בפרשת השבוע 'מטות-מסעי' מסופר, שאלוקים ציווה להעניש את המדיינים, על כך ששלחו את נשותיהם, בכדי להחטיא את בני ישראל, אולם הלוחמים מבני ישראל, השאירו את הנשים והטף בחיים, ולא עשו כפי שציווה אלוקים. זו היתה הפעם השלישית בתורה, שמשה כעס על כך שעם ישראל לא עשו כדבר האלוקים, וכתוצאה מהכעס הזה, טעה משה בשאלה הלכתית ומהותית שהוא נדרש אליה.
אנו רואים עד כמה חמור היה המקרה, שלמרות שהנשים שהיו האויב העיקרי, בגלל שהן רצו לזנות עם ישראל ולהחטיא אותם, נענשו כולם, אנשים נשים וטף.
עלינו להבין ולדעת כיצד לרסן ולשלוט בכעס שמשתלט עלינו?
יש שלוש עצות לכך שמציע הרבי מליובאוויטש:
עצה ראשונה – הסגולה הטובה ביותר להרגעת הכעס - פשוט לשתוק ולא לפתח את הנושא המרגיז, כך יפחת הכעס ויתפוגג לבסוף.
עצה שניה – למחרת הכעס, לבוא ולבקש סליחה על הפגיעה, כך שבפעם הבאה שתכעס, תחשוב פעמיים לפני שתתרגז ותכעס שוב.
עצה שלישית – להאמין באמונה, שהאדם הפוגע בך הוא רק השליח של ההשגחה העליונה, וכדאי להקדיש מחשבה לכך שהכול מלמעלה והכל לטובה.
הכעס היא מידה מגונה שיש להתרחק ממנה.
חז"ל אומרים: "כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו". וגם: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".
מדוע שקולה הכעס לעבודה זרה?
זאת משום שאם האדם היה מאמין באמונה שלימה שהכול מה' יתברך ולטובתו, הוא לא היה מביא את עצמו לכלל כעס.
משהגיע לכלל כעס, משמע שהוא איננו מאמין... ולכן הוא נמשל לעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן, הבא נקבל על עצמנו לא לכעוס.