התאונה התרחשה באחד הערבים באוקטובר 2008. האישה, שהייתה אז כבת 44, ישבה בחצר ביתם של שכניה כשלפתע פתאום סטה רכב ממסלולו, נכנס לחצר ופגע בה.
לייעוץ בתחום:
התוצאה הייתה קשה: היא נפגעה בראשה ונגרמו לה גם שברים בצלעות ובכתף. כתוצאה מהחבלות היא אושפזה למשך כחודשיים.
בתביעה שהוגשה במרץ 2009 כנגד הנהג ומבטחת הרכב הראל, טענה האישה כי בעקבות התאונה נגרמו לה פגיעות פיזיות ונפשיות שהצריכו שיקום ממושך.
התובעת טענה עוד כי לפני התאונה היא הייתה אדם "פעיל וחיוני", אך בעקבותיה הפכה ל"שבר כלי". היא אינה נשואה, מתגוררת עם אמה ואינה יכולה לשוב לעבודתה כמטפלת בקשישים.
חברת הביטוח הציגה צילומים של התובעת לפיהם היא מתפקדת באופן עצמאי, הולכת לקניות לבדה, נוסעת באוטובוסים ומסתובבת בעיר ללא קושי. לטענתה, התובעת מסוגלת לחזור לעבודה המתאימה למצבה, ומחובתה להקטין את נזקיה.
רווקה ונתמכת במשפחתה
השופטת איילת הוך-טל נדרשה להכריע במחלוקת בין הצדדים לעניין היקף הנזק שנגרם לתובעת.
עיקר המחלוקת נגעה לתחום האורתופדי. התובעת טענה כי שבר שנגרם לה בעמוד השדרה הוא תוצאה של התאונה אך המומחה הרפואי שמינה בית המשפט שלל זאת וקבע כי השבר נגרם ממשקלה העודף של התובעת. המומחה גם שלל קשר בין תלונות התובעת על כאבי ברכיים לבין התאונה וייחס אותן לשחיקה ניוונית שהייתה נגרמת בכל מקרה.
השופטת קיבלה את קביעות המומחה האורתופדי וקבעה כי הן מתיישבות עם החומר הרפואי. עוד קיבלה השופטת במלואן את חוות דעת המומחים שמונו בתחום הנפשי ובתחום חזה ולב.
לצורך חישוב הפיצויים דחתה השופטת את טענת התובעת כי היא אינה יכולה לשוב לעבודה. להתרשמות השופטת, אמנם התובעת עברה תקופת שיקום לא פשוטה ונותרה מוגבלת בכתף באופן שאינו מאפשר לה לחזור לעבודתה הקודמת, אך אין מניעה שתעסוק במקצוע אחר, ולכן הפסדי השכר לעתיד חושבו לפי נכות של 40% ולא של 100% כפי שביקשה התובעת.
מצד שני, השופטת פסקה לזכות התובעת פיצוי יחסית גבוה על עזרת צד שלישי, והתחשבה בכך שהתובעת רווקה ונתמכת במשפחתה, וקיים סיכוי סביר שתישאר לבדה בעתיד. עוד נפסקו לתובעת פיצויים על הוצאות רפואיות וכאב וסבל, ובסך הכל כ-680,000 שקל.
השופטת הבהירה כי מסכום זה יש לנכות את התגמולים שקיבלה התובעת מהביטוח הלאומי בתביעת נכות כללית שהגישה. עם זאת, מכיוון שבמקרה זה הגמלאות שקיבלה נערכו בחלקן על בסיס נכויות הנובעות מהתאונה ובחלקן על בסיס נכויות שאינן קשורות לתאונה, יש לנכות רק את הגמלאות הקשורות לתאונה.
השופטת הסבירה את ההיגיון שבבסיס הניכוי. לדבריה, עקב התשלומים שהעביר הביטוח הלאומי לתובעת בגין התאונה חשופה הנתבעת, כמי שאחראית לנזק, לתביעת השבה מהביטוח הלאומי. לפיכך, ועל מנת למנוע מצב בו הנתבעת תחויב בכפל פיצוי, מנכים מהסכום אותו עליה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח הלאומי.
בסיכומו של דבר, פסקה השופטת לתובעת סכום של כ-350,000 שקל בתוספת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהפיצוי.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בתיק
לעורכי דין תאונות דרכים • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורך דין אבי צוקרמן עוסק בתאונות דרכים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.