יסכה מתארת בראיון לישראל היום את עצמה כתולעת ספרים מושבעת, שקראה ללא הפסקה מהיום בו התחילה לקרוא ולכתוב. עם הקריאה גם החלה הכתיבה, בהשראתם של ספרים נפלאים הלקוחים מעולם הספרות החרדית. אך אימה, אילה, שגדלה בעולם אחר והכירה ספרות אחרת הרגישה שזה לא מספיק. היא סברה שבשביל ללמוד ולהתפתח עליה להרחיב את עולם הידע וסודות המקצוע של ביתה ולתת לה לקרוא ספרים שהיו שמורים עימה בספריה נעולה וסודית, מזכרת מהעולם שהשאירה מאחור. היא בחרה בספרות עדינה, לא כזו המביאה איתה מושגים קלוקלים ובעייתיים, והכירה לביתה את עולמו הקסום של ש"י עגנון. יסכה הציצה ונפגעה. היא אהבה את הסגנון, את ההגשה, את השפה, את הכתיבה ונשבתה בקסמיו של הסופר המיתולוגי.
איילה מצידה, ראתה במפגש של ביתה עם ספריו של עגנון, נקודת ציון חשובה, לא רק בדרכה כיוצרת, אלא גם בתהליך של הכרה ופתיחות לעולם. לפני שנתיים במסגרת החיפוש אחר מוסד לימודי שיתאים לביתה, וישלב את עולם התוכן והאינטלקטואליה שהיא כ"כ צמאה אליו יחד עם שמירה על צביון רוחני מתאים, הגיעה איילה לאולפנת חורב, שם נתקלה במודעה המכריזה על תחרות סיפורים של בית ש"י עגנון. כשהציעה ליסכה להשתתף בתחרות היא נענתה בהתלהבות מיידית.
במשך 3 שבועות עמלה יסכה על סיפור מקורי המתאר נערה חרדית שבעקבות היחשפותה לספרי ש"י עגנון החלה לדבר בשפתו העשירה, כשהיא משלבת את ביטוייו היחודיים, ואת מטבעות הלשון שלו. בני משפחתה שלא הבינו מה עובר על ביתם ועקבו בחרדה אחר ה'דיבוק' שאחז בה, החלו לחשוש לשפיותה ולשקול אפשרות של אשפוז. בצר להם הם פנו להתיייצות עם הרב, שהכיר מייד את שפת ביתם, והרגיע את משפחתה שכל שעליהם לעשות, הוא לדבר עימה ב'שפתה העגנונית'.
המטרה בסיפור של יסכה היתה להראות שהחברה החרדית צריכה ויכולה לקבל את התרבות הזאת. שגם לספרים כאלה יש מקום במחנינו. את ההשראה לכך היא קיבלה מהתהליך שעברה אימה, לאחר שחזרה בתשובה, כשהבינה לאט לאט שיש דברים שהיא יכולה לקחת איתה מעברה לאורח החיים החדש שלה.
יסכה היתה החרדית הראשונה שהשתתפה בתחרות, מה שהוסיף להתרגשות כששמעה על זכייתה במקום הראשון. כשהוזמנה לבמה לקרוא את סיפורה, היא עשתה זאת בנימוס אופייני, בשפה עשירה ותקנית ובחן רב. במקום לחיצות הידיים המקובלות היא כבדה את השופטים במחווה נעימה, וקדשה שם שמים כשהוכיחה שמירה על מקומה וערכיה. גם כשהוזמנה לדבר באירוע בבית הנשיא, לרגל 50 שנה לזכייתו של עגנון בפרס נובל, בלטה בקהל החילוני בגינוניה המיוחדים, הקפידה לפתוח בכבוד ושמרה על הנימוס החרדי והשפה הגבוהה.
יסכה רואה בספרות של עגנון - אמצעי מגשר בין העולמות, ובכתיבה שלה - שליחות ומטרה של פתיחת השיח הספרותי לכל התרבויות. בביקוריה הדחופים בבית ש"י עגנון, מוזיאון ספרותי השוכן בבית בו התגורר הסופר בתלפיות, היא נתקלת בבני נוער רבים מכל המגזרים. לטענתה זהו מקום המפגש בין העולמות, שחרדים יפתחו ויכירו ספרות איכותית, טובה, ואמיתית, ושבני נוער חילונים יחפשו ספרות מעניינת במקום תכנים מזיקים באינטרנט.
]]>
