואנו ממשיכים להתפלל: "והפק רצוני", מה פרוש הבקשה הזאת?
בשמונה השנים האחרונות אני מפיקה ארועים. ואני מעדיפה את המינוח הזה על פני מה שבישראל מכנים מעצבת ארועים למה להשתמש בלשון עצב? זה נכון שיש הרבה עצב ועצבים בלהרות ובללדת ארוע, אבל עדיף להפיק מלעצב. אז מה זה להפיק? לבנות קונספט לתכנן מא' ועד ת' את הארוע לארגן ולממש. להוציא אל הפועל. ועל כך אנחנו מתפללים ומבקשים מה' תפיק לנו את הרצון, שיהיה נכון תבנה לנו אותו, תארגן לנו ותממש אותו. שיהיה הרצון הראוי והנכון והמושלם.
כשאני מגיעה לארץ ורצה לכותל יש לי מליון בקשות ואז ליד האבנים הקדושות אני שואלת את עצמי: את כל כך רוצה את הבחור הזה לבת שלך. ואת רוצה אריכות ימים לחולה מסוים ואת רוצה פרנסה בשפע ואת רוצה שהבן שלך יתקבל לישיבה הזו הנבחרת. ואת רוצה ואת רוצה...ומי אומר בכלל שהבחור הזה יהיה בעל טוב לבת שלך ומי אומר שהעושר יביא לך אושר? ואז אני מגיעה מהר מאד למסקנה שאני בעצם לא יודעת מה לבקש כי מנין לי לדעת מה בכלל טוב בשבילי באמת?אז אני פשוט אומרת רבוינע של עוילם אתה יודע מה הכי טוב בשבילי אז זהו אני לא צריכה לתת לך רעיונות. "הפק רצוני ותן שאלתי"
קשה לך? צר לך? אל יאוש! דווקא מתוך הקושי תצמח הישועה. זאת העוצמה שאנו לומדים מהגרעין. כן גם את יכולה להפוך ולהיות מעצמה גרעינית. חזקה ומחזקת אחרים. חזקי ויאמץ לבך וקווי אל השם כי כך כתוב: "והיתה ראשיתך מצער ואחריתך תשגא מאד ". ואומר מדרש תנחומא על פסוק זה באיוב: "ללמדך שכל המצטער מתחילתו נוח לו בסופו" הסוף יהיה טוב. ואם עדיין לא טוב סימן שזה לא הסוף. ואני חותמת פה במילים הבאות: בדוק ומנוסה.
]]>
