החפץ חיים שיבח את המשכיל; מה סברו על כך הרב מבריסק והחזון איש?

הרב מבריסק והחזון איש (צילום: ללא קרדיט)

במגזין הקודם כתבנו מספר מעשים נפלאים אודות מרנא החזון איש מתוך קובץ "צריכה לימוד" מאת בנו של מרן הגר"ח גריינימן זצ"ל, רבי נחום שיבלחט"א.

>> למגזין המלא - כנסו <<

בתחילת הכתבה הדגשנו שאנו מפרסמים את המעשים הנ"ל, מתוך תקווה שהדברים יהיו לתועלת הציבור הקדוש גולשי 'כיכר השבת' היקרים, ואכן רבים מהגולשים הודו לכותב השורות על פרסום הדברים, ממש כ'מים קרים על נפש עייפה', והודו על פרסום המעשים הייחודים מגדולי ישראל שציטטנו, שלא ניתן להשיג בשום ספר זולת קובץ מרתק זה מאת בנו של מרן הגר"ח גריינימן זצוק"ל.

באותו הקובץ הביא סיפור מבהיל אודות הרב מבריסק, ובמאמר זה נרחיב עליו את הדעת, שכן הדברים מבהילים ביותר, וכך דבריו:

פעם שמע הרב מבריסק שיש מכתב מהחפץ חיים לאחד המשכילים, והחפץ חיים משבחו במכתבו. הגיב על כך הרב מבריסק ואמר: "בוודאי זה לא טוב שלא שומעים לשון הרע[1]".

כשסיפרו על כך לחזון איש הגיב ואמר שבוודאי החפץ חיים ידע שמדובר במשכיל, אלא שהוא היה צריך אותו לעניין מסוים, ולכן הוא כתב לו כך.

נמצאנו למדים את גישתם השונה של הררי קודש, החזון איש והרב מבריסק, שלפי החזו"א מותר להחניף לרשעים, במידה וצריכים אותם לדבר מסוים, לעומת הרב מבריסק שנרתע מכך בכל מקרה.

גישתם השונה של רבותינו החזון איש והרב מבריסק, מובאת במספר אירועים, כפי שהביא הרב שלמה לורנץ נאמנו של הרב מבריסק (בספרו 'במחיצתם' א' עמ' 165), תחת הכותרת "לדבר בגנותו של ת"ח בערב יום כיפור?!" שאירע והוא הלך להלוויה של "אדם גדול ומכובד" בערב יום כיפור, ביחד עם הרב מבריסק, ובעוד הם מלווים את המת, הרב מבריסק אמר ללורנץ שלנפטר היו לו כמה בעיות בהשקפה, והוא פירט כמה מהם: "והבהיר לי מה בדיוק לקוי בהשקפות אלו".

לורנץ שהופתע מהעיתוי זכר שהרב מבריסק הורה לו כמה פעמים, שהוא יכול לשאול במקרה והוא לא מבין בהנהגותיו, ולכך הוא אזר אומץ ושאל את הרב מבריסק: האם זה הזמן לדבר על הנפטר בהלוויה שלו, ובערב יום כיפור?

ענה לו הרב מבריסק בהאי לישנא: "אתה שואל לענין, ודאי הנך מתכון לומר, שלכאורה אני מדבר לשון הרע, ויתרה מזאת, אני מדבר על הנפטר בשעה שאנו מלווים אותו, וכל זאת בערב יום כיפור.

"טוב שאתה שואל, אבל צריכים לדעת מה מותר ומה אסור בהלכות לשון הרע... היא הנותנת. הלכות לשון הרע – הן מסובכות וקשות מאד, וכאשר ישנו היתר לספר דברים שהם בגדר לשון הרע, על האדם לשאול את עצמו, אם כוונתו היא רק להציל את חבירו מהפסד, או שמא בכוונתו גם דרך אגב לדבר לשון הרע.

"אם האדם חושד בעצמו, שהוא אינו נקי מכל נגיעה, אסור לו להגיד את האמת אפילו לצורך. בלכתנו אחרי מיטתו של הנפטר, בערב יום כיפור, שקלתי בדבר, והגעתי למסקנה כי במעמד כזה וביום הזה, אפילו לי הרב מבריסק, אין סיבה לחשוד בעצמי שמא יש לי כאן איזו כוונה לדבר לשון הרע, ולכך החלטתי לומר לך את אשר עליך לדעת".

***

נמצאנו למדים את גישתם השונה של הררי קודש, החזון איש והרב מבריסק, שהחזו"א סבר שיש שמותר לשבח משכיל, במידה וצריכים אותו לענין מסוים, (וכך נהג החפץ חיים), לעומת הרב מבריסק ששלל זאת, וכפי שחשפנו בבמה זו בעבר, שהחזון איש והרב מבריסק נחלקו בנושא זה של היחס לרשעים, ומשכילים, כפי שניתן לראות שהחזון איש קיבל לביתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, לעומת הרב מבריסק שלא הסכים, ולא עוד אלא ששלח מכתב תקיף לחזון איש בדרישה לבל יערוך עמו פשרות.

לגבי החזון איש יש להוסיף ולהביא את עדותו של הרב שלמה לורנץ בספרו 'במחיצתם' (א' עמ' 64), שתחת הכותרת "שוחד של כבוד" הביא שהחזון איש ביקשו להתלוות אליו ערב אחד לחגיגת בר מצוה של נכדו של אחד מזקני רבני הדור, אשר נודע כבעל השפעה גדול, במיוחד בחוגי הרבנות הראשית.

החגיגה הייתה מחוץ לבני ברק, והחזון איש השתהה בה זמן רב יחסית, מעל ומעבר להרגלו. בצאתם פנה לורנץ לחזון איש והביע בפניו את תמיהתו, והוא נענה והשיב לו: "הרי אתה יודע שעומד על הפרק הענין של שרות לאומי. הסבא של חתן בר המצוה יש לו השפעה גדולה בענין זה. רציתי לתת לו שוחד של כבוד, כדי להבטיח שהוא ילך בדרך שלי...".

•

[1] יתכן שהמדובר על המכתב של החפץ חיים לד"ר שיבד (ראה חפץ חיים על התורה).