הטרגדיה בבית שמש ממשיכה להדהד. שבעה יתומים צעירים נותרו ללא אמם, והכאב חודר אל כל פינה בבית.
מרת שרה שרלין ע"ה, אשת חיל צעירה בת ארבעים, נפטרה לבית עולמה לאחר שנאבקה במשך שנתיים במחלה קשה. היא הותירה אחריה את בעלה, הגאון רבי אברהם משה שרלין שליט"א - בנו של הגאון הגדול רבי צבי שרלין, רבה של שכונת רמת אשכול בירושלים - ושבעה יתומים צעירים – מהבכור בן השמונה־עשרה ועד לקטנה בת השלוש וחצי. המחלה שהתפשטה בגופה פגעה קשות בריאותיה, ובסופו של דבר הכריעה את כוחותיה למרות מלחמתה האיתנה.
מי שמגיע אל הדירה הקטנה ברמה א' מתקשה לעמוד מול המראות הקשים – ילד אחד מחפש את החיבוק, אחר שותק ומביט ברצפה, והקטנה בת שלוש וחצי מתרפקת על אביה, קוראת שוב ושוב "אבא, אבא", ודמעותיה זולגות ללא מעצור.
האב האלמן, גאון בתורה, שבור ומרוסק. הוא מנסה לעמוד מול השבר, מחבק את בתו הקטנה, מוחה את דמעותיה, אך עיניו שלו מלאות דמעות שאינן פוסקות. לצד הקטנה בוכים גם הגדולים, נערים ונערות שהיו עדים למחלתה של אמם במשך שנתיים, ועתה הם מוצאים עצמם מול מציאות שאין לה תשובה.
ידידים מספרים על הרגעים הקשים: "הקטנה לא חדלה מלבכות. היא לא מבינה מה קרה, רק מרגישה את החסר. האבא יושב איתה, מנגב את דמעותיה, אבל מיד היא שוב פורצת בבכי, כאילו הלב שלה זועק את מה שהפה עוד לא מצליח לומר".
לעזרה דחופה ל-7 יתומים קטנים הקליקו כאן>>>
הילדים הגדולים מנסים להפגין בגרות מול שברון הלב, אבל גם הם אינם מצליחים להסתיר את הכאב. "בכל ערב היא הייתה מסדרת אותנו, שואלת כל אחד איך עבר היום שלו", מספר אחד מהם, "והיום אנחנו חוזרים הביתה ואין מי שיקשיב, אין מי שיחבק – אין אמא!!!". המילים הללו מציירות את החור העצום שנותר אחרי לכתה – חלל שאין לו תחליף.
אחת השכנות סיפרה בבכי: "היא תמיד עם חיוך, תמיד עם מילה טובה, גם כשהייתה תשושה מהטיפולים. כשראיתי אותה מנגבת דמעות לבת הקטנה תוך כדי שהיא בעצמה מתייסרת – הבנתי מול איזו גבורה אנחנו עומדים. עכשיו הילדה נשארה בלעדיה, והלב שלנו נקרע יחד איתה".
כך נראית המציאות בבית הזה – אב בודד שמנסה למלא את החלל, ושבעה יתומים שמחפשים אמא שאיננה. כל יום הוא מאבק חדש, כל לילה הוא עוד מבחן של כוח וסבלנות. ומעל הכל, עננה של חובות כבדים שנצברו בתקופת המחלה, מעיבה על הבית ומוסיפה עוד שכבת קושי על מציאות בלתי אפשרית.
"אין מי שיכול להישאר אדיש מול המחזות הנוראים הללו", אומרים קרובי המשפחה. "הבכי של הקטנה, הדמעות של האבא, השקט של הגדולים – כולם זועקים לעזרה. זה הזמן שלנו, של הציבור, להיכנס לנעליים של האמא, להיות כתף לילדים ולהעניק להם את הביטחון שיאפשר להם להמשיך לגדול כמו שחלמה אמם".
0 תגובות