הסוכות פורקו, ספרי התורה הוחזרו להיכל, ובאולמות השמחה ברחבי הארץ שבים לערוך שולחנות. עם צאת החגים נפתחת כמדי שנה עונת החתונות, ובימים הקרובים יעמדו 58 חתנים וכלות יתומים תחת החופה. לצד השמחה הגדולה, אצל כל אחד מהם יורגש החיסרון שאין לו תחליף, ועמו גם השאלה המעשית: איך מממנים חתונה ובית חדש כשההורה שהיה אמור לשאת בנטל איננו.
דווקא העיתוי הזה הוא הקשה מכולם. בימי אלול ועשרת ימי תשובה נפתחו הלבבות, ומשפחות רבות נענו לקריאה אחר קריאה. אחר כך הגיע חודש של חגים, עם קניות, אירוח ונסיעות, וההוצאות תפחו. כעת, כשרבים מרגישים שכבר נתנו את חלקם, משפחות היתומים נותרות מול הוצאות החתונה בדיוק ברגע שבו כלתה הפרוטה מן הכיס. השאלה שעומדת על הפרק פשוטה: נכון שזה קשה לתרום מיד אחרי החגים, אבל אם לא אנחנו, מי יעמוד לצידם?
את הצעד הראשון עשו גדולי התורה עוד לפני ראש השנה. לקראת יום הדין התכנס בית דין של יתומים בראשות הגרב"ד פוברסקי, ועמו כדיינים גדולי תלמידיו, הגר"מ בן שמעון והאדמו"ר ממודז'יץ. לאחר דיון פסקו בגזירת בית דין, בחתימת יד קדשם:
"אנחנו פוסקים שתהיה שנה טובה ומתוקה לכל התורמים סך 580 ש"ח עבור 58 היתומים הנישאים בחודש תשרי תשפ"ז וכשם שגזרנו מלמטה כך יגזרו מלמעלה בימים הנוראים הבעל"ט".
הפסק נכתב לפני ראש השנה, אך לשונו אינה תוחמת אותו בזמן. הדיינים גזרו על "כל התורמים" עבור היתומים הנישאים בתשרי, וחודש תשרי עוד לא תם. מה שנגזר בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים כבר נכתב, אבל חז"ל לימדו שיש דברים הקורעים גזר דינו של אדם, והראשון שבהם הוא צדקה. שלמה המלך אמר זאת במפורש: "וצדקה תציל ממות". הפסק שנחתם מראש משאיר את הפתח פתוח גם עכשיו, ומי שמצטרף כעת לנישואי היתומים נכנס למפרע לרשימת אלו שעליהם נפסקה שנה טובה ומתוקה, של פרנסה, בריאות וישועות.
הסכום שנקבע, 580 ש"ח, הוא עשרה שקלים עבור כל אחד מ-58 היתומים. החתונות כבר בפתח, ותשרי מתקרב לסיומו. זה הזמן להצטרף לפסק, ולצעוד אל השנה החדשה כשהחתימה הטובה כבר בידיים.