יעקב אינו מדבר עם עשו כישות נפרדת. יעקב מדבר עם העשו שבכל אחד מאתנו. יעקב אינו מעוניין להתחנף לעשו אלא הוא בא לומר ליהודי כיצד עליו לחיות בכדי שיחוש סיפוק. ולשם כך, על היהודי להבין כי בידו לקחת את ה"שור והחמור" שבתוכו ולהפוך את זה לדבר קדוש, לבכור. על היהודי גם להבין, כי הוא שונה מן הגמל במובן הזה שאצלו הטוב והרע אינם משמשים בערבוביה ובידו להפריד בין הטוב והרע שבו ולשלוט ברע. באופן זה יוכל הטוב להיפרד ולהישאר אך יעקב לבדו.
אם כן, יעקב אינו מעוניין להתחנף לעשו חלילה. אלא הוא מדבר אל כל יהודי ומגדיר לו את מהותו. וכשיהודי חי את עצמו באופן הנכון, אזי הוא מוצא חן בעיני עצמו. חן – לא במובן הפשטני כפי שהוא שגור בפינו היום, אלא במובן עליו מדובר אודות נח ומשה שמצאו חן בעיני ה'. שם מדובר בתחום השייך יותר לנפש ולנשמה מאשר החן החיצוני עליו מדברים כיום. יעקב אם כן, מלמד אותנו, כי כשהאדם חי את עצמו בצורה נכונה, אז באופן טבעי החן שבו עולה והעשו שבו מושבת.
החשש של יעקב - הגבול בין צדיק לרשע
למרות שאורחות החיים היהודים מוגדרים במסכת סבוכה של מצוות אשר חודרת אל כל פינה בחיי האדם, אין מדד מדויק, אשר על פיו ניתן יהיה להעריך את איכות המעשה. עד כדי כך, ש"גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה".
חז"ל דנו בדבר החשש של יעקב אבינו מפני העבירות שבידו, למרות שה' הבטיח לו כי ישמור עליו, ולמרות שנותר שלם ברוחו ובנפשו גם כשגר אצל לבן הרשע. הדבר נובע מכך שהגבול בין מעשה מצוה למעשה עבירה הוא עדין ביותר. את המצה מכינים מחמשת מיני דגן. רק מחומר העשוי להחמיץ ולחייב את אוכלו כרת ניתן להכין מצה. אין מצבי ביניים. אדם חייב לאכול מצה אבל מחומר מסוכן. חיי היהודי מחייבים הליכה על חבל דק בלא דרכי מילוט. האפשרויות הן: או קיום מצווה או כשלון בעבירה. מכאן כי החשש חייב ללוות את היהודי לכל אורך הדרך.
הרב ישי ליפשיץ, אבחון תעסוקתי, טיפול זוגי וחינוך.
]]>
