אכן, הרעיונות הפמיניסטיים לא מפסיקים להדהד בעולם, הם צוברים תאוצה, תאוצה ולגיטימציה. מה לעשות, אך הגה העולם עדיין ביד הגברים. יש לגברים כמה יתרונות כוח שלא מניחים מקום לתיאוריות הפמיניסטיות להוכיח את יכולתן ויעילותן. מה שאומר, שמרכז העצבים העולמי, מרכז השליטה הינו ביד גברים וחוץ ממעט נשים שקודמו לנהל מחלקות, עדיין, על פי רוב, הנשים בעמדת הפקידות, העוזרות, המנקות. מקסימום: 'ראש לשכה'. זה שיש כמה שרות, העומדות לצנינים בעיני כוח השוביניזם הדורס, זה לא יותר מאשר התייפייפות ומצג שווא הנקרא: 'אנשי השוויון זכויות'.
לעולם לא?
אז האם לעולם לא? לעולם הגברים, הפוטינים, הארדואנים, האובאמות וכל שחקני הכבוד המוכנים לשפוך דם כמים בגלל כבודם או כבוד מדינתם ש'נפגע' ימשיכו לשלוט ולהחריב? השאלה, בעצם, מורכבת מעט יותר: מה נקרא בעצם 'שליטה'? מה באמת מניע את גלגלי העולם, גלגלי המלחמות? לעומת זאת, מה מניע את גלגלי שביתות הנשק, השלום והשגשוג הכלל עולמי הצומח בעידן שלום וסחר בינ"ל חופשי משותף?
בואו ונבדוק את התיאוריה היהודית:
היהדות אומרת שמנוע העולם, השפע שלו, השלום בין אזרחי כדור הארץ, זה הכל נגזרת של כמה לימוד תורה יש בעולם. לא דיפלומטיה, לא שגרירים והקוקטיילים המפנקים הנהוגים ביניהם, לא סעודות השחיתות שלהם ע"ח משלם המיסים, אלא 'תורה'. טוב, חזרנו לאותה משבצת - לאותו ריבוע גברי בלתי פתיר! התורה, היא הרי נחלתם של הגברים בעיקר! הנשים, על מאזן התורה, בטח שאינן יכולת לשלוט. כולנו יהודיות, אנו רוצות להיות ראליות ולכן הרעיון התורני פה לקידום האישה, איננו מציאותי!
איננו מציאותי?
בימי קדם זה קרה, עת עם ישראל יצאו ממצרים 'חטא העגל' קראו לאירוע המכונן ההוא. הגברים ביקשו מהנשים להביא את תכשיטיהן עבור מדורת העבודה זרה. הנשים השיבו: 'ח"ו שנכפור בהקב"ה שעשה לנו כל הניסים והגבורות האלו ונעשה עבודה זרה?!' ואכן המדורה הורכבה רק מתכשיטי הגברים. (צפונים; גם פעם הגברים אהבו עגיל באף ובגבה..)
הנשים קיבלו שכר על זה: בדור אחרון, אומר האר"י הקדוש הן תשלוטנה על בעליהן – תמורת הימנעותן מעשיית העגל.
מסביר רבי יעקב הלל ב'עמודי הוראה': חלילה לומר שכאילו תמורת צדקתן אז בעניין העגל תינתן להן עתה בשכרן שליטה לרעה ח"ו על בעליהן. שליטתן, מסביר הצדיק, תהיה על צביון הבית, על רמת לימוד התורה, אותה הבעל ילמד, מפתח הרוחניות של הבית יהיה בידה. היא תוכל לדרבן ללמוד שיעור יומי, 'הדף היומי'. אולי בכלל ללמוד בכולל, אולי כולל ערב.
בסך הכל, אישה, יכולה להעסיק את בעלה בסידורים, בעזרה בבית, 'שוויון זכויות בבית' או סתם להצמיד אותו אלי, כדי שיהיה 'קבוצת תמיכה' של שלל חוויותיי.. בחלק גדול מהמקרים, זמנו של הגבר, בידי אישתו.
משרה פנויה: מתדלקת. מעוניינת?
אז אם אנו מסכימות עם האקסיומה היהודית הבסיסית שהתורה היא הדלק של מנוע הפעלת העולם – הפרנסה, הבריאות, השלום וכל מציאות הקיימת על פני כדור הארץ, אזי הבנו שאנו המנהיגות האמתיות, אנו המתדלקות! הרי אנו קובעות כמה תורה תילמד. את יכולה לומר לבעלך: 'זה הצביון של הבית, שהילדים גם ישמעו במשך שעה ביום: אבא עכשיו לומד..' 'זה הצביון של שלחן שבת: שכל ילד יגיד דבר תורה' (לילדים המתקשים להכין: היעזרו לפני הסעודה באבא!) 'זה הצביון של בין הזמנים: יושבים קודם כל ללמוד שעה בבוקר סביב שולחן מפנק ומתוק שאימא הכינה ואח"כ יוצאים לבלות!'
הבעל לא אוהב את המילה 'צביון'? תגידי לו שזה היום 'השוס הטרנדיאלי', חוזרים לאופנה של פעם: 'תורה'.
חלשה או חולשת?
אז אם דברנו על שליטה כלל עולמית, הא לנו התשובה. חשה עדיין חלשה, תעשי תכנית משפחתית 'להוסיף תורה' בבית ותתחילי לחלוש..
]]>
