על שני אנשים שמענו לאחרונה שפנו לערכאות כנגד דיינים. אן לנו אפשרות לדעת את הסיפור האמיתי, ולכן איננו מתיימרים לומר אם היה מותר לפנות לערכאות במקרה זה או לא, וכיון שכל ישראל בחזקת כשרות, אנו משערים שכל יהודי שואל בעצת רבותיו לפני כל מעשה משמעותי. ננסה להסביר בקצרה את דיני ההליכה לערכאות.
באופן כללי, שני אנשים שיש ביניהם מחלוקת צריכים ללכת לבית דין שידון אותם על פי דיני התורה. אסור לחלוטין ללכת לערכאות. ומי שהולך מורד בדיני התורה, ועונשו חמור מאד.
מתי מותר לפנות לערכאות?
אסור להזמין אדם לערכאות, אלא צריך להזמינו קודם לבית דין, ורק אם יסרב לבוא יכולים בית הדין להתיר לו לפנות לערכאות. כמובן שאם יש לבית הדין אפשרות להכריח את הנתבע לבוא, מותר וחובה ליהם לעשות זאת, ולא להתיר ללכת לערכאות.
מי יכול להתיר ללכת לערכאות?
בית הדין. וגם ההיתר של בית הדין צריך להיות רק באופן שהצד השני אינו מסכים לבוא לדין תורה. מעניין לציין, שיש מחלוקת בפוסקים אם אפשר להאמין לשליח בית הדין שהנתבע אינו מסכים לבוא לערכאות, ומזה אפשר ללמוד עד כמה נמנעים מלהתיר ללכת לערכאות כשאין הכרח. הגר"נ קרליץ סובר שדיין אחד לא יכול להתיר ללכת לערכאות, אפילו אם הוא אב בית דין.
מי נקרא "סרבן" שבית דין מתירים לתובעו בערכאות?
מי שהוזמן לבית דין שלוש פעמים ולא בא, והתרו בו שיבוא ולא בא, והזהירוהו שאם לא יבוא יתבעוהו בערכאות, ולא בא.
מה עוזר ההיתר מבית דין?
זו לכאורה שאלה מטרידה: אם מותר, למה צריך היתר מבית דין, ולא מכל רב ופוסק, ואם אסור, מה יועיל ההיתר. אבל ההסבר הוא פשוט, ודאי שאין שום היתר ללכת לערכאות, אלא שכאשר בית דין מאשרים לצד אחד לפנות לערכאות, זה כמו פסק שלהם, וכאילו הם קובעים שכל מה שיקבעו בערכאות זה בהסכמתם ובהסמכתם.
לאיזה ערכאות מותר ללכת עם היתר?
אך ורק לערכאות שפוסקות דין ביושר. בית הדין לעולם לא יתיר ללכת לערכאות שבהם יושבים דיינים שעשויים לקבל שוחד.
ומה עוד?
במקום שמותר ללכת לערכאות, אין צריך לחשוש מנזק שיגרם לאחד מהצדדים. אבל אם פסקו שהנתבע חייב לשלם יותר ממה שהיה נפסק לו בדין תורה, לדעת רוב הפוסקים חייב להחזיר.