כיכר השבת

סיפור לחג מתן תורה

חיים, החליט ללכת לישון בליל שבועות; ואז המשגיח דפק אצלו בחדר

חיים, תלמיד שיעור א' בישיבה גדולה מירושלים - החליט שהוא הולך לישון בליל שבועות - מתוך כוונה טובה | אלא שאז המשגיח ששם לב לחסרונו שינה את חייו לנצח | איך הסתיים הלילה? (עולם הישיבות)

29
ישראל גינצבורג | כיכר השבת | ד' בסיון | 24.05.23
אילוסטרציה | למצולם אין קשר לנאמר בכתבה
אילוסטרציה | למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: Abir Sultan/ Flash 90)

מנהג ישראל ללמוד בליל חג השבועות, אולם חיים (25) שהיה אז בחור ישיבה מירושלים - החליט שהוא הולך לישון בליל שבועות כדי לנצל את הזמן טוב יותר. הלילה המשיך בצורה לא צפויה, והמשגיח ששם לב לחסרונו שינה את חייו לנצח.

מגזין שבועות המלא - כנסו עכשיו

איך הסתיים הלילה?

• • •

"הייתי בשיעור א', בחור צעיר ומלא שאיפות רוחניות", הוא פותח את סיפורו. "ישבתי בערב חג השבועות עם דף ועט ועשיתי חשבון: סעודת החג מסתיימת בסביבות השעה 11.00 בלילה, וסדר הלימוד של חג השבועות מסתיים בסביבות השעה 5.00 בבוקר. מה שאומר, שמדובר ב-6 שעות לימוד".

"אני מכיר את עצמי וכנראה שגם הלימוד בלילה לא יהיה רצוף. הפסקות שתיה ואבטיח, קפה, וטעימות מעוגת הגבינה ייקחו ממני לפחות חצי שעה, וגם בזמן שנותר אני עלול להיות עייף...

"מנגד - בערב החג שיערתי שאלך לישון כדי להתכונן ללילה וכך 'אשרוף' את כל שעות אחר הצהריים, וגם ביום שלמחרת כנראה שאשן ולא אפתח ספר".

"החלטתי שבמקום ללמוד בליל שבועות - אלמד כל אחר הצהריים של ערב שבועות, אלך לישון בליל שבועות וביום חג השבועות אלמד במהלך הבוקר והצהריים כשכולם ישנים".

"שמעתי שגם הרב אלישיב נהג לעשות ככה", מוסיף חיים, אבל הסיפור עוד רחוק מלהסתיים.

• • •

"התיישבתי מול הגמרא בערב חג השבועות, והלב שלי לא היה שלם. שאלתי את עצמי אם אני יותר חכם מהרבנים שלי, והאם הלילה הקדוש הזה לא שווה יותר מכמה שעות של לימוד? המחשבות האלו טרדו את מנוחתי והתקשיתי להתרכז. הלכתי להתארגן לחג, לבשתי את בגדי השבת, התפללנו ואכלנו סעודה.

"הסעודה הסתיימה, ואני ירדתי בשקט לחדרי הפנימיה החשוכים. לבשתי פיג'מה, ניסיתי להירדם אך הקולות הלוהטים מבית המדרש בקעו מבעד לחלוני, וטרדו את מנוחתי. קינאתי בבחורים שלומדים בהתלהבות והרגשתי תחושה קשה של חוסר שייכות. הם לומדים בהתלהבות, מתפלפלים האחד עם השני ומרגישים תחושה מופלאה של שותפות גורל.

"לא הבנתי למה אבל התחלתי להתגעגע פתאום להורים שלי ולעוגות הגבינה המופלאות שרק אמא שלי יודעת להכין. הבנתי שהיצר הרע מונע ממני לישון, העליתי את השמיכה אל מעל לראש וניסיתי להירדם.

"רעש של פסיעות מהירות קטע את מחשבותיי הנוגות. התכווצתי בתוך מיטתי וחששתי שיראו אותי. 'בטח יעבור פה בחור, ויחשוב שאני סתם הולך לישון בליל שבועות, איזה פדיחות', חשבתי לעצמי בפחד, אבל המציאות התגלתה כהרבה פחות נעימה.

• • •

המשגיח עמד בפתח החדר.

"אתה מרגיש טוב?", הוא שאל אותי בדאגה.

"כן. זה לא מה שהרב חושב", מיהרתי לומר לו. "עשיתי חשבון שאני מרוויח שעות לימוד אם אני לומד בערב החג ומחר, והחלטתי ללמוד יותר שעות במקום ללמוד בליל שבועות", אמרתי לו.

"זה מקסים". הוא אמר וחייך אלי. "אבל אני רואה שאתה מתקשה להירדם, אכפת לך לעלות אלי לחדר ולשוחח איתי? אני יודע שאתה חרד על זמנך, אבל הניסיון שלי אומר לי שכדאי שנשוחח", הוא הציע.

התלבשתי בבגדי השבת, נעלתי נעליים, ענבתי את העניבה, ועליתי לחדרו בחשש. מקווה שיהיה לי נעים שם - מעולם לא שוחחתי עם המשגיח שיחה של מעבר לכמה דקות...

• • •

לאחר כמה מילות נימוסין, הוא שאל אותי שאלה לא צפויה:

"אתה יכול לספר לי על ה"ליל שבועות" שהיה לך בשנה שעברה, כשהיית בשיעור ג' בישיבה קטנה?".

לא הבנתי למה הוא שואל את השאלה הזאת, אך מיהרתי לענות לו. "הייתה אצלנו אווירה מדהימה", אמרתי. "למדנו בהתלהבות ובחשק, 'דיברנו בלימוד' והגענו לאושר עצום מהלימוד. לא שמתי לב שהזמן עבר, וכשחברים שלי קמו לרקוד "ובאו כולם" הצטערתי לגלות שהלילה הקסום הזה הסתיים", אמרתי לו, ולא ידעתי למה העיניים שלי דומעות.

הוא הנהן בראשו באיטיות. "אני מבין, נשמע כמו חוויה מעולה", הוא אמר בקול שקט. "הרגשת שייך, היית חלק, היו לך חברים והיה לך מעמד חברתי. ואיך אתה מרגיש עכשיו?", הוא שאל אותי ואני פרצתי בבכי.

התביישתי כל כך.

• • •

רציתי לשתף אותו בבדידות שלי, ובמעמד החברתי הרעוע שלי, אבל לא רציתי שהוא יחשוב שאני בחור 'לא יוצלח'. רציתי שהוא יעריך אותי, אבל מה כבר נשאר מההערכה שלו אלי אחרי שהוא רואה אותי ישן בליל שבועות ובוכה מול העיניים שלו?

הוא ניגש למקרר והוציא ממנו עוגת גבינה שנראתה מעולה, וקנקנן עם שתיה קרה. "תשתה", הוא אמר לי ברוך. "אל תתבייש ממני, גם אני הייתי בחור כמוך", הוא אמר.

"גם אני הייתי בשיעור א', גם אני יודע עד כמה קשה לעבור ישיבה, וגם אותי הפחידו מחשבות כמו "האם המשגיח 'אוחז' ממני", ו"האם חברים מהישיבה ניגשים לדבר איתי בלימוד", הוא שיתף בכנות.

הרמתי את העיניים והסתכלתי עליו. הוא הביט בי ברוך, וגם העיניים שלו היו מבריקות. "אתה לא צריך להתבייש בזה. כולנו בני אדם אנושיים וכולנו רוצים לקבל הערכה וחום. כולנו רוצים להרגיש רצויים, ואנחנו צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לדבר על הצרכים הרגשיים שלנו בקול", הוא אמר, ואני הייתי חנוק מדמעות.

התרגשתי כל כך מהאכפתיות שלו ממני.

ראיתי את העיניים האוהבות שלו, וזה בדיוק מה שהייתי צריך. בתוך ים הבדידות שהקיפה אותי באותה התקופה, ובתוך תחושת הניכור שחוויתי בתחילת הישיבה הגדולה הרגשתי שיש לי בית.

"אני תמיד מחכה לך פה בחדר", הוא אמר לי. "אתה יכול תמיד לדפוק ולהיכנס ואתה אפילו לא צריך סיבה. אם מתחשק לך לבוא לבקר אותי אתה תמיד מוזמן ואתה לא צריך לספק הסברים", הוא אמר. "חוץ מזה שגם המשגיח זקוק לחברים", הוא קרץ לי.

"אתה יכול לחזור לישון", הוא אמר לי, "אל תרגיש לא בנח ממני, אני מאד מאמין בך ואני סומך על שיקול הדעת שלך. אבל אם תרצה בכל זאת - אני אשמח לסדר לך חברותא עם הר"מ שלך, דיברתי אתו ואני יודע שהוא ישמח מאד ללמוד איתך", הוא אמר לי והלב שלי המריא.

• • •

מאותו ליל שבועות - החיים שלי השתנו.

הרגשתי שיש לי מקום בישיבה, ושיש מישהו שאכפת לו. הביטחון העצמי ששידרתי מאז אותו הלילה מגנט אלי את חברי לשיעור וסייע לי במציאת חברותות ואף בביסוס מעמד חברתי יציב, והרגשתי חלק בלתי נפרד ממשפחת הישיבה שבה למדתי.

עברו שנים, הקשר עם המשגיח ניתק, ואני הפכתי לאחד הבחורים הכי מוערכים בישיבה. לא נותר זכר לקשיי ההסתגלות הראשוניים, צברתי ביטחון והשתדלתי להתייחס לבחורים הצעירים בכבוד ובהערכה, ואף לשים לב לבחורים שצריכים לשמוע מילה טובה.

• • •

כשהתארסתי, ניגשתי לראש הישיבה ושאלתי אותו האם אוכל לבקש מהמשגיח 'לסדר לי קידושין', בניגוד למקובל שראש הישיבה הוא זה שמסדר קידושין... הוא הרים גבה ואמר לי שהוא מעולם לא שם לב לקשר מיוחד שקיים ביני לבין המשגיח - אולם כשסיפרתי לו את הסיפור הזה הוא התרגש כל כך, ואמר לי שהוא לא יודע במה הוא זכה לכהן בראשות הישיבה לצדו של כזה משגיח מופלא.

• • •

גם אם אתם לא משגיחים בישיבה - נסו להשגיח בבחורים שסביבכם.

אני בטוח שתמצאו כאלו שמרגישים תחושות של חוסר שייכות. תמיד תוכלו למצוא בחור שמרגיש תלוש, שלא מצא חברותא או שקשיי ההתחלה מאיימים להכריע אותו.

הציעו לו עזרה, נסו לסדר לו חברותא ופתחו בפניו את ליבכם. נסו להיזכר ברגעי ההתחלה שלכם, ובטוח שתמצאו לו מקום גדול בלב. ואולי תגלו שגם לכם יש את היכולת להצמיח אנשים.

  • רוצים לשתף אותי בסיפורים מיוחדים? יש לכם תובנה שחשוב לכם לחדד? אתם מוזמנים לפנות אליי במייל: israel@kikar.co.il
תוכן שאסור לפספס
29 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

התגובה נשלחה בהצלחה.
בקרוב התגובה תיבחן ע"י העורכים שלנו ובמידה ותימצא תקינה תפורסם באתר.
התגובה נשלחה בהצלחה.
בקרוב התגובה תיבחן ע"י העורכים שלנו ובמידה ותימצא תקינה תפורסם באתר.
19
וואי ואייי כל כך מרגש הלוואי והמשגיחים היו לומדים ממנו קצת.. בינתיים משגיחים רק מפילים לצערנו...
קראט24.05.23
18
מרגש מאודדד ירבו משגיחים כמוהו כמה היום הדור זקוק לחום ואהבה ולמילה טובה.במיוחד כמה שהרחוב היום איום ונורא!!!
יוסף 24.05.23
17
מרגש ממש
א. א.24.05.23

הצגת כל התגובות

16
מדהים! זכית במשגיח ממש מיוחד, הלוואי שכולם היו כאלה!
איציק24.05.23
15
הלואי וכל המחנכים בישבות, בתלמודי התורה וכו' היו כמו המשגיח הזה! זה מחנך אמיתי! רק באמפתיה, אכפתיות, חום ואהבה, רגישות והתחשבות מצליחים לחיות חיי נפש בריאים ולא כמו אלא שחושבים שהדאך לחנוך היא ביריגה וברמיסת כבוד הזולת!
סיפור צרגד ועוצמתי!!! 24.05.23
14
המשגיח שלו הציל אותו, המשגיח שלח רצח אותי! ה' יקום דמי!
בדוי24.05.23
שוקי שצועק כל היום איפה דרך ארץ קדמה לתורה
המשגיח25.05.23
13
כתבה יפה רק את הפרוסת עוגת גבינה תוריד , הרי הוא היה אחרי ארוחה בשרית בליל החג
בן24.05.23
אין עליך
חחח25.05.23
בליל חג השבועות אוכלים מאכלי חלב להזכירך.....
מישהי25.05.23
רואים שאת מישהי ולא מישהו... בישיבות אוכלים בשרי גם בליל החג ומסתפקים בקידוש חלבי בבוקר לקיום המנהג, לא אפשרי להכין סעודה חלבית בתנאי מוסד שע"פ רוב אין לו כלים מינימליים לבישול חלבי
מישהו28.05.23
ומה עם קיטנרינג? וחוץ מזה שלא נראה לי שבשעה מאוחרת מאוד בלילה הוא עדיין נשאר בשרי....אם אתה אומר שאוכלים בשרי.....
מישהי30.05.23
המציאות היא שבכל הישיבות אוכלים בשרי, אלה העובדות ומכאן ואילך אפשר להתווכח, לאף ישיבה אין כסף מיותר להזמין קייטרינג, וחוצמיזה שהסעודה בד"כ נגמרת באזור 23:00-23:30 כך שהבן אדם בשרי עד 5:00 בבוקר שזה כבר אחרי תחילת התפילה, ליל שבועות לא כזה ארוך כמו שהוא נראה...
מישהו01.06.23
אולי עבר לו הזמן?
ממממ25.05.23
דגים
הקרנף הנודד25.05.23
12
עברתי גיהנם בשנות הישיבה שאושיץ קטן עליהם לא ענינתי אף אחדדדד הלואי ואלוקים היה מסדר לי משגיח אחד כזה לרפואה
בדוי25.05.23
11
אין חובה להיות ער כל הלילה ולהצטער, חשבון הזמן -נכון, בזוהרכתוב על חסידים הראשונים בלבד , הם, תמיד ישנו מעט .
מרדכי25.05.23
סיפור יפה מקווה שזה אמרתי
אליהו27.05.23
10
ואוו, הלוואי שכל המשגיחים היו בעלי אינטלגנציה רגשית כזו ! הרבה נערים שנפלו ממסגרות חינוכיות יכלו להינצל עם גישה נכונה כזו
נהוראי25.05.23
נכון! לי יש מנהלת כזאת! מושלמת! איך היא דואגת לכולן בסמינר כמו אמא ממש! וכשההיתי צריכה עזרה ישר היא עזרה לי! והמון! הלואי וכולם ילמדו ממנה ומהמשגיח הזה!
שירוש הברסלבית🔥🔥30.05.23
9
משגיח כזה אבל בדיוק מכהן בישיבה לצעירים פתח תקווה. איש שהוא לא בן אדם אלא מלאך אמיתי. אם אני היום שומר מצוות, קובע עיתים לתורה ומגדל 3 ילדים נפלאים וצדיקים זה רק בזכות ר' אשר זנובסקי שליט"א
תלמיד הישיבה ךשעבר25.05.23
8
מזדהה . יפה . וכמה נכון . בפרט בזמניננו ...
ישיביש25.05.23
7
משגיח בישיבות היום אין לו זמן לנשום...
קשוחח25.05.23
6
זה סיפור שהיה יכול להיות אמיתי, הבעיה שאני לא מכיר משכיח עם רגש לבחורים. כולם רק עצבניים ומעירים הערות.
בחור ישיבה שעזב בגלל משגיח26.05.23
5
סוף סוף גם סיפורים על מחנכים טובים ולא רק נוראיים. נמאס כבר מהשחרת פני מחנכים.
אבג27.05.23
4
מדהים! איזו נקודת מבט מעניינת וחשובה!
יוסי25.05.23
3
זה דמיוני או שיש משגיח כזה?
פ.25.05.23
2
וואוו מרגש הלואי ויהיו עוד כמוהו הגישה הזאת מדהימה והרבה יותר אפקטיבית מהגערות והבקורת הלואי וירבו כמוהו
מיכל28.05.23
1
מרגש עד הדמעות. מצד שני אני לא בטוח שהסיפור אמיתי
פלוני28.05.23
אולי גם יעניין אותך
עולם הישיבות

ההדרכה של הגרב"ד לר"מים | "ר"מ חייב שהלימוד יהיה מתוק ולאהוב את התלמיד, לדאוג לו"

חנני ברייטקופף | 14.05.24

גלריית תמונות

מעמד של שמחת התורה: מאות הבחורים סיימו יחד את הש"ס

חיים רוזנבוים | 13.05.24

עסקין בחדוותא דילי

הפוסק בשיחת 'פתיחת הזמן' ברשת הכוללים | תיעוד מיוחד

חיים רוזנבוים | 12.05.24

ביקור חיזוק

ראש הישיבה: החיילים בכניסה - לא יודעים שאתם השומרים

חיים רוזנבוים | 09.05.24

אנו רצים והם רצים

ויחזור לתלמודו: אלפי תלמידי הישיבות התחילו את זמן קיץ

חיים רוזנבוים | 09.05.24
ש

בריאות זה הכול

מלחמה? אזעקות? דואגים לנפש הילדים!

כיכר בשיתוף מכבי | מקודם

תיעוד מפעים | צפו

הגר"ד לנדו הדריך את המחנכים איך לטפל בבחורים מתמודדים

חנני ברייטקופף | 08.05.24

ענבי הגפן

המונים בשמחת אירוסי נכדת הגרמ"ה הירש | גלריה

חיים רוזנבוים | 08.05.24

צרבי דרבנן

במודיעין עילית מתכוננים לחג שבועות | גלריה

חיים רוזנבוים | 07.05.24

גלריה מכבוד התורה

מאות צורבי ומאות דפי גמרא - המבחן הגדול של 'ושננתם'

חיים רוזנבוים | 06.05.24
ש

בצל הכלכלה המעורערת

מקצוע תורני מפרנס: כך תהפוך לדיין מומחה

כיכר בשיתוף מלמ | מקודם

ותלמודו בידו

מול גלי הים בקיסריה: כך נפש הגר"ש גלאי בימי בין הזמנים 

חיים רוזנבוים | 06.05.24

עימותים סוערים | תיעוד

קריאות "נאצים" לשוטרים; 6 עצורים בהפגנת הקיצוניים

נחמן שטרנהרץ | 02.05.24

רבנים, ראשי ישיבות ו... כינור

כך נראה חג הפסח במחיצת הגאון רבי דב לנדו | תיעוד נרחב

חנני ברייטקופף | 01.05.24

סקירה היסטורית

"מי שלא לומד – שיתגייס?" | שלוש נקודות מבט מעמיקות על ה'השקפה' של עולם הישיבות

יעקב מתן | 28.04.24
ש

לשובע ולא לרזון:

מאכילים את העניים – ומקבלים את הקמיע של ר' ישעי'לה

כיכר בשיתוף ועד הרבנים | מקודם

התמוטט בביתו

תפילות בעולם הישיבות לרפואתו של בן הגרמ"ד סולובייציק

חנני ברייטקופף | 28.04.24

וישם לך שלום

כמסורת השנים האחרונות | ברכת כהנים המונית בהיכל הישיבה

חיים רוזנבוים | 25.04.24

"כמה גדלה אהבתה אליכם"

נחשף לראשונה: המכתב של אחד מגדולי הדור לנכדו היתום

חנני ברייטקופף | 25.04.24

מלחמתה של תורה 

ראש הישיבה התנצח עם בני הישיבות בדברי תורה | תיעוד

חיים רוזנבוים | 21.04.24
ש

כלי קודש

משרה מכובדת: הדרך למיצוי היכולת הלימודית

כיכר בשיתוף מלמ | מקודם
ש

חינם להורדה

הבטאון הפופולארי 'ממלכת התורה מישקולץ' – פסח תשפ"ד

כיכר בשיתוף מוסדות מישקולץ | מקודם

ימות המשיח

מה הסגולה להינצל מחבלי משיח? האזינו להתבטאות רה"י

חיים רוזנבוים | 18.04.24