פתי מאמין?! איך אתם עם ה'אמונה' בימים האלה?

"אין עוד מלבדו" | תפילה (צילום: שאטרסטוק)

היא לא מפסיקה לפלרטט איתי.

היא באה וחוזרת. היא מסטלבטת עליי חופשי.

אני מבינה שהיא ככה עם כולם כך שאני לא לבד בזה.

באמונה.

את האמת שמעולם לא חשבתי שהאמונה יכולה להיות קשוחה כל כך. שוב סרטון אימה משתרבב לי להודעות, ועוד ידיעה ועוד פייק ניוז ועוד תרחישים ומנעד הרגשות רחב כל כך.

לרגע אני כועסת ורוצה להרוג את כל העולם מהצד האיסלאמי. לרגע אני כועסת על הממשלה, על שר הביטחון על השב"כ.

לרגע כולי חמלה על משפחות החטופים. בדקה אחרי זה אני בשיברון לב משמות ההרוגים שנופלים בזה אחר זה.

אוףףףףףףף.

ואז האמונה באה עם מרקר וורוד זרחן ומציירת מעליי עוד ועוד עיגולים ואיקסים ומנדלות.

אומרים כי היכן שהשכל נעצר האמונה מתחילה.

אבל אני מגלגלת הלשון את האני מאמין הזה ולא מאמינה לעצמי.

מה זה אמונה בכלל?

ואם האמונה חזקה כל כך אז למה אנחנו כועסים ומחפשים אשמים ומאשימים את כל הממשלה והממסד באירועי ה07/10.

אם הכל משמיים

וגם ככה אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד וכו'

כתוב ממש שחור על גבי תנך.

אז על מה הדאגה או הכעס, מה עם קצת שלווה ורוגע והבנה שאין לנו קורטוב של קונטורול על המצביישן?

אז ככה מסתבר שאמונה באה בשלבים.

קודם יש את הידיעה ואחר כך נתינת אמון ואז מגיע הביטחון בה'

ורק אחרי זה זה השמחה התמידית שאנחנו בידיים שלו. אני מבינה שיצא לי קצת מורה ליהדות אבל הייתי חייבת לחקור את זה אחרי שהרגשתי שעוד קצת ככה ואתחרפן לי בשקט.

בטרם עת.

ועצם הידיעה נוסכת שלווה.

והצורך לצרוך חדשות באטרף פוחת

והפחד מהשלכות המלחמה כבר לא כל כך חזק.

והעצב והתסכול והכעס השחור וכל הברדק הזה מנותב למקום צלול של

אין עוד מלבדו

אז מה צריך יותר?????

אני מאמינה?!

בֶּאֱמוּנָה

לֹא בָּא לִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת

בֶּאֱמוּנָה

אֲנִי סוֹתֶמֶת עֵינַיִם מִלִּרְאוֹת

מְבִינָה

שֶׁמִּזְּמַן

הַטֶּבַע

הָפוּךְ

וִילָדִים

וּקְשִׁישִׁים

וּמִכָּל הַגִּילָאִים

תְּקוּעִים

בְּמִנְהָרוֹת

שְׁחֹרוֹת

בִּמְקוֹם

בַּפּוּךְ

וְאֵין

שׁוּם

דָּבָר

שֶׁמִּתְחַבֵּר

לְשֵׂכֶל

אֱנוֹשׁ

לֹא

מִלְחָמָה

לֹא

טֶבַח

לֹא

שְׁכוֹל

לֹא

מִשְׁפָּחָה

בְּלִי

רֹאשׁ

וְלָמָּה

הַמֹּחַ

שֶׁלִּי

לֹא

מַפְסִיק

לִצְרֹחַ

וְאֵיךְ

בִּכְלָל

נִשְׁאַר

לוֹ

עוֹד

כֹּחַ

לַמֹּחַ