באחת מהשיחות שניהלתי על תרבויות ועדות בזמן שהותי ביפן אני אמרתי בתמימות כי ביתי היא בת תערובת גם אשכנזיה וגם ספרדיה, מיד הילדה בת השלוש נעמדה על הכיסא והצהירה אני לא ספרדיה אני לא אשכנזיה, אני יהודייה! ועל כן שמחתי בליבי. זוכרת איך בילדותי התהלכתי בצל שמא השמש תשזף אותי. שלא יכהה עורי עוד. שמחתי בליבי על העוצמה והחזון שעמדו בנפשה של ילדה בת שלוש אך מנגד ידעתי שכל זה רק בגלות, אולי לא סתם המילה גלות ניקראת גלות שכן המטרה היא לגלות מדוע אנו בגלות, ולגלות לעצמנו ולה׳.
עוד ראש השנה עוד יום כיפור וכך עוברים להם 2000 שנות גלות, אני כבר כבר לא גרה ביפן עברתי לאמריקה הגזענות לובשת צבע אחר העיקר שיש לנו אפשרות לקטלג זה את זה. אבל למה? בפסוק ״וצרפתים את צרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב״, אין בהכרת הכוונה לאיזה אינקוויזיציה, אלא ללב שלנו ליכולת שלנו לאהוב כל אדם ולהבין את השליחות של כל בריאה, בין אם זה אשכנזי ספרדי, דתי או חילוני ימני או שמאלני חסיד גור או חב"ד, או שליח כזה או אחר, לו רק נזכור שהדרך היא המטרה הרי שכבר היה טוב לכולנו.
באחד מאמירותיו של הרבי, פרסם שבעתיד לבוא בזמן הגאולה שיבוא המשיח רבים יתגעגעו לימין הגלות שכן הנחת רוח והנאמנות דווקא בשעה זו יהיו יקרים שכן בימינו אין זה דבר מובן מאליו להיות אדם שומר מצוות, ובשעת החושך כבר כמה נרות באמת מאירים, אך לעתיד לבוא יהיה אור גדול ואז כבר כולם ידעו את האמת, אך הכאב האמיתי הכה בי לפני כמה חודשים. כאשר בעלי פגש זוג יהודים שהבעל המרוקאי והאשה ישראלית, מיד נתן לי בעלי את המספר שהזמין אותם לשבת, שכן הכנסת אורחים זו היא המצווה האהובה עלינו, הם הגיעו ואז הסתבר לי שבעבר למדה בחינוך חרדי והיום שולחת את ילדיה לחינוך של גויים ולבית כנסת רפורמי, בליבי חשתי את הנשמה העדינה הזו שכבר הסבירה לי את נחת זרועה של הגזענות, כאילו היתה יהודיה פחות טובה.
מאז הפכנו לחברות נפש ובכל פעם שהיא כל כך רוצה להתקרב משהו עוצר בה, למשהו הזה קוראים גזענות, התנשאות גאווה..כן, כן גם לנו בציבור החרדי יש גאווה לא סתם ה׳ יתברך שם לנו מראה מול העיניים יש גאוות הגוף, אך גם יש גאוות הנפש. והלב, הלב שלי כבר סחוט מצער ועייף מכאב אני יושבת בגלות וכן אני יודעת למה, על אותה גאווה ארורה שגרמה לפרחי כהונה להשחיז סכינים כדי לזכות בכהונה.
אני יושבת בנכר ותוהה האם אותו מנהל סמינר מבני ברק שזרק את החברה המקסימה שלי, מבין שיש לו צאצאית שמתחנכת אצל הגויים והרפורמים, מפני ששם.. מה לעשות, לא שומרים שבת אבל מקבלים את כולם. ואל תבינו לא נכון את זה אני כותבת לנו הגיע הזמן לחשבון נפש אחרי הכל או יותר נכון לפני הכל יש לנו אבאל'ה, שעכשיו גם נימצא בשדה הלו ניזעק אליו, שיושיענו שהפעם נזכה לאהוב את את אחינו בית ישראל. רגע לפני שהוא כבר עולה חזרה לרקיע השביעי.
שלא נצטרך להמציא פתרונות לבעיות שאנו יוצרים, פשוט נזהה את הבעיות מראש, ואם את מנהל סמינר או רבנית או שאת אפילו לא קוראת את הטור מפני שאת בוחרת להקשיב לציווי הרבנים, אולי גם תשכילו להקשיב לציווי האלוקים כגון: 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' הרי את בטח לא רוצה לדעת שאותה נערה שנסגרה בפניה דלת, תשב יום אחד בבית כנסת רפורמי שאנו במו ידינו בנינו זאת.
אז כמו שכולנו אוהבים את השבת, בואו נאהב גם אלו שפחות נראים לנו, מתי נתעורר אחינו בית ישראל מתי?
חנוקי עניבות, ראיתי אנשים, שחורים ולבנים ולעיתים שניהם יחד מתהלכים בגאון, חנוקי עניבות, חסרי ענווה הנושאים עיניהם לרבנים אך בליבם אין אלוקים....
]]>
