תיקון העוול ההיסטורי של עקרות הבית

עו"ד שרונה תגר (באדיבות המצלם)

ארבע מאות אלף נשים בישראל שמוגדרות כעקרות בית מופלות לרעה בקצבאות הזקנה והנכות, בחודש הבא ידון בית הדין לעבודה בערעור בהרכב מורחב של שופטים בעוולה המתמשכת.

קבוצת משפטנים המתבטאת בעניין מנסה מזה שנים להביא לתיקון המצב לטובת הנשים, בדיוק לפני שלוש שנים גם אתר כיכר השבת הצטרף לשיח התקשורתי ונתן במה לדרישה לתיקון המצב.

האשה והאם בבית היהודי נקראת "עקרת הבית", היינו עיקרו של הבית. היא זו שקובעת את אופי הבית ואת האווירה בו. אין להסיק מכך כי מקומה של האשה הוא בבית בלבד וכי היא אינה רשאית להתפתח בתחומים אחרים, אך בבתים רבים עדיין בוחרת האשה להיות עקרת הבית לפחות בשנים הראשונות לגידול הילדים.

לצערי, נשים רבות אינן יודעות כי לבחירה זו יש מחיר כלכלי נוסף מעבר לוויתור על הכנסה נוספת למשפחה. לפי הביטוח הלאומי, אשה נשואה שיצאה משוק העבודה ליותר מארבע שנים תחשב לעקרת בית, וייוחדו לה מבחנים המפלים אותה לרעה.

לדוגמא – רף המינימום לקצבאות נכות הינו 40% נכות רפואית, בעוד שלעקרת בית הרף גבוה יותר ועומד על 50% לפחות. אולם הקיפוח אינו מסתיים בדרישה לאחוזי נכות רפואית גבוהים יותר. בעוד שכל שאר האוכלוסייה אשר זכאים מבחינה רפואית נמדדים לגבי אובדן כושר העבודה שלהם כדרישה לקבלת קצבת נכות, עקרת הבית נדרשת להוכיח שאינה מסגולת לבצע את עבודות הבית. נשים רבות מתקשות להוכיח שאינן מסוגלות לבצע את פעולות הבית משום שמדובר בטווח פעולות רחב שקשה למדידה.

מניסיוני כעורכת דין בוועדות הרפואיות מקובלת גישה מקוממת לפיה את פעולות הבית ניתן לבצע גם בצורה איטית, חלקית, בישיבה, ותוך כדי ''עידוד''. נראה שהמחזיקים בגישה זו הנמצאים בעמדת חורצי הגורלות מעולם לא נדרשו לבצע את עבודות הבית, עבודות קשות פיזית, מתמשכות ולעיתים מתישות, בעיקר במשפחות גדולות.

האפליה לרעה אינה מסתיימת במבחני התפקוד המיוחדים לעקרת הבית. גם אם תזוכה בגמלת נכות, לא תהיה עקרת הבית זכאית למלא תוספת תלויים הניתנת עבור בן זוג וילדים. האשה לא תהיה זכאית לגמלה עבור בעלה שאינו עובד, בשונה מגבר שנמצא בדיוק באותו המצב ויקבל את הגמלה גם עבור אשתו גם אם אינה עובדת.

במקור נועד חוק הביטוח הלאומי להגן על האשה. בניגוד לגבר שמשלם לביטוח הלאומי בין אם הוא עובד ובין אם לא, אשה נשואה שלא עובדת לא משלמת, ועדיין זכאית לקצבה אם חלתה. המחוקק הניח שלאשה יש על מי להיתמך ובכך הבדיל את עקרות הבית משאר האוכלוסייה. אלא שהעמדת הרף הגבוה לקבלת קצבה מביא לכך כי רבות נדחות ו"ההגנה" למעשה, אינה מתקיימת בפועל. ולא זו בלבד, מצב זה הביא למעשה משפחות רבות שבהן נשים, עקרות הבית, שנקלעו לחוסר תפקוד עקב חולי - לחוסר אונים בהיעדר מקורות למימון חלופה.

גם בקצבאות זקנה מופלות לרעה עקרות הבית. גבר שאינו עובד מחוייב לשלם דמי ביטוח לאומי מגיל 18 ועד יום פרישתו בגיל 67 בלי קשר לשאלה אם הוא עובד או לא. בתמורה הוא ממשיך להיות מבוטח ולצבור זכויות לקצבת הזקנה.

לעומת זאת, נשים נשואות שאינן עובדות, מוגדרות בחוק "עקרות בית", ומתוקף הגדרה זו אינן משלמות דמי ביטוח לאומי, אך גם לא צוברות זכויות, ובשל כך זכאיות לקצבת הזקנה המינימלית בלבד, על סך 1,500 ₪ בלבד. בנוסף לזה, מהגיען לגיל הפרישה 62 שנים ועד לגיל הזכאות לקצבת זקנה בגיל 68, הן אינן זכאיות לקצבה מהביטוח הלאומי גם אם הן חולות או נכות חלילה ובמועד מוקדם יותר היה במצבן בכדי לזכותן בקצבת נכות.

נשים רבות נקלעות למצב שבו בהגיען לגיל הפרישה הן אינן זכאיות לקצבאות. עקרות הבית הן הקבוצה היחידה שנוצר לה ''חלל ביטוחי'' מיום הגיען לגיל פרישה ועד ליום זכאותן לקצבת זקנה. האשה אינה יכולה גם לבחור לשנות את המצב במידה ותרצה ולשלם דמי ביטוח לאומי שיקנו לה זכויות במקרה הצורך.

ש' היא עקרת בית בת 63 שחלתה במחלה ראומטולוגית קשה. היא סובלת מכאבים קשים בידיים וממוגבלות בתנועה. כמו כן היא סובלת מבעיה בברכיים המגבילה אותה בעמידה ובכיפוף. מחלתה של ש' התגלתה רק השנה אולם מצבה החמיר במהירות וכיום היא כבר אינה מסגולת לבשל, לכבס, לרחוץ כלים, לנקות את הבית ולבצע קניות הדרושות למשפחה.

פנייתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות נדחתה, חרף העובדה כי מבחינה רפואית היא זכאית ללמעלה מ 50% נכות רפואית וכן כי מבחינה תפקודית היא מוגבלת בעבודות הבית. התביעה נדחתה מחמת גילה. לו היתה מגישה את התביעה שנה קודם לכן, היתה זכאית לקצבה בסך של 2,400 ₪ לפחות. ''זו גזרה שלא ניתן לעמוד בה'' אמרה לי ש'. ''אין לי שום אפשרות להשיג עזרה במצבי הכלכלי ומצד שני אין לי שום יכולת לתפקד בעצמי בגלל המחלה''.

שופטי בית הדין לעבודה בירושלים אשר ידונו בעניין עקרוני זה בערעור שהגיש האגף לסיוע משפטי נגד הביטוח הלאומי, יידרשו לתקן עוול היסטורי זה ולהציל את הציבור הגדול של עקרות הבית מאפליה.

כמי שמייצגת מאות נשים בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי ונדרשת להתמודד עם המבחנים המקפחים ועם הקושי בהוכחת אובדן התפקוד של עקרת הבית, תוך מלחמה על זכויותיה, כולי תפילה כי התיקון יעשה.

הציבור הגדול של עקרות הבית ראוי להערכה ולאפליה מתקנת בביטוח הלאומי בהשוואת רף הנכות הנדרש מכלל האוכלוסייה, בהעמדת מבחנים הגיוניים וסבירים לגבי אובדן תפקוד, להבנת המהות האמתית של תפקיד עקרת הבית ולמשמעות המשפחתית במקרה של פגיעה בתפקוד עקב מחלה או חולי של האשה, לביטול "החלל הביטוחי" של אובדן הזכויות בין גיל פרישה לגיל זקנה ולכל הפחות למתן אופציית הבחירה.

*מאמר זה אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.

**כותבת המאמר הינה עורכת דין המתמחה בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי.

להערות ולפניות: stagar.adv@gmail.com