הגרב"מ אזרחי משחזר בערגה: "אח, שמחת תיירה בלב ים"

אברהם דוב גרינבוים אצל הגרב"מ אזרחי (באדיובות המצלם)

ראש הישיבה מסיים את הוועד לבני ה'קיבוץ' ופונה לתפילת ערבית. לא ברעש ה'. ספירת העומר נאמרת בקול דממה דקה. במחשבה עמוקה ובלב מלא כוונה.

ואז, הוא יוצא, נתמך על גבאו ואיש נאמנו ר' יעקב יהושע גרוסברד ופונה אל ביתו, שם יתקיימו בהמשך אירוסים לבן הישיבה שהוא גם נכדו שלו.

"עולם התורה בשורשו מוטמע אצל כל יהודי", אומר ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי במאור פנים. "גם אצל הרחוקים ביותר". לראש הישיבה יש דוגמא מוחשית מימים מעט רחוקים.

מעשה שהיה כך היה: באנו למחנה קיץ עם משלחת של תלמידי חכמים וראשי ישיבות. התכנית הייתה לשוט באנייה. זו הייתה השאיפה של הצעירים ועזרנו להם להגשימה". עיניו של רב־ברוך־מרדכי בורקות: "הצעירים האלו לא ידעו מה זה 'שמע ישראל'. לא ידעו מה זה יהודי. כאן הם שמעו לראשונה את יהדותם. כאן הכירו לראשונה את ע־צ־מ־ם.

"הודעתי לאנשים שבאו עמי, כי הם עומדים לראות תופעה מופלאה. מיד נזקפו כל האנשים והרימו גבה. פתחתי ואמרתי: בחורים, היום ערב שבת קודש. הם הסתכלו עלי כתרנגול בבני אדם. לא יודעים מה זה ערב, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה קודש.

"אני רוצה לשאול אתכם קושיה. גם את זה הם לא הבינו. מה זה קושיה. כשיש בעולם קושיה, מסלקים את המטרד וזהו. אין קושיות. ישבתי והסברתי להם שמותר שתהיה קושיה, ואם יש קושיה יש לנו את התורה שנותנת לנו דרך חיים ותירוץ. זה כשלעצמו כבר פתח להם את העיניים. יש קושיות, כדי שהדברים יתלבנו על ידי כך".

ומה הייתה הקושיה?

"אוהו. קושיית הנימוקי יוסף הידועה ב'אשו משום חיציו': איך אפשר להדליק אש בערב שבת?".

והם הבינו? קושיית נימוקי יוסף?

"לא יאומן כי יסופר. כעבור חצי שעה כל הספינה הייתה כמרקחה. מקשים מחד, מתרצים מאידך. הם שכחו משיט התענוגות ושטו בים התורה. אחרי שעה וחצי של סערה בלב ים, התחילו לרקוד שם ריקוד של מצווה, בהתלהבות עצומה. אח, זה היה ריקוד. שמחת תיירה בלב ים".

והיו גם תוצאות?

"בוודאי. ביום ראשון שלאחר השבת, כבר התחילו להתעניין מה זה הקוביות המונחות על ראשנו. לפני המחנה סוכם כי לא יטיפו חלילה לכפייה דתית. והנה, זה בא מצידם: הם, מעצמם, התייצבו בתור. כל אחד ביקש להניח תפילין. זה נורא נוראות. גיוואלדיג".

המסר של ראש הישיבה חד כתער: "הקב"ה נתן את התורה והיא נמצאת אצלנו, אבל היא נחבאת בתוכנו. צריך לגלות אותה. 'המאור שבה מחזירם למוטב'. אסור להתייאש משום יהודי. זה הלימוד שלנו ממתן תורה שעליו אמרו חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. כל יום אפשר לקבל את התורה מחדש". מבין השיטין אתה שומע את גדלות האדם מבית היוצר הסלבודקאי.

לסיום, הזכיר ראש הישיבה את דבריו שפורסמו בשעתו בגיליון התורני 'מורשה' כהכנה לקבלת התורה. הרהבתי עוז וסיפרתי כי כעבור תקופה נעתקו משם הדברים ופורסמו בכלי תקשורת נוסף. ראש הישיבה מחייך: "אחת דבר אלוקים, שתיים זו שמעתי".

והיו הדברים מאירים ושמחים כנתינתן. מסיני.

טורו של אברהם דוב גרינבוים מתפרסם בעיתון 'בקהילה'