רגעים של שמחה במעונו של חבר מועצת הרבנות הראשית ומראשי רבני חב"ד בישראל, הגאון רבי שמעון אליטוב, כאשר לאחר תקופת היעדרות ממושכת של שבעה חודשי החלמה, חזר הרב אליטוב לביתו ושב לכל תפקידיו.
כזכור, בראש חודש אייר אשתקד, עבר הגר"ש אליטוב אירוע לבבי ואושפז במצב קשה במרכז הרפואי 'שערי צדק'. תלמידיו ושומעי לקחו הרבו בתפילות ובקבלות טובות, וכעבור חודש ימים יצא הרב אליטוב מבית הרפואה למרכז שיקומי למשך ששה חודשים.
השבוע, כאמור, חזר הרב אליטוב אל ביתו בירושלים, וזמן קצר לאחר מכן כינס מפגש מיוחד לדון בשאלה הלכתית מורכבת שהגיעה לשולחנו מאחת הקהילות היהודיות באירופה.
במפגש השתתפו הגאון רבי יצחק רלב"ג, חבר מועצת הרבנות הראשית; הרה"ג רבי פנחס אלטהויז, חבר לשכת הרבנות בחולון; בנו הרה"ג רבי שאול משה אליטוב, ראש ישיבת 'אור אבנר' בכפר סיטרין והרה"ג רבי שמואל ויספיש, יד ימינו של הרב אליטוב ומשפיע קהילת חב"ד בביתר עלית.
בנו, עורך 'משפחה', ר' יוסי אליטוב, כתב השבוע במילים נרגשות על חזרתו של אביו לפעילות ציבורית: "אבא חזר לביתו, לאחר תקופה ממושכת של החלמה שבמהלכה זכה לשבור את כל הסטטיסטיקות הרפואיות, הודות לרוח חזקה וגבורה רוחנית שאפשרו לו להביט על כל המאורעות שעבר כאל אירועים שוליים, חסרי ערך, שאינם קשורים אליו. הדבר העיקרי שנצרב בליבנו משבעת החודשים שבהם ליווינו את אבא שליט"א במחלקות הרפואיות - חודשים שכללו ייסורים קשים ובלתי אנושיים - זוהי העובדה שאפילו פעם אחת לא שמענו מפיו טענה כלשהי, תנועת מרירות קטנה או חלילה כעס וטרוניה מזעריים. בכל פעם שהתגנבנו לחדרו, תמיד פניו האירו בשמחה עילאית ופיו מילל פסוקי שירה והודיה להשם. גם עתה, פניו קורנות באור עילאי, וכל מי שבא עמו במגע - נקשר אל הלב הגדול ואל מאור הפנים. לנצח לא נוכל לשכוח את הרגעים שבהם הגוף מתייסר אבל הנשמה עולצת; את המדדים צונחים מטה, מול הפנים הקורנות באור שלא מעלמא הדין.
"השבוע, כשראיתי את אבא שליט"א יושב שוב בראש השולחן בבית האהוב שבו הוא מתגורר בארבעים וארבע השנים האחרונות, וחוזר בפנינו, באותו ניגון ובאותה הטעמה מתוקה - את השאלה השנתית על יעקב והברכות ומיד לאחר מכן פורץ בבכי בְּסַפְּרוֹ על בני יעקב שהיו לבושים כעשיו אבל נשמתם האירה למרחוק - רווח לי בלב. ידעתי שאבא שב אלינו כבתחילה. עתה עלינו להודות ולהלל על כל החסדים שעשה עימנו רופא כל בשר.
"הלוואי שנוכל לקחת מהנהגה מוּארת ועילאית זו, שמץ של מידת ההודיה והכרת הטוב לבוראנו על נִסיו שבכל יום עימנו, על נפלאותיו וחסדיו שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים".